משיב דבר חלק ד רנז

בהרגלו ואינו מרגיש בשינוים שנופלים, ע"כ החמירו הפוסקים לפסול אפילו בדיעבד, אבל מי שאין לו עסק בזה ואין לו הרגל רק במקרה בא לידי שעה נחוצה, מחויב וכשר הדבר להזדקק לזה ולקיים מאמרם ז"ל במקום שאין שם איש השתדל להיות איש והרי בריש מ' גיטין איתא שתקנו שיאמרו בפ"נ ובפ"נ משום שאין בקיאין לשמה ומפרש הגמרא דסתם ספרי מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך משום דאיכא דאשכח כו' והרי בל"ז פסול משום שמצא בלי בקי בטיב גיטין אלא בגט הנשלח ממדה"י שהוא חשש עיגון לא הצריכו בקי, וכל החומרות שהעלו הפוסקים בסידורי גיטין אינו משום בקיאי וגדולי הדור, אלא משום שמא יבא שעה שיהיה מוכרח לסדר אפילו מי שאינו בקי ימצא הכל כשולחן ערוך, כ"ז נצרכתי אפי' היה חשש אשת איש מכש"כ בנ"ד כבר הקדמתי דפרש"י ותוס' בזה הפרט רק משום א חומר ערוה ולא בש"י

מעתה הנני לברך את המסדר שנזדרז לדבר בעתו, וברכת אובדת עליו תבא, ובעל הגמול ית"ש, יברכהו בזרוזי גרמי המעולה בברכות, ושלום בני הה"ג ישגא לעד

נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן מד ב"ה א' לסדר ובתוכם ה' תר"ג, וולאזין כבוד הרב וכו'

הן הגיעני מכתבו על דבר גט פטורין שסדר מסדר אחד, ולפי דעתו דמר הג"פ פסול, ולא נפניתי לעיין ולהשיב דבר כי הרי ידענו דמאן דמגרש בזה"ז, בי דינא דהרב מגרש והרב הוא המסדר ולא אחר וא"כ נוגע הענין לכבוד הרב המסדר, ובעוה"ר נעשה שאלת הוראה באו"ה לדבר הנוגע בין אדם לחבירו, אשר כתיב ביה שמע בין אחיכם וגו' וא"א להשיב עד שנשמע דברי הרב המסדר, ואני לא ידעתי מנו, ומה לי להכריחו להודיעני מה עמדו בזה הענין, או לנסותו בדיני גירושין כהא דרו"ש עבדי לר' שילא ביבמות (דף קכ"א) וכי רב ושמואל אנא, ע"כ נאלמתי דומיה, אכן אחר שבא מכתבו השני הגלוי, אמרתי אראה מה הרעש הזה ואחר אתיישב אם להשיב או לא. והנה אחרי עיוני, ראיתי כי אין בזה דבר לבטל ג"פ שכבר יצא בהכשר

ראשית, במה שהיו עדי חתימה לא שהעידו על אמירת הבעל לסופר לכתוב הן אמת שבשו"ע אה"ע (סי' ק"ל ס"א) בהגהת רמ"א מבואר שיהיה הכל נעשה בפני כת אחת של עדים, והוא מבואר בסמ"ג בסדר הגט, אבל זה אינו אלא לכתחלה וז"ל הסמ"ג אע"פ שהם שלש כיתות עדים שצוה הבעל לכתוב, ועידי כתיבה לשמה ועידי חתימה לשמה אין בכך כלום ואין נקרא חצי דבר מאחר שכל כת וכת מעידה על כל מה שצריך לראות בשעת ראיה דומיא דג' כיתות ועידי חזקה בסוף חזקת הבתים שכל אחת ראתה בכל פעם כל מה שיכולה לראות כו' עכ"ל. וממשנה זו למדנו דאפילו שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם הרי אלו ג' עדיות, אלא שהסמ"ג סיים בזה"ל אמנם מפני המחלוקת טוב הדבר לעשות הכל בכת אחת שיאמר הבעל בפני עדים כשרים לסופר לכתוב גט לאשתו ואותם העדים יהיו בשעה שכתבו, ולאותם העדים יאמר הבעל לחתום הגט, והיינו משום דלשיטת האלפסי הוא חצי דבר

איברא בנ"ד שהיה אחיו של הראשון שם בשעה שצוה הבעל לסופר לכתוב, הרי הוא עד, אע"פ שהבעל ייחד לאחיו, מ"מ אם נימא שזה מקרי חצי דבר, הרי נתבטל עדות הראשון לגמרי ונמצא אחיו השני עד כשר על מה שראה ואם נימא כשיטת התוס' דזה לא מקרי חצי דבר, הרי עד האח הראשון קיים בפ"ע ואח השני עד חתימה בפ"ע כמש"כ הסמ"ג

ומה שהערה מעכ"ה שזה דומה לאומר כולכם כתובו דהוי תנאי דוקא לאופן שיהיו הן העדים חותמים את הגט צוה לסופר לכתוב ולא שיהיו אחרים חותמין ואע"פ שלא פי' הבעל התנאי מ"מ ה"ז גלוי דעת ואומדנא דמוכח שדעת הבעל היה כן, כ"ז במח"כ ליתא, שהרי אנו יודעין שהבעל אינו חושש מי כותב ומי חותם ורק מה שהרב המסדר שם בפיו אותו הוא מדבר, וכמו שהרב אינו מתנה על זה התנאי, כך הבעל אחריו, ובימי הגמרא שהיה הכתובה נגבית ע"י הג"פ שהיה בידה, והיתה מראה הג"פ לכל אדם היה איזה פעמים נוגע לכבוד הבעל והיה הבעל אומר לפני הרב המסדר לעדים שהביא הוא אתם כתבו וחתמו בקפידא, משא"כ השתא שהגט נשאר ביד הרב והוא קורעו, ואין להבעל שום קפידא בזה

ומה שכ' מע"כ עוד מה שאמר הסופר שבאם לא יבא העד הראשון לחתום יהיה הגט פסול נמצא לשיטת הרמב"ם דלהכי אסור לומר התנאי קודם שיצוה לכתוב לשמה, משום שזה תלוי אי יש ברירה ומש"ה העלה הב"ש (בסי' קמ"ז) שאם הבעל עם השליח, צריך שלא ידעו מזה הסופר והעדים, ה"נ כיון שהסופר חשב שיהא הגט פסול א"כ כתב שלא לשמה, כ"ז אינו דברירה לא שייך אלא בתנאי שהספק אם יקוים התנאי ויהא גט או לא יקוים אח"כ, משא"כ כשהסופר מסתפק בדין אם הוא כשר הרי הוא כשר מעיקרא והוראת המסדר אינו אלא בירור הספק שביד הסופר שלא ידע הדין, תדע שהרי כל הגיטין שיוצאים מידי הסופר צריך להראות להרב, והסופר אינו יודע אם יוכשר לפני הרב ולא ימצא בו איזה פיסול, וזה פשוט ג"כ שהסופר כשאמר שבודאי יהא פסול, לא כוון לחשוב באמת שהרב יפסול את הגט דא"כ למאי כתב עד גמירא, אלא חשב שאפשר שהרב יפסול את הגט, ומ"מ היה בלבו אם הוא כשר הרי כותבו לשמה על דעת הראשונה שאמר כן אעשה לכתוב לשמה

וע"ד שכתב בגט שם האשה טילא דמתקריא טולא, אין בזה שום חשש, דאפילו נימא שלא היה צריך לכתוב כן משום דהכל יודעים שנוהגים לקרא טילא במלאפום והוי כמו הירש שנוהגים במדינת פולין לקרא הערש, וא"צ לכתוב דמתקרי הערש, מ"מ אם כתב הירש דמתקרי הערש אין בזה שום פסול ח"ו כמו שאם נקרא בשני שמות כמו משה צבי צריך לכתוב דמתקרי משה הערש כפסק הגאון צ"צ שצריך לכתוב יעקב אהרן דמתקרי אהרלי, וא"כ אפילו לא נקרא כי אם אהרן שא"צ לכתוב אהרן דמתקרי אהרלי, מ"מ אם כתב לא נפסל בכך, כך הוא במשה צבי דמתקרי הערש, וכך הוא בשם טילא דאם היה שמה שני שמות רבקה טילא וצ"ל דמתקריא, היה הדין נותן לכתוב דמתקריא טולא כמו שהכל קוראים, ה"נ אם כתב טילא דמתקריא טולא אין להרהר אח"ז ח"ו, והגט כשר, ואסור להוציא לעז עליו, כידוע: נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן מה ב"ה, ג' ט' אדר תרמ"ח, וולאזין לכבוד הרב וכו' מו"ץ דק"ק הלאווטשין

מכתבו הגיעני, ואני הייתי בווילנא ובבואי נפניתי לראות דברי מע"כ נ"י וחוות דעתו, וראיתי שכל יקר ראתה עיני בשו"ת ואני איני בא כי אם למלאות דברי מעכ"ה נ"י

בדבר אשה שהיא עתים שוטה, ושטותה הוא כי יושבת גלמודה ומצחקת ומדברת בלי סדרים ונראית כמשוגעת, והבעל רוצה לגרשה, וכ' מעכ"ה שזה פשיטא ליה שהיא יכולה לשמור את גיטה אפילו לדעת המחמירים בחל"מ (סי' קי"ט) ולא ביאר מע"ל במה פשיטא ליה שהיא יודעת לשמור את גיטה אכן זה ברור שהרמב"ם בפ"י מה"ג שסתם דבריו בשוטה ולא ביאר כי אם אינה יכולה לשמור את גיטה אינה מגורשת וסמך על מש"כ בפרק ב' לענין קטנה וכן בשו"ע (סי' קי"ט) שלא פי' מהו יכולה לשמור את גיטה סמך על מש"כ בסי' קמ"א בקטנה, מבואר דשיעור זה הוא כמו בקטנה, ושם המחמירים ס"ל דוקא שתגיע לעונת הפעוטות, ודעת הפעוטות למדנו ממש"כ הרמב"ם (ה' מכירה פכ"ט ה"ו) שיהא יודע בטיב משא ומתן אז מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין וא"כ ידענו מהו יודע לשמור, את גיטה אם הוא בדעת משא ומתן

אמנם בנ"ד לא הוצרכנו לכ"ז, שהרי היא חלימה בעתים, ואז היא ככל אדם, ולענין הא דבעינן מה"ת יודעת לשמור גיטה אין אנו צריכים שיהא כן אלא בשעה שמקבלת את הגט כדאיתא