משיב דבר חלק ד רנו

אבל בשם העיר דהסכמת הפוסקים שאינו מה"ת, והראיה דעיקר שם העיר הוא שם דירה והשתא לא נהגו לכתוב כלל ושם העמידה אין לה עיקר בגמרא רק תיקנו שיהא הוכחה מי הוא המגרש, מעתה אפי' נכתב באופן שיהא לו שני משמעות אינו שנוי, אלא שאינו מוכח כ"כ, והרי מ"מ אהני הוכחה לגבי עיירות אחרות שאינן נבללין בזה התיבה וכיב"ז אי' (בדף יז) לענין זמן דאם כתב שבוע שנה כו' כשר דאהני לשבוע דלקמיה, זולת דברים אלו אפילו בשנוי ממש מבואר (בסי' קכ"ח ס"ב) דכשר בשעת הדחק, וכ"ש בשומרת יבם וכמש"כ

ב) מה שהיה הסופר קרוב להמסדר והגאון נוב"י ז"ל התאמץ בזה שהגט הוא דין ופסול בלילה ודקדק מפרש"י סנהדרין שכתב דתקנו מאון בשלשה כעין דאורייתא, הנה פה המנהג פשוט מגאוני קדמאי לסדר הגט ביחידי, וכבר ביארתי בס"ד, דרש"י מעולם לא כוון אלא דומיא דחליצה דבת ביקתיה דמאון הוא, וכ"כ הגאון ח"ס (סי' פ"ט) ואין להאריך כאן בזה

ג) ע"ד שכתב בשם אבי המגרש ליטמאן צבי המכונה הירש, והנה לדעת הנו"ב, דהמכונה קאי על האדם, וע"ש לועז כותבין המכונה, היה ראוי לכתוב המכונה ליטמאן הירש אך באמת לפ"ד העיקר בזה כהב"ש דהמכונה קאי ע"ש הקודש, וכ"כ הגאון ח"ס (סי' י"ח) ואני הוכחתי שכן דעת הרמ"א ממ"ש (בסי' קכ"ט סט"ז) מי שיש לו שם עברי שעולה לקרוא בתורה ויש לו נמי שם בלעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי, ונתחבט נו"ב ז"ל מהא שכתב רמ"א לעיל שכותבין המכונה, ונראה ברור דלעיל מיירי דשם הלועז משם הקודש אלא שנתכנה בלשון העו"ג כמו יהודא ליב וכדומה, או נתכנה בלשון שבדו בני המדינה מלבם כמו אליקום געציל וכדומה בזה כותבין המכונה, משא"כ אם שמו יהודה, וקוראין אותו געציל וידוע שאין זה כינוי ליהודה אלא הוא שם בפ"ע מש"ה כותבין דמתקרי, דקאי על האדם לכ"ע כמש"כ בסמוך, וזה הפי' ברור אצלי מכמה שנים, וכעת מצאתי בשו"ת טור האבן (סי' ט"ז) שפי' כן, והוסיף לומר דלזה כוון הב"ח שהביא בשמו הב"ש שם סק"ל, הרי מבואר דהמכונה קאי על השם, ומכ"מ יש לכתוב בשם משה ליב כמש"כ הגאון נוב"י דמתקרי משה ליב דמבואר יותר, אבל הנ"מ לדברינו יש לכתוב גם בליטמאן הירש דמתקרי ליטמאן הירש, דהמכונה קאי על שם צבי דבסמוך, או אם היה נכתב בד"מ יהודא צבי המכונה ליב הירש קאי המכונה על שני השמות יחד אבל המכונה ליטמאן הירש א"א לכתוב אלא דמתקרי, אבל כ"ז לכתחלה ובזה יש דעות שונות וברוך חכם הרזים ית"ש אבל בדיעבד פשיטא מאן דעביד כהב"ש משתבש

ומה שהעיר מע"כ בני שי' במה דשם ליטמאן לא נתחבר מעולם עם שם צבי רק בצירוף שם הקודש, ואנחנו לא ידענוהו אני אומר דאם אנו לא יודעין גם אביו של אותו האיש לא ידעו ומסתמא כך שמו מעריסה, ולא עוד אלא אפילו אם היה שמו ליפמאן הירש והיינו מסתפקים בשם הקודש של ליפמאן אם אליעזר או יו"ט, והיינו כותבים בע"כ הכנוי לחוד ליפמאן ג"כ לדעת הב"ש יש לכתוב ליפמאן צבי המכונה הירש, באשר לפ"ד דשם הירש כנוי על צבי וליפמאן הוא הכנוי לחוד וכמו שהעלה בני שיחי' בסוף הוא כן אפי' שלא במקום עיגון

ד) בשם אבי המתגרשת כתב משה זאב דמתקרי וואלף, הנה מש"כ בני שי' דאף על גב שהיה לכתוב לדעת הב"ש המכונה וואלף מכ"מ כשר אם כתב דמתקרי כמש"כ הב"ש סק"י בשם הרמ"א אינני מסכים לזה דשם מיירי בשם א' שהיה נקרא יהודא והיה צ"ל המכונה ליב וכתב דמתקרי ליב וכשר דקאי על האדם, אבל בנ"ד אי כותב דמתקרי וקאי על האדם לכאורה הוא שנוי שהרי הוא מתקרי משה וואלף

הן אמת דלפי הבנת בני שי' דלהב"ש גם דמתקרי קאי על השם, וכן הבין הגאון נוב"י מדהקשה על הב"ש מהא שכתב בד"מ דלזכר כותבין דמתקרי ולנקיבה דמתקריא, אבל לפי ענ"ד אינו כן ולכ"ע דמתקרי קאי על האדם וכמו שהוכחתי לעיל דעת הרמ"א, מעתה יש בנ"ד תיוהא רבא דהב"ש כ' בס"ק כ"ד דאם נקרא שני שמות וא' מהם הוא לעז כגון משה ליב כותבין משה יהודה המכונה ליב כי ב' שמות משה יהודה א"י לכתוב דמתקרי דהא נקרא בשניהם, הרי דאין יכול לכתוב דאתקרי ליב משום שנקרא בשניהם יחד, הן אמת דכונת הב"ש הוא שא"י לכתוב משה דמתקרי יהודא המכונה ליב משום שנקרא משה יהודה, ביחד, ומש"ה כתב הב"ש בזה"ל אע"ג דלא נקרא שם יהודה אלא ליב מכ"מ עולה לס"ת בשם משה יהודה כו' מכ"מ מזה יש לדון דא"א לכתוב כמש"כ משה יהודה דמתקרי ליב, שהרי נקרא משה ליב, ע"כ לא אכחד דאם היה בא לפני גט בשם המגרש משה יהודה דמתקרי ליב, הייתי מגמגם הרבה אך בנ"ד יש להכשיר מכמה טעמים חדא דבעיקר מה שכתב הב"ש דא"א לכתוב דמתקרי בין שני שמות שנקראין יחד, וגם פוסל בדיעבד ומקשה על הרמ"א, חולק ע"ז בשו"ת טור האבן שם והאריך לבאר דדעת המחבר דאפי' נקרא ראובן שמעון צריך לכתוב ראובן דמתקרי שמעון דוקא, והרמ"א הכשיר אם נקרא בפי הבריות לבד או עולה לתורה לבד בשני השמות יחד אפילו לא כתב דמתקרי בינתיים אבל לכתחלה צריך לכתוב דמתקרי אבל אם הכל נקרא בשניהם אזי לכתחלה יש לכתוב בלא דמתקרי ובדיעבד כשר אפילו כתב דמתקרי ולא כהב"ש, והפ"ת הביאו בס"ק ל"ח אבל לפי הנראה לא ראה בגוף הספר ע"כ לא הביאו בביאור יפה וגם שלא במקומו, והנה המנהג אינו כטור האבן וגם הג"פ ובית מאיר הסכימו כהב"ש, וגם בקונטרס הנדפס בסוף הספר הובא דחלקו עליו בדורו בזה, מכ"מ כדאי הוא ושאר גאונים להכשיר במקום עיגון

שנית דבאבי המתגרשת דעפ"י הש"ע כשר בלא נכתב כלל, מש"ה אפילו בשינה דקיימ"ל דפסול אינו פסול אלא בשינוי ממש משא"כ כאן לא נשתנה אלא, שם הנקרא בפי הבריות אבל שם שנקרא בתורה נכתב יפה וסברא זו הביא בפ"ת סק"ה בשם הגאון חמדת שלמה שכתב בשם הב"ח

שלישית דבשומרת יבם יש להקל וכמש"כ ולדעתי כוון בזה הגאון נוב"י קמא (בסי' פ"ט) שכתב בשנוי שם אביו דאם הבעל שבק חיים עוד חזון למועד, ובתניינא כתב שלא כ' אלא משום כבוד המורה ובאמת ודאי פסול, ואני אומר דלבא דגאון ז"ל אינשי מיניה, ולא כוון אז אלא משום דבש"י יש מקום להקל, אמנם מש"כ דמתקריא לא נראה לדעתי לחוש כלל, שלא נראה בשום מקום לעיכובא בזה, רק שנשאל ממהרי"ו איך לכתוב לכתחלה בנקבה, והשיב שנמצא כזה וכזה בתרגום אסתר, והד"מ הכריע מעצמו לחלק בין זכר לנקבה, אבל ודאי אין בזה עיכובא והרי הראשונים בכל נוסחי גיטין לא דקדקו לפרש כלל, דס"ל שאין לדקדק בזה, והרי לשון תרגום נכתב גם בזכר בא' או ה' להוסיף אע"ג שהוא נוסף כמו שפר קדמי להחויה, ולהחוי סגי, אלא כך דרך הלשון, ואפילו היה באמת עכובא אין חשש באשר אנו אין בקיאים בלשון זה כ"כ, והבנתנו שוה בין כתיב דמתקרי או דמתקריא רק לכתחלה ראוי לכתוב לשון מזוקק וגם להבדיל בין זכר לנקבה

וגם הגאון נוב"י דרתח על המסדר שכתב על הנהר דמתקריא לא בא אלא להוכיח דהמסדר לא ידע בטיב גיטין ולא עלה על דעתו לפסול משום זה ולא כהגאון ח"ס (סי' ל"ט)

ה) ע"ד היודי"ן אין להוסיף על מה שמבואר בשו"ת אחרונים שאין להחמיר אפילו היכא שהבעל חי וכדאי הוא הרא"ש שהכשיר בגט שנכתב א' ל' יחד וכמבואר בשו"ע (סי' קכ"ו סי"ט) וע"ע סמ"ז שי"ן ועי"ן שלא היו היודי"ן נוגעין בהם כו' יש להכשיר במקום עיגון והרי אנו רואים שהזהיר הגמ' בד' פ"ה ולורכיה לואו דתרוכין כו' דמשמע תרוכין כו', הרי לא חשו משום לעז שנוי אותיות אלא במקום שיש משמעות אחרת בשביל זה אבל משום קלקול האות לא חששו כלל וכל החומרות בזה אינו אלא משום חומר הענין נהגו סלסול בכתב ולשון

בדבר הטשטוש בשם אבי המתגרשת ראיתיו ואינו אלא פלוס, ומכש"כ בשם אבי המתגרשת שאין הכתיבה מעיקר ד"ת כמש"כ לעיל, לא עדיף מטופס

במה שאין המסדר בקי בטיב גיטין, באמנה לא הזהירו חז"ל אלא שלא יהא עסק עמהן ולשון עסק משמעו בקביעות כמש"כ הט"ז או"ח בפי' בה"ת יע"ש, ואם רגיל בזה ח"ו עושה