משיב דבר חלק ד רמה

רברבי, ובאמת לשון המחבר (בסי' כ"ז ס"א) משמע ודאי דקאי מש"כ ובלבד שהיא תבין שהוא לשון קדושין, על כל הא דכתיב ומפורש לעיל, ולטעמיה קאי בכ"ז כשיטת הרמב"ם דאפילו במילי דברירי כמעשה המוכחת לר' יוסי מכ"מ אפשר שהיא לא הבינה, והכי פשטא דמשנתנו דמס' מע"ש שלא הצריך לר' יוסי היה מדבר בעסק אלא בגו"ק ומשום דידה, וכמשמעות לשון הגמ' מנא ידעה

איברא ודאי יש לנו לחוש לשיטת רבותינו התוס' ורא"ש וראב"ד ורשב"א ור"ן, דמפרשי הסוגיא דלא כרש"י ורמב"ם ז"ל, וא"כ י"ל דכל הברור לנו מתוך מעשיו ודאי ברור גם לה, ואינה יכולה לומר שלא השכילה על מעשיו, וה"נ בדבר הברור לנו, וכדעת הרא"ש, אבל כ"ז במבינה לשה"ק, משא"כ אם אינה מבינה לשה"ק לא שייך לומר כי היכא דברירא לן ה"נ ברירא לה שהרי אנו יודעים פי' דבריו, ומש"ה בנ"ד אם אינה יודעת לשה"ק ודאי אין שום חשש בדבר, וגם כי הענין מוכרח על אמיתות תשובתה שלא הבינה כמש"כ, וע' פרש"י יבמות (דפ"ח ב') ד"ה ועשו שתי נשים

שלישית אין מקום לקדושין אלו, משום קורבא דסהדי שהזמין המקדש שני אחים לדבר, ואף ע"ג שאח"כ תשתדל שיהא עוד ישראל באותו מעמד, מכ"מ הרי לא ביטל הזמנתו הראשונה ג"כ ולא ידעו כלל הדין דשני אחים פוסלים עדות הכשר ג"כ, ואלו היה מבטל הזמנתו הראשונה היה לו לברור את מי מהאחים שיהא עד והשני ילך לו, אלא כסבור שהזמנה זו לא גרע העדות וכבר כתב מהרי"ו בתשובה בהזמין עדים פסולים לקדושין, אפילו היו הקדושין בהמון רבה של כשרים נפסל העדות והביא ראיה ממ"ש הרא"ש להיפך בהזמין עדים כשרים ועמדו שני עדים פסולים או קרובים אפילו כוונו להעיד ובאו לב"ד והעידו לא נתבטלה עדות הכשרים כו', אלמא שתלוי בהזמנת העדות ה"נ להיפוך שאם הזמין פסולין לא מהני עדות הכשרים עכ"ל מהרי"ו, הן אמת שמהריב"ל בס"א (סי' ק"א) הביא תשובה זו וכתב ע"ז ואין הנידון דומה לראיה, דנהי דמהני יחוד העדים לבטל הצטרפות העדים הפסולים מכ"מ בדבר האסור מה יוסיף ומה יתן יחוד העדים והוכיח ממש"כ הרשב"א בתשובה לענין ביטול מודעה מה שפוסל, העדות ע"ז שימסור מודעה לפניהם, דמה יועיל לענין איסורא אם יעידו אח"כ כבר העידו עכ"ל, ובמח"כ מהריב"ל אין הנדון דומה לראיה, ואינו ענין כלל, דהכא גזה"כ הוא שאם נמצא א' קרוב או פסול, פסול כל העדות

ולבאר הענין היטב, כמה צדק פסק מהרי"ו ז"ל יש להקדים, דהנה לשיטת הרי"ף ורש"י ורשב"ם דס"ל, דכוונת הפסולים להעיד לחוד פוסל העדות פשיטא דאפילו לא הזמין המקדש עדי פסולים, נפסל הגט והקדושין, וכמש"כ הריטב"א בחי' קדושין (רפ"ב) בסוגיא דשליח נעשה עד בזה"ל, מיהו כל היכא שיש באותו מעמד כשרים ופסולים או קרובים צריך לייחד עדי הקדושין דאי לא כוון דאיכא עד פסול ביניהם עדות כולן בטלה, ואע"ג דאמרי למחזי אתינן וכי אמרינן התם אי למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו ואי אמרי למחזי אתינן תתקיים העדות בשאר, היינו בד"מ או בד"נ שאין העדות מתקיימת עד שבאין לב"ד ושעת ראיה לא חשיבא עדות אבל הכא בקדושין אין העדות באה לאמת הדבר בלבד אלא אפילו ידעינן דהכי קושטא דמילתא א"מ בלי עדות ואין לקדושין קיום בלי עדות וגזה"כ הוא, וכיון דכן שעת מעשה הוא שעת עדותן וכיון דאיכא צרוף פסולי עדות עמהן, עדות כולן בטלה דומיא דבעלמא כשיש צרוף פסולי עדות בשעה שבאין לב"ד שעדות כולן בטלה, וכי אמרינן למחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון היינו בשעת מעשה כך הורה רבינו הלכה למעשה אבל אין זה דעת המפרשים וראוי להחמיר עכ"ל, פירוש דבד"מ דאיתא בגמרא דתליא בשאלה זו אי למחזי כו' היינו אי בשעת מעשה אתי למחזי או לאסהודי אח"כ בב"ד וזהו שיטת הרי"ף ורש"י וסייעתייהו, ולאפוקי משיטת התוס' וסייעתייהו דתליא בהעדה בב"ד, ומפרשי אי למחזי אתיתון לב"ד, כמבואר בחי' ריטב"א מכות (פ"א) והובא בש"ך חו"מ (סי' ל"ו), מש"ה כתב הריטב"א כאן דרבו הורה הלכה למעשה כשיטת הרי"ף ז"ל, ועפ"י זה הפסק כתב כאן דבגו"ק אפילו לא כוונו הפסולים להעיד כלל פסלי עדות כשרים, דבשלמא בד"מ אין העדים נקראים מקיימי דבר אלא כשכוונו להעיד אח"כ, משא"כ בגו"ק שעת מעשה לחוד הוא קיום דבר, מש"ה אין עצה כי אם כאשר יזמין כשרים דוקא, זהו לשיטת רש"י והרי"ף ז"ל, ולאפוקי ממ"ש הקצה"ח (סי' ל"ו) להיפך, דלהרי"ף ורש"י לא בעינן ג"כ לאזמוני כשרים משום דמסתמא דעת הבעלים אינם אלא על הכשרים, אבל הרי הראשונים ז"ל הקשו לשיטת רש"י מגו"ק ולא יישבו הכי דבסתמא גם כן דומה להזמין כשרים דוקא, אלא פשיטא דלרש"י בעינן הזמנה: ונראה עוד הוכחה לזה מסוגיא דקדושין (דמ"ג א') בסוגיא דשליח נעשה עד, מיתיבי אמר לשלשה צאו וקדשו לי אשה אחד שליח ושנים עדים דברי ב"ש ובה"א כולן שלוחין ואין שליח נעשה עד ע"כ לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים ד"ה לא, ותמהו התוס' אמאי קאמר ע"כ כו' וכי לא פריך שפיר מב"ה לחוד, ויישבו בדוחק, ולשיטת רש"י יש ליישב בריוח, דבתחלת סוגיא דרב ולוי קאמר אילימא משום דלא א"ל הוי לי עד, אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא א"ל אתם עדי ה"נ דלא הוי קידושי, ולכאורה קשה מאי איריא דמקשה משום דלא בעינן אתם עדי והרי אפילו אי הוי בעינן שיאמר א"ע קשה מאי איריא שליח הא אפילו אחר אי לא אמר אתם עדי איכא פלוגתא זו אי נעשה עד בראיה זו לחוד או לא, וצ"ל דה"פ דבשלמא אי בעינן להזמין שפיר פליגי אי שליח נעשה עד משום דדמי להזמינו או לא דמי להזמינו, משא"כ אחר לכ"ע בעינן הזמנה, אבל הא באמת לא בעינן לומר א"ע וא"כ מאי אולמא דשליח, ומעתה היה מקום לומר דשליח כשר לעשות עד לכ"ע, ומחלוקת ב"ש וב"ה לא פליגי אלא בשולח למקום שחושש לקרובים או פסולים ונצרך להזמין כשרים, ופליגי בזה ב"ש וב"ה, דב"ש ס"ל דשנים משלשה שלוחים ודאי הזמינן לעדות וב"ה סברי דלא דמי להזמינן בפי', אבל לכ"ע כשר השליח להיות עד, מש"ה מקשה הגמ' ע"כ לא פליגי אלא בשלשה כו', ואי איתא דלכ"ע שליח נעשה עד, אלא אי דמיא לאזמינהו ה"נ פליגי בשני שלוחים, לב"ש הוי כהזמינן כיון דכשר להיות עד ולב"ה לא דמיא להזמינן, אלא ודאי לכ"ע אין שליח נעשה עד, זהו הנראה ברור לשיטת הרי"ף ורש"י וסייעתייהו

אבל לשיטת התוס' והרא"ש כתבו הראשונים ז"ל דלא בעינן הזמנה בגו"ק וכ"כ הריטב"א מכות (פ"א) דהא שנהגו בהזמנה הוא משום דחיישי לשיטת רש"י ולכאורה ק' טובא נהי דלשיטת התוס' ורא"ש ניחא הא דלא חיישינן שמא יבאו הפסולים או קרובים להעיד בב"ד ויהיו נפסלים כמו בד"מ, ומטעם שכתב הב"ש (סי' מ"ב סק"ח) בזה"ל שוב ראיתי לשיטת הרא"ש א"צ לכ"ז, אלא אע"ג שנתכוונו לשום עדות והעידו כבר דנתבטלו העדות היינו לענין דהב"ד א"י לפסוק על פיהם אבל כאן בעת הקידושין עדיין לא נתבטלה עדותן, א"כ הקידושין היו קידושין כשרים וא"כ אע"ג דהב"ד א"י לפסוק עפ"י הכשרין מ"מ המקדש קידש בפני כשרים עכ"ל ואחריו החליט כן הגאון רע"א (בסי' צ"ד) אבל מ"מ קשה הרבה דאפילו לא יבואו לב"ד כבר נפסלו בשעת מעשה משום דהרי הם מקיימי דבר הקידושין וכמש"כ הריטב"א עצמו ז"ל לפרש"י דקו"ג גרע דלא בעינן מכווני להעיד בב"ד, ה"נ לשיטת התוס' לא בעינן שיהיו באין להעיד כלל, וצ"ל דדוקא לשיטת רש"י דלא בעינן שיעשו מעשה להצטרפות ובכוונה להעיד לחוד פסלי בד"מ, ממילא בקידושין אפילו בלי כונה להעיד ג"כ פסולין בהצטרפות את הכשרים, אבל לפי' התוספות דבד"מ בעינן שיבאו לב"ד ויצטרפו שפיר אית לן דלא מהני לפסול עדות הכשרים בקיום דבר אלא בד"מ דבעינן מעשה דהליכה לב"ד משא"כ בגו"ק דקיום דבר שלהם הוי בראיה בעלמא לא מהני הצטרפות במחשבה דידהו לפסול הכשרים אע"ג שהמה מקיימי דבר זה שיטת התוס' ורא"ש

מעתה כ"ז אם לא הזמין בפי' הפסולים משא"כ אם הזמינם ועשה מעשה דהזמנה לצרפן, הרי גרע גו"ק מד"מ, דבד"מ אין פוסלים אלא א"כ באו גם לב"ד להעיד, משא"כ בגו"ק המעשה נפסל כבר והוי כמקדש בלי עדים, ולא מהני אפילו לא יעידו כלל, והיינו פסק מהרי"ו שאפילו קידש בהמון לאו כלום הוא, ולמד ממש"כ הרא"ש דבד"מ מהני הזמנה דכשרים לבטל מה שילכו