משיב דבר חלק ד רסא

ריבות בשעריך וקמת וגו', מכ"מ כתיב ודרשת והגידו לך את דבר המשפט, ולא כתיב ויורוך המעשה, אלא והגידו לך את דבר המשפט, היינו אחר שישמעו החקירות משני הצדדים אז יעמידו על האמת לפי דעתם ולהורות כי כך יש לחקור והיינו דבר המשפט, ובל"ז יש לחוש שלא עמדו ע"ד הצד שכנגדו, ויוציאו משפט מעוקל, ואם בסנה"ג כתיב כך, אנן מה נעני, שדעתנו קצרה, מלהגיד הוראה ברורה, מכש"כ שא"א לחוות דעת בלי חקירה בענין ששנוי הפסק תלוי בשערה, וגם המה לא אפונה אשר יחושו לדבר הקשה להוציא אשה מבעלה, ולפגום בתו של א"א וזרעו של אהרן, מן הכהונה ולא יחדול מראשי המדברים בזה לחקור ממי שרואה לפניו גדול ממנו בדורו, והלא על כיב"ז כתיב ולא תעלה במעלות וגו' ואלה המשפטים וגו', ותניא בסנהדרין (ד"ז ב') דמכאן למדנו שנהיה מתונין בדין, ונראה עוד דמזה למדו בדורות הראשונים לשמור מדרגות ההוראה שלא בפסיעה גסה וכדתניא בסנהדרין (דפ"ח ב') דמתחלה נעשה דין בעירו משם מעלין להר הבית ומשם לעזרה ומשם ללשכת הגזית, ולא העלו מיד מעירו ללה"ג, היינו משום שאין לעשות פסיעה גסה על מזבח ההוראה, ועתה בעוה"ר שאבדנו זה הסדר, מכ"מ יש לשמור הסדר בערך הענינים, שאין כל ענין שוה ויש לדייני העיר למנוע עצמם מלהורות בענינים שאינם מצוים כ"כ, וגם הטעות בזה ח"ו רב הערך בין להקל בין להחמיר ע"כ ראוי להם להציע דבריהם לפני מי שרואים ויודעים שהוא מוחזק בהוראות כאלו, ובזה תצא ההוראה כהלכה בעזר ה'

מעתה אחר כ"ז היה לי למנוע מלהגיד בזה דבר, אך גם בזה אינני רואה דרך טוב וישר להשיב את מעכ"ה נ"י ריקם, מבלי לגלות את אשר בלבי מקום הספק במעשה זה אשר כבר עיין וחקר הרבה ע"כ הנני מפרש מה שבלבי וה' יהיה בעזרי

הן ההוראה ידוע בשו"ע (סי' קמ"ד ס"ד) דאם בטלו שניהם התנאי בטל הגט, ומש"ה צריך לפרש ונאמנת עלי לומר שלא פייסתיה והיא הלכה פסוקה ברמב"ם (פ"ט מה"ג) ודעת הה"מ והב"ש דדעת הרמב"ם והשו"ע כדעת הרמב"ן ורשב"א דשניהם יכולין לבטל כל תנאי ואפילו נתן הגט במעכשיו והכריחו דע"כ מיירי בהכי, דאי בלא מעכשיו הרי הבעל עצמו יכול לבטל, והכי הוכיח הרשב"א בחי' דעת הרי"ף ממש"כ בתשובה שהביא הה"מ וזה ששאלת למה אין חוששין שמא פייס בשאר תנאין כגון על מנת שתתן לי מאתים זוז וכי"ב כו', ולפי דעת הרמב"ן והרשב"א הוא כוונת הברייתא בגיטין (דע"ו א') אמר לה כו' וחזר ואמר לה כו' ביטל כו', הרי דבידם לבטל תנאי שעשו, ומפרשי הברייתא שכבר נתן לידה הגט בתנאי הראשון ומכ"מ אפשר מדעת שניהם לעשות א תנאי אחר ולבטל תנאי הראשון

אבל באמת קשה טובא א"כ אמאי לא פי' הרמב"ם והמחבר דמיירי אפילו באומר על מנת והרי אין הדין ברור ותלוי בנו' הברייתא (דע"ו ב') ה"ז גיטך ע"מ שאעבור מנגד פניך כו' וע"ז מקשה הגמ' וניחוש שמא פייס, וזה כדעת הרמב"ן וסייעתו, אבל אם הנו' כל זמן שאעבור כו' אין מכאן ראיה דמהני מחילה לאומר על מנת, והא דמקשה בגמ' על משנתנו דתנן מעכשיו אם לא באתי כו' וניחוש שמא פייס, הלא באמת הנו' ברי"ף וניחוש שמא בא, וקושיא חמורה היא, עוד קשה אי איתא דדעת הרי"ף בתשובה היא כהרמב"ן וסייעתו, א"כ כשמקשה וזה ששאלת למה אין חוששין שמא פייס בשאר תנאים כו' ויישב משום דהכא אם פייס ומחלה התנאי נמצא הגט בטל והיא א"א כמו שהיתה, אבל התנה שתתן לי מאתים זוז או שתשמש את אבי ומחל לה התנאי הרי הגט קיים ומה איכפת לן כו' עכ"ל הרי"ף, ואי איתא דהרי"ף כהרמב"ן ס"ל א"כ אכתי במקיימת התנאי ונותנת מאתים זוז ניחוש שמא פייס ובטלו התנאי מרצונה, אלא ודאי לא מהני בטול התנאי לבטל הגט בשום אופן ובברייתא הנ"ל (בדע"ו א') ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה בפני שנים ע"מ שתשמשי את אבא כו' דמשמע שיכולין שניהם לבטל התנאי כמש"כ כבר דייק פרש"י שם שלא מסר עדיין הגט לידה והכי פי' בשאלתות דר"א פ' מטות והרמב"ם בה"ג (פ"ח הי"ח) הביא ברייתא זו בשנוי לשון הנותן גט לאשתו על תנאי שתתן מאתים זוז כו' ושינה מלשון הברייתא, היינו משום דס"ל דבעל מנת שהוא כמעכשיו א"א לבטל התנאי בשום אופן, והאי תנא דברייתא ס"ל על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי, כ"ז מבואר דלא כהרמב"ן והרשב"א ז"ל

איברא הוכחת הה"מ והב"ש חזקה דאי האי דינא דבעינן שיפרש נאמנת עלי לומר שלא פייסתה מיירי בלא על מנת למה צריך פיוס שלה הלא הבעל בעצמו יכול לבטל, ותו הרי נו' דילן בגמ' (דע"ו ב') דאיכא דמתני לה אמתניתין ניחוש שמא פייס, לאו מילתא זוטרתא היא, אלא העיקר הוא כמש"כ הר"ן ס"פ מי שאחזו דדוקא בתנאי להנאת האשה מהני פיוס שתאמר כלום אמרת אלא להנאתי זו היא הנאתי, משא"כ באומר לה ע"מ שתתני מאתים זוז ונתגרשה מעכשיו, לא כל הימנה לומר שאפילו קיימה תנאה ונתנה מאתים זוז שלא תהא מגורשת כו' וה"ז נכון גם בדעת הרי"ף בתשובה הנ"ל, ומש"ה לא מקשה בתנאי דע"מ שתתן לי מאתים זוז אלא שמא פייס הוא ואמר שיהא גט אפילו לא תתן וזה ודאי אפשר לומר הריני כאלו נתקבלתי וכמש"כ הרמב"ם (ספ"ח הכ"ג) עד שתתן הכלי כו' או עד שיבטל התנאי, וכ"ה בשו"ע (סי' קמ"ג ס"ה) וי"א דה"מ כו', אבל ביטול התנאי לומר דאפילו תתן לו מאתים זוז לא יהא גט זה א"א בשום אופן, ולא כהרמב"ן וסייעתו

מעתה לא קשה לנו אמאי לא פי' הרמב"ם והמחבר דאפילו בעל מנת יכול לבטל בתנאי שבא להנאתה, דאחר שעיקר הטעם הוא משום דיכולה לומר הריני כאלו נתקבלתי הנאה זו א"כ מה לי אם אומר אם או על מנת אחר שדומה כאלו נתקיים התנאי, זהו דעת הרמב"ם והמחבר

הן אמת דגם בזה האופן דעת רש"י דלא מהני מחילתה וכדמוכח מפרש"י כתובות (ד"ב ב') בד"ה לאו שמיה מתיא והוי גיטא ואם רצתה תנשא לאחר וגם לכהונה נפסלת מהיום עכ"ל, ולכאורה קשה אמאי האריך רש"י ללמדנו דאם היא גרושה נפסלה לכהונה, אלא ה"פ דאפי' היא רוצה בביטול הגט ולומר ג"כ דשמיה מתיא מכ"מ אסורה לו אם הוא כהן ורש"י לטעמיה בכתובות (דע"ג א') לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחיל לתנאה, ופרש"י לענין כתובה אבל הא פשיטא דא"א לפרש בשלא בעל וכפי' התוס' דא"כ במאי מקדשה, שהרי קידושין הראשונים כבר בטלו בתנאי וא"א לבטל התנאי אפילו לטובת הבעל, והתוס' שלא פי' הכי אלא בשלא בעל נדחקו באמת בסד"ה לא תימא, מה מועיל אחולי לתנאה ע"ש, והיינו משום דרבותינו התוס' בהא קיימי בדעת רש"י דא"א לבטל התנאי אפילו לטובת המתנה ולומר הרי כאלו נתקיים התנאי ומש"ה נדחקו בגיטין בסוגיא דניחוש שמא פייס כידוע

אבל מכ"מ אין לנטות מפסק הרמב"ם והשו"ע בזה, דאפשר לומר הריני כאלו נתקבלתי בכל הנאה בעולם וכבר הובא שתי דעות בזה ביו"ד (סי' רל"ב) אבל אנן קיי"ל דבכל הנאה וטובה אפשר לומר הרי כאלו הגיענו טובה זו והכי קיי"ל באה"ע (סי' ל"ח) סל"ה בקידש על תנאי ואח"כ בעל או כנס צריכה גט, הרי אפילו נתקיים התנאי מהני הקידושין דמעיקרא משום מחילת התנאי שהוא לטובתו

איברא כ"ז היה נראה להורות למעשה אם היה בפי' מחילת התנאי היינו שהיתה באה, לב"ד או בפני עדים [או בפני הבעל כמבואר מלשון הגמ' שמא פייס, דסגי ביטול התנאי בינו לבינה], ואמרה שהיא אינה חוששת למה שלא בא הבעל במשך שלש שנים [והכי מבואר באה"ע (סי' לה) סל"ה לעניו קידושין] אבל כאן לא ראינו מפורש שאמרה דהגט יהא בטל, ובמכתב שכתבה לבעל ומבקשת שיהא הגט בטל לא נתבאר כ"כ שאינה חוששת להתנאי והיה אפשר להבין שמבקשת ממנו שיקיים התנאי ולבא בזה הזמן, הן אמת דלשון המכתב משמע שרוצה להיות עמו דוקא בכל אופן, ואינה חושבת כלל להנשא לאחר, מכ"מ אינו אלא גילוי דעתא בגיטה דלאו כלום הוא, ואח"כ שקבלה ממנו מכתבו שצוה לקרוע הגט, ובאה לפני המסדר לקרוע, לא נתבאר למה הדיחה בדברים בעלמא ולא נקרע הגט, הן אמת שאין נ"מ בזה שלא נקרע הגט, אבל לא נודע לנו במה הדיחה הרב אולי הראה לה לדעת שראוי לקיים התנאי ולא לבטל הגט, והיא