משיב דבר חלק ד רמא

בשיטת התוס' קאי ואין ראיה לתוס' ורא"ש מהא דאי' שם בל"ב ת"ש שמע מב"ד של ישראל כו' אלא לאו מת יוצא למות נהרג יוצא ליהרג וקתני בב"ד של ישראל ישיאו א"א, הרי דמשיאין ג"כ, הל"ק דודאי ס"ד לומר כן אבל לפי האמת אין הכרח מתרומה ונחלה לעדות אשה

נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן כט בעז"ה א' לסדר וימלא כבוד ה' את בה"א תר"ל, וולאזין לכבוד הרב וכו' כש"ת מ' ראובן דדמו"ץ בק"ק בערידיאנסק. וב"ד הרבנים ה' עליהם יחיו

מכתב מעכ"ת שי' ובמה דשאילנא הגיעני, ע"ד מעשה מנוול אחד שבא לשחק עם אלמנה ילדה, וכאשר תבעתו לשלם איזה תשלומי כרים שלה, שהשתמש בהן, ובאה עמו בחדר ונתן לה א' רובל וכף קטנה, ועדים שמעו שאמר לה אחר שקבלה, אז דוא האסט גינומען ביזט דוא מיינע אונ איך בין דיינער, והשני שמע בזה"ל אז דוא האסט צו גינומען דארף איך ניט מער, היינט ביזט דוא מיינע כו' והיא זרקה מיד את הקערביל, והשלישי העיד שבשעת נתינה אמר לה האב קיין פורכט ניט דוא ביסט מיינע כו' והיא חקרה מזה העד אם יש ממש בדברים אלו, וכאשר אמר לה שהן קידושין זרקה אותם

והעלה מעכ"ת שי' שאין בהם חשש קידושין מחמת שזרקה מיד לפי דברי העדים ולפי דברי העד השלישי הלא לא ידעה שאמר לה בלשון קידושין, וגם האריך עוד, ודברי מעכ"ת שי' נכונים בטעמים ונימוקים שאין חשש קידושין כאן, ועל דברי כת"ר שי' יש להוסיף חדא דעיקר הלשון שאמר לה היינט ביסטו מיינע כו' והרי הם בלה"ק הרי את שלי, ולא כמש"כ מעכ"ת שי' שהוא כמו שאמר לה הרי את אשתי, והנה הלכה פסוקה בגמרא וש"ע (סי' כ"ז) דהרי את שלי ה"ז מקודשת מכ"מ נראה שזה הוא לפי אותו זמן שהיה מארסין מתחלה ולא היה ענין שיהא נקראת שלו אלא קידושין אבל במדינה זו ובזה"ז שאין מארסין עד הנשואין, ומתחלה עושין קנין והיא נקראת כלה שלו והוא חתן שלה גם עד שלא נתארסה, א"כ אין שום משמעות בזה"ל על קידושין אלא את כלה שלי ואני חתן שלך ותו הא אפילו בלשונות דברור שהם לשון קידושין לפי דעת הר"ן, והובא בהגהת רמ"א (סי' כ"ז סי"ב) בעינן שיהא ידוע בעדים שהיא מבינה שיש בזה משמעות קידושין כמ"ש הט"ז שם, ולא כמו לשון הרי את מקודשת שכתב המחבר, ובלבד שהיא תבין כו' דשם הכונה לאפוקי באומרת שאינה מבינה או שיש עדים שלא הבינה כמבואר באחרונים משא"כ בהני לישני הוא להיפך, ולא כהרא"ש לפי דעת האחרונים ז"ל והכי דעת רש"י בגמרא קידושין (ד"ו) בד"ה במאי כו', וכן בהנך לישני דגירושין כו', והרי בגירושין ליכא איבעיא כלל אלא ע"כ אפי' בהני לישני דאמר שמואל בפשיטות הרי את משולחת כו' מ"מ בעינן שיהא ידוע דגם היא מבינה שהם לשון קידושין] ובנ"ד אין העדים יודעים מזה כלל, ואין ממה שזרקה ראיה שהבינה לשון קידושין, ואפשר מבינה שהיא מקושרת אליו, בתנאים ובקנין

ב) לשון שאמר לה היינט אז דוא האסט גינומען ביסטו מיינע אינו במשמע כלל שמקדש אותה בדברים אלו אלא כמודיעה שכבר קידשה במה שקיבלה ממנו תחלה ולשון העד השני מבורר יותר שאמר לה דארף איך ניט מער היינט כו' ואם כוונתו לקדשה בדברים אלו הוא צריך שתסכים ברגע זה לקידושין, אלא כסבור שאחר שקיבלה נתקדשה אליו בשתיקה שלו ומעתה אינו צריך עוד להסכמתה, וע"ז מורה עוד שסיים אור איך בין דיינער והרי ידוע לכל הדיוט שאין אדם מתקדש לאשתו וע"כ אינו אלא כסבור דברים שמודיע לה שכבר היא אשתו, והוא אישה, והוי כדתניא בגיטין (דף ל"ב) פסול הוא אינו גט לא אמר כלום והוא משום שאינו פוסל עתה אלא כסבר שמכבר הוא פסול, כך אמירתו אינו אלא הודעה על שעבר, וכבר מבואר (בסי' כ"ז ס"ה) בהגהת רמ"א וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא כו'

ג) הרי היא תבעה אותו במה שחייב לה עבור הכרים שלה, וא"כ אפילו שתקה בשעת מתן מעות אינה מקודשת דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי, הן אמת דמבואר בהגהת רמ"א (סי' כ"ח ס"ג) דדוקא באומר כנסי סלע זו שאני חייב ליכי אבל בל"ז אינה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי וה"ז מקודשת, מכ"מ אני בעניי ביארתי שזה הנ"מ אינו אלא בחוב שנזקף במלוה ומתי שירצה ישלם משא"כ בחוב שנצרך לשלם בעת התביעה, ובזה מתיישב הגהת רמ"א במלוה לו על המשכון ובשעת נתינת המשכון אמר לה התקדשי לי בו דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי, ותמהו הח"מ והב"ש ע"ז דגייז הרמ"א זה ולדברינו ניחא דאחר שמחויב ליתן לה משכון מיד שהלותה לו, יכולה לומר אין שקלי כו' וה"נ בחוב שלא נזקף במלוה, והדברים עתיקין ומפורשים אצלי בעניי בארוכה, וא"כ אין בזה קידושין, אלא שלפי הנראה היה בזה הכסף והרובל יותר מאשר בקשה ממנו, וא"כ ה"ז מקודשת במותר ממחיר התשלומין. אבל זאת סברא פשוטה בעיני הגאונים הרע"א זצ"ל והגאון ר"י מליסא ז"ל בעל הנתיבות שהמקדש בדבר שאין בו כח לקדש בכל אותו דבר והוא סבור וקידש בכל הדבר ע"כ אינה מקודשת כלל, ומבואר בדבריהם ז"ל בתשובותיהם שנדפס בספר חמדת שלמה (סי' מ"ט ונ') וה"נ היא רצה לקדשה בכף וא' קערביל ובמקצת מהם יכולה לומר אין שקלי כו' ע"כ אין הקידושין תופס כלל, מכש"כ שהיה כאן שתיקה דאחר מתן מעות אפי' נימא שהיה בתכ"ד מכ"מ אינו אלא ספור קידושין כמבואר (בסי' כ"ח ס"ה) משום דאפשר שיראה לזרוק שמא תתחייב לשלם ה"נ ממ"נ אם כסבורה בשעת נתינה שהוא נותן בשביל הכרים הרי הוא שלה ודידה שקלה ואם הבינה שנותן לה בשביל איזה ענין הרי יראה לזרוק שמא תתחייב באחריות

(ד) במה דברור למעכ"ת שי' דלפי הגדת שני העדים היה מאמרו בתוך כ"ד חודש שלה הנתינה אינו ברור לי כלל, ולענ"ד היינו דינו של הרשב"א שהובא (בסי' מ"ג) בהגהת הרמ"א ועדיף מינה. מכל הלין טעמי ברור לי שאין באלו הדברים חשש קידושין ואין בהם אלא דברי שחוק והיתול, ועתה ראוי להתגולל עליו, ולא יחרוך רמיה צידו מצודה לנפש בתו של א"א ומיד ליד לא ינקה רע וראוי לעונשו בפלילים אם אפשר, ושלום על ישראל ועל דייני ישראל ומעכ"ת וב"ד כנפש העמוס בעבודה

סימן ל בעזהי"ת להרב יום ב' ב' סיון תרמ"ד לכבוד הרב וכו' אבד"ק מאלאדעצנא

ראיתי מכתב מעכ"ה נ"י ונעניתי למבוקשו לעיין בעסק ביש של המוכ"ז, והנה עד אחד העיד שאמר האיש להבתולה אסתר בת ר"מ בתחלה הנני רוצה ליקח אותך לאשה, ואחר כך שאלה אם את רוצה לקחת אותי לבעל והשיבה איני רוצה ליקח איש זקן לאיש, ואח"כ אמר לה הנני נותן לך חמש ועשרים רובל ואמרה תן, ונתן לה וקבלה בלי שום אומר ודברים והעד מסופק אם פירש ואמר אם אתן לך כ"ה רו"כ תקח אותי לאיש, או לא אמר מאומה רק אתן לך כ"ה רו"כ

העד הב' העיד שאמר לה בשאלה אם תרצי ליקח אותי לבעל, והשיבה איני רוצה אותך, ואח"כ אמר לה הנני ליתן לך כ"ה רו"כ, השיבה, טוב, או בזה הלשון רעכט, ונתן לה וקבלה בשתיקה

וכתב מע"כ נ"י דלשון אם רצונך ליקח אותי לבעל מבטל לעסק הקדושין, משום כי יקח איש אשה כתיב ולא שתהא לוקחת אותו לאיש, דבריו נכונים וברורים, אך לכאורה היה כאן מדבר בעסק קדושין במה שהחל לומר הנני רוצה ליקח אותך לאשה

הן אמת שהרא"ש והשו"ע כתבו (בסי' כ"ז ס"ו) דהריני אישך הוא גרוע משארי לשונות גרועים ולא מהני אפילו עסוקין באותו ענין של קידושין, בכ"ז הרי הב"ש הביא דעת ר"ח לחוש