משיב דבר חלק ד רמז

על הבכור כו' וקידושי אשה הוי כקה"ג למזבח ועדיף מינה כמבואר בנדרים (דף כ"ט) לענין פקע בכדי, מש"ה אע"ג שאין העובר נקנה לבעל שתהא כקנויה לו לגמרי מ"מ חל הקידושין לאוסרה על אחרים כהקדש והדברים עתיקין ואכ"מ, ואין ענין לכאן רק הראיתי לדעת דאפשר בקידושין לחוש מה"ת ומ"מ אינו לגמרי, וה"נ יש מקום לומר דנ"ל דבר דבר מממון דבעד אחד מהני לחוש כמו דמהני עד אחד לממון לשבועה

ועדיין אנו מבחוץ להבין הא דאיתא ברא"ש סוגיא זו אר"י המקדש בעד אחד אין חוששין בעו מיניה שניהם מודים מאי אין ולאו ורפיא בידיה, וקשה טובא היאך עולה עה"ד שבשניהם מודים חוששין, וא"כ במאי מיירי רב יהודה כשמכחישים, פשיטא דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא בכל איסורי תורה, ואין לומר דמיירי בשותקים דמהני בכל איסורי תורה מדרשא דקרא בת"כ והובא ריש האשה רבה או הודע אליו דעד אחד מחייב קרבן בשותק דהוי כהודאה, אבל כאן לא מהני שותק וכדרבא בקידושין (דף ס"ו) באשתך זינתה בעד אחד, הא ליתא, שהרי לא מיירי כאן בנאמנות אלא במקדש בעד אחד, אי אלים, הקידושין, שהרי לא אמר קדשת אשה בעד אחד, אלא המקדש אשה בעד אחד, הרי מיירי באלימות הקידושין, וא"כ ע"כ מיירי בשמודים בדבר

ועוד קשה להבין בסוף הסוגיא דא"ל רב אשי לרב כהנא, הרי הודעת בע"ד כמאה עדים וה"נ הודאת בע"ד כו', מאי שייטא, דהודאת בע"ד דממון לכאן, התם לא איברי סהדי אלא לשקרא, אפילו בלא עדים כלל וכדמביא בסוגיא הא דמר זוטרא כו' משא"כ כאן בלי עדים א"א למקבע קידושין וכמו בגט דלא מחייב לאחריני, מ"מ לא מהני בהודאת שניהם שנתן לה גט בלי עדים או אפילו בעד אחד, ומגזה"כ, ה"נ בקידושין

אלא כן הענין דהא שעלה עה"ד דהמקדש בעד אחד הוי קידושין אפילו באין שניהם מודים, הכי פי' אלא אחד מודה ואחד מכחיש, והמודה אסור בקרובות, ומשום דעד אחד מהני למי שמביאו לחייב שבועה את שכנגדו, ה"נ אע"ג שאחד מכחיש מ"מ אלים למודה לו, כ"ז עלה עה"ד, ומשום הכי אמר רב יהודה דהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו, והוא משום שאין חיוב שבועה מקרי חיוב ממון כלל, אלא דבר הגורם לממון וכדמסקינן בשבועות (דף ל"ב) דמשביע עד אחד פטור, דלאו ממון הוא, אבל מ"מ כששניהם מודים יש מקום לומר דעד אחד אלים לאפקועי ממון מטעם אחר, בעד אחד אמר גזלת או לוית ממון מפלוני, והוא שותק, ושתיקה כהודאה מדרשה דקרא או הודע אליו, ולא הודאה ממש הוא כמבואר בתוס' יבמות שם, אלא עדות העד הוא דקא גרים למקרי הודאה, ומש"ה באשתך זינתה בעד אחד קיי"ל דאינו אוסר משום דאין דבר שבערוה פחות משנים

הא מיהא מצד הסברא בשותק לעד אחד שחייב ממון הוי כהודאה וחייב לשלם א"כ הרי אלים עד אחד לאפקועי ממונא, וה"נ כשמודים שנתקדשה בעד אחד, אלים העד למהוי קידושין, בשלמא כשאחד מכחיש, הוי עד אחד בהכחשה דלא מהני שותק כדתנן לענין חטאת, עד אחד אמר אכל ועד אחד אמר לא אכל מביא אשם תלוי, וה"ה אם אחר מכחיש אבל כשאין אדם מכחיש לעד א"כ אלים לאפקועי ממון בשותק, וה"ה דיש לחוש לקידושין, מש"ה הוי לרב יהודה ספק בדבר, ובי דינא רבה פסקו דאין חוששין לקידושין, וכן פסק רב כהנא, והיינו דהקשה רב אשי הרי הודאת בע"ד כמאה עדים כו' וא"כ ה"נ מהני שותק לעד אחד למהוי חייב, וה"נ כששניהם מודים בקידושין וא"כ אלים העד לחוש לקידושיו, והשיב ר"כ דכאן לא מהני הודאה משום דמחייבי לאחריני, ובאמת בממון היכי דמחייבי לאחריני לא מהני הודאה כדאיתא בכתובות (דף י"ט), וא"כ לענין קידושין שהוא כממון שחייב לאחרים, לא מהני הודאה וא"כ אע"ג שאם הודו שנתקדשו לפני שני עדים נאסרין בקרובות, דשויא אנפשייהו חד"א, מ"מ בעד אחד לא מהני שתיקה, ומזה הטעם פסק רבא באשתך זינתה דלא מהני שותק, משום דלא מהני הודאתו דמחייב לה, אע"ג דאם הבעל אומר שיודע שזינתה אשתו נאסרה עליו משום שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו לפי דבריו, מ"מ בשותק לא מהני הודאה דתליא בהעדאת עד אחד, ומש"ה אין חוששין לקידושין אפילו שניהם מודים שנתקדשו בפניו מ"מ כיון דשתיקתם לא מהני א"כ אין עדות העד מועיל למהוי קידושין אפי' מודי תרווייהו, ורב פפא אמר דחוששין לקידושין, דס"ל דהא דנ"ל דבר דבר מממון לאו מממון דיש בו חיוב לאחריני אלא ממון שאין בו חיוב לאחרים זולת הנתבע, וא"כ מהני העדאת עד אחד לחייב בשותק, וממילא אלים כח העד במודי תרווייהו ואין שום הכחשה למיחש לקידושין מיהא, ובזה פליגי אמוראי וס"ל דיש לדמות עריות דכתיב בהו דבר מממון, לממון שיש בו חיוב לאחריני כמו מעשה הקידושין, וכ"כ הרשב"א בחי', אבל הא ודאי שיפה כ' התשב"ץ בשם הרשב"א דר"פ לא מיירי אלא בשניהם מודים, ולא כשאחד מכחיש דאז אפילו המודה אין חוששין לקידושין

והנני להעמיק עוד בסוגיא עמומה זו, מתיב רב אחדבוי ב"א שנים שבאו ממדה"י וכל הענין עד אלא לאו בעד אחד, ומביא ראיה דהמקדש בעד אחד חוששין לקידושיו, וזה פלא, מנליה דמיירי שקידש בפני עד אחד, דילמא כל עד אומר שנתקדשה בפני שני עדים כד"ת, אלא מבואר פי' הסוגיא עפ"י מש"כ בחי' רשב"א בשם הראב"ד והר"א אב"ד בהא דקאמר ה"ד אי דאית ליה סהדי להאי ואית ליה סהדי להאי מי מצי אמרה אלו שני עבדי וחבילה שלי, דמיירי שאינן מכחישין אלו את אלו אלא אלו מעידין שקיבלה קידושין מזה ואלו מעידין שנתקדשה לזה, ואין מעידין על זמן ידוע, ואפשר שנתקדשה לשניהם בזה אחר זה, ואין אנו יודעין למי נתקדשה תחלה מש"ה צריכה גט משניהם דאלו היו מכחישין זא"ז לא היתה צריכה גט מא' מהן שאין כאן עדים, ותמה הרשב"א דהא אפילו במכחישין אלו את אלו הוי לה כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה דאיתא בפרק ב' דכתובות דלא תנשא ועוד תמה ע"ש, ותרי גברי רברבי אמרי מילתא חובה לבאר מה נתקשה להם שנצרכו לפרש הכי, ונראה דקשה להו למאי תניא זה אומר זה עבדי וזה אומר זה עבדי, הלא לא נצרכנו זה לענין צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה, אלא ע"כ אשמועינן תנא דאין צריכים לשחרר זא"ז, כמו בספיקות דתנן ביבמות (פי"א) וא"כ צ"ל דהאי תנא ס"ל דבשנים המכחישים זא"ז א"צ כלום, ומש"ה תניא זה עבדי וזה עבדי כדי לאשמועינן הכי, וא"כ קשה אמאי צריכה גט משניהם, אלא ע"כ מיירי דבגט אינן מכחישין זא"ז, מש"ה צריכה גט משניהם, מעתה כי מוקי בעד אחד, ע"כ מיירי ג"כ כשאינן מכחישין זא"ז וקמ"ל דבעבדי א"צ גט שיחרור והיא צריכה גט, ואי איתא דכל אחד אומר שנתקדשה, בפני שנים הדק"ל מי מצי אמרה כו' הרי תרי סהדי דאמרי שהיא א"א לגמרי לאחד משניהם אלא שלא ידעינן למי נתקדשה תחלה, וע"כ צ"ל דכל אחד אומר שנתקדשה בפניו לחוד, ומ"מ צריכה גט משניהם, הרי מבואר דמקדש בע"א חוששין לקידושיו וע"ז מקשה הגמ' ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן, פי' וא"כ אפילו הוא אמת שנתקדשה בפניו לאו כלום הוא מאחר שהיא מכחשת א"כ לא אלים הקידושין אפילו להמודה וה"ה כשיש עוד עד שנתקדשה בפני אחד, אין אלימות בקידושין אלו עד שיהיו שניהם מודים ויהיה אלים עדותו לענין ממון, והרי כדברינו

ולכאורה יש להקשות אכתי לרב פפא אין ממשות בקידושין עד שיבואו לב"ד ויודו להעד, אז יהיה אלימות העד כדין שותק בפני ב"ד שחייב לשלם, וא"כ האיך יהא חל הקידושין למפרע הא בשעה שמקדש בפני עד אחד לא ידענו אם לא יהיה הכחשה מאחד ותבטל עדותו, הא לא קשיא דכמו כן כתב הר"ן בשם הרמב"ן בסוגיא זה דקידש בכת"י בלי עדים הוי קידושין ברורים והביא ראיה מסוגיא דיבמות (דף ל') זהו דקידושין למעוטי זמן ולא קאמר למעוטי קידש בכת"י כו' פי' לשיטת הרי"ף וסיעתו דבגט עדי חתימה מהני בלי עדי מסירה וכת"י דומה לעדי חתימה מה"ת בגט, וה"ה בקידושין, ולא כהרשב"א בחי' בסוגיא זו שכ' להיפך והביא ראיה ג"כ מסוגיא זו ותלי בפי' הסוגיא ואכ"מ, הא מיהא לכאורה קשה טובא על שיטת הרמב"ן מהא דאיתא בקידושין (דף ס"ה) איתיביה רבא לר"נ האומר לאשה קדשתיך כו' אי איכא עדים אמאי מותרת בקרוביו כו' אלא לאו בעד אחד כו', ואי כהרמב"ן נימא דהוא אומר קידשתיך בכת"י, בשלמא להרשב"א וסיעתו לא קשה נוקמי שאומר קידשתיך בשטר שיש עליו עדים, שהרי היינו דמשני הגמ' קידשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדה"י, דמאי נ"מ אי הוי עדי מסירה והלכו, אי הוי עדי חתימה ואינן לפנינו,