משיב דבר חלק ד רנב

רואה דרך ישר, וטוב לבגוד בה, ומבקש להשתדל טובתו שתקבל ממנו ג"פ כשהיא דלה ועגומה וילדיה על ידיה, אכן תאמר נפשו כי אם לא תעשה כן הלא ילך למקום שאין יודעין שהוא נשוי וישא אחרת באיסור חרגמ"ה וגם יד עמל לא תשיגנו שם, ידעתי גם אנכי מזה אבל יד ההשגחה העליונה ית' תכירהו בכל מקום שיהא וע"ז אמר הנביא אמר ה' צבאות דמשמעו צבאי צבאות שברא בעולמו כדאיתא ברכות (דל"א ב'), והכל שלו מלבד חרם רגמ"ה ג"כ לא תנקנו, ע"כ אם יש בו עוד רוח ונפש ישראל, ומבניו של אברהם יצחק ויעקב רחמנים כו' אזי יתאמץ להרויח באיזה אופן שיהא וישלח לה כתובתה חמשה ושבעים רו"כ, וגם ע"ד הבנים שלו אשר אצלה יבא עמה בדברים במכתבים, ואז גם נהיה פה משתדלים שלא תקום ולא תטור ותראה להתגרש ממנו ע"י שליחות הגט ליד שליח שנעשה פה, שיהא שליח להולכה משלוחו אשר יעשה במקומו, ואז טוב לו כי יעשה הטוב והישר בעיני ה' ואדם

ומעכ"ה נ"י שהחל במצוה זו יקראהו וידבר על לבו ויוכל להראותו מכתבי זה ולהפך בדברים המצודקים, עד אשר יראה את אשר לפניו, ולבבו יבין מה לעשות לרווחתו, ושיהא באופן אשר גם מבשרו לא יתעלם הוא אשתו הגרושה, כדאיתא ברבה פרשת בראשית ובירושלמי תענית ואברכהו גם אני העמוס בעבודה

וע"ד האשה העלובה, שחתיכות בשר ממקורה נופלים בשעה שפוסעת בהרחבה ובשעה שהחתיכות יורדות למטה המה מלאים דם, ומחמת זה אינו יכולה ליטהר לבעלה והיא יש לה וסת קבוע

והנה אם אמרנו נבא העיר בדין המפורש ביו"ד (סי' קפ"ח ס"ג) יארכו וירבו הדברים כמו שרבו ע"ז רבים וגדולים חקרי לב גאוני בתראי זצ"ל

אכן הלא לפנינו הדין שבסימן קפ"ז ס"ה וכתב הרמ"א דאם יש לה וסת קבוע ואז יכולין לתלות שלא בשעת וסתה במכתה, ואין לך מכה גדולה מזה שנפרדו חתיכות בשר ממקומם ודבר זה מרבה דם הבשר ולא ממקורה, הן אמת שהש"ך כתב בס"ק כ' שאין זה אלא שלא תהא כרואה מחמת תשמיש ולא לענין שאינה צריכה ז' נקיים

אבל הלא ביאר הטעם דחשו חז"ל שלא להוציא אשה מבעלה, ומשום עגונה הקילו וה"נ בנ"ד שאם יהיה דם חתיכות אלו בחזקת טומאה לא תטהר לבעלה לעולם עלינו לתלות שאינן אלא דם חתיכה, ובאמת היה אפשר להש"ך לחלק בא"א דדוקא שם שאינו אלא איסור דרבנן שמא תראה בשעת תשמיש והוא חשש וסת התלוי במעשה דלכ"ע אינו אלא מדרבנן כמו קפצה וראתה, אבל כבר כתב בחלקת מחוקק באה"ע (סי' קי"ט ס"ק כ"ב) שהוא איסור דאורייתא, והכי מוכרח לשיטת הסוברים דדרשה והזרתם את ב"י מטומאתם לפרוש מן האשה בשעת וסתה הוא מן התורה, כפרש"י במס' הוריות (פ"ג) דהיא מ"ע שבנדה שמביאים עליה קרבן, וצ"ל דאע"ג דקיי"ל וסתות דרבנן מכ"מ וסת שגורם שיהא התשמיש מביאה לידי טומאה ודאי הוא אסור מה"ת וכבר הארכנו בזה בס"ד בחיבורי העמק שאלה (סי' פ"ט), וא"כ הא דתולין במכתה משום עגונה כמש"כ הש"ך וא"כ אם א"א להטהר אם לא שנתלה הדם במכה והיא יש לה וסת תולין שפיר, ותו דלהיפך י"ל דבנ"ד שהדם שמוציאה בחתיכות אינו בא בהרגשה, ואינו אסור אלא מדרבנן ושפיר אפשר לתלות בחתיכות אלו שהדם בא מן הבשר שנקרע ממקומם ולא מן המקור

איברא הא ברור דאע"ג דמחזקינן בדם שבחתיכות שאינו אלא דם בשר מכ"מ בשעה שפוסקת בטהרה וצריכה בדיקה אז וכן למחר, וכ"ז שלא יהא נקי אינו בדיקה, ע"כ צריכה להזהר דבעת שתפין עצמה לימי ליבונה תשב במנוחה באופן שלא יפלו החתיכות, ובימי ליבונה יש מחלוקת גאוני בתראי בס"ט (סי' קצ"ו ס"ק י"ח) כ' דכל ז' מוכרחת להזהר, והגאון ח"ס יו"ד (סי' קמ"ד) כ' שלשה ימים, ובסי' קמ"ה כ' דדי ביום הראשון של ימי ליבונה ובדיקת, ערבית שאחריו, ע"כ יש להורות לאשה זו כפי שאפשר שתזהר, הנני העמוס בעבודה

סימן לט

על דבר לכתוב גט בר"ח, דמבואר באה"ע (סי' קכ"ו ס"ד) דיש נמנעים לתת גט בר"ח, ושם הוא משום דקדוק קלוש ביום או באחד, ואין זה כדאי וכמש"כ בג"פ ודאי יותר טוב לכתוב ביום כדי לברר כמו בכל ימי החודש, דללשון הכתוב כותבים בחמישי לחודש ואין כותבין ימי

אמנם בס"ו כתב בהגהת רמ"א די"א שאין ליתן גט בשום ר"ח, וכתב בח"מ שטעם ביום ראשון משום דעת הרשב"א ור"ן ז"ל ודחה הב"ש, ודבריו אינם מובנים והגיה בתורת גיטין יע"ש ועל יום השני כתבו שהוא משום חששא בעלמא כמו בס"ד ביום א' ר"ח, ואחר העיון לא נראה הכי אלא ביום השני חמור מראשון: ומתחלה נבאר מחלוקת הרשב"א והר"ן ז"ל עם הרא"ש דרשב"א ור"ן ס"ל דיש למנות בשטרות וגיטין כל החודש מיום הראשון, וא"כ ביום ר"ח השני יש לכתוב בשני לירח ולמחרתו בשלישי, וביום א' של ר"ח בא' לירח, אמנם מצד החומרא יש לפרש ביום שלשים של חודש ניסן שהוא ר"ח אייר, וכן בכל הימים כתב הרשב"א לפרש שהוא הזמן מיום ראשון של ר"ח, והרא"ש ס"ל דשני ימים של ר"ח המה ביום א' ובשניהם אפשר וראוי לכתוב בר"ח אייר, ובאמת הרי הם כקדושה אריכתא דר"ה, וכמש"כ הש"ך חו"מ (סי' ע"ג ס"ק ל"ב), ועיין בפרש"י עירובין (ד"מ א') ד"ה לזלזולי כו' אבל כי אמרינן סתמא מחזקינן להו בקדושה א', והרי אנן קיי"ל דלא להתנות אפילו בר"ח דלא כר' דוסא, ע"כ כי קדושה א' דמי, וכבר בארנו כ"פ דתפלה ג"כ כלשון ב"א, אמנם מי שרוצה לפרש בשטרות הרי רשות בידו כמו שבירושלים פירשו שעות ביום א', א"כ בא' דר"ח כותבין כמו להרשב"א ז"ל ובשני כותבין בא' לירח, ושפיר הקשה הב"ש דאין לומר כהח"מ דהא דאין כותבין ביום א' של ר"ח משום מחלוקת הרשב"א, שהרי גם להרשב"א גם להרא"ש יש לכתוב ביום שלשים של ירח ניסן שהוא ר"ח אייר, אלא משום דקשה לכתוב זמן דשני ירחים, אמנם אנן לא קיי"ל כהרשב"א ז"ל, והכל תלוי במנהג לשון ב"א, והרי הכל מונין משני

אך יש עוד דעת המאירי בנדרים שם וס"ל דודאי בכל החודש מונין משני כמו במועדות, אך בשני ימים דר"ח, מונין א' דר"ח בא' ובשני דר"ח ביום שני לירח אייר שהוא ר"ח, ולמחרתו כותבין סתם ביום שני לירח, ובזה לא נדע המנהג, וא"כ יותר יש לחוש אי נכתב בשני, בא' לירח, לחוש שהוא א' דר"ח, אם לא שיפרש לא כהש"ע, אלא ביום שני דר"ח אייר שהוא א' לירח, ולהכי ודאי אין ראוי לכתוב ביום שני סתם בא' לירח

נפתלי צבי יהודא ברלין סימן מ ב"ה ב' דר"ח אדר, אדברה נא שלום לפ"ק כבוד הרב הגאון וכו' כקש"ת מו"ה חיים חזקי' מדיני נ"י

מכתב מעכ"ת נ"י מן טו"ב שבט הגיעני, והומה נפשו הק' על ג"פ שבא לפניו והיה הכתב על השרטוטין שלמעלה, והנה להקת נביאים המה חכמי ישראל בחיבוריהם בסדרי גיטין מקפידים שלא יגעו בשרטוטין שלמעלה כמו מן הצד, ואני אין לי כל החיבורים אשר הביא מעכ"ה נ"י זולת ס' ג"פ שנדחק בטעמים על זה הקפידה לפי הנו' שהיה לפניו בהגהת רמ"א (סי' קכ"ה) אכן הגדתי בזה למעכ"ת נ"י שמעולם לא ראיתי ג"פ שאין הכתיבה על השרטוטין הבאים מאחורי הכתב והנראה שלא במקרה חסרים בהגהת רמ"א וכן בד"מ (בסי' קכ"ה אות י"א) בשם מהרי"ל אזהרה זו, ולא נזכר, אלא שיהא נזהר הסופר להתחיל סמוך לשרטוט שבצדדין, אלא אצבע אלהים הוא, שמחקו ע"י קדושים אשר, בישראל בדורות הקודמים, ותמה אני על ס' קנין פירות שהביא מעכ"ת נ"י שהקשה מהא דכתבו הפוסקים לעשותו