משיב דבר חלק ד רלד

סימן כו בדבר האשה שימא מפה"ק דינאבורג ושם בעלה משה חנן, והנה בעיר הלוחעוו נפטר איש א' ואמר קודם פטירתו לפי מכתב הרב דשם מתחלה, שאמר שמו ושם אשתו ושם עירו מכוון, אך אמר עוד שיש לו בן ובת ובאמת לא היה לו מעולם בן, ואמרה האשה הנ"ל שיש מקום לתלות השיבוש בדעתו באשר הניחה מעוברת, ואולי כסבור שתלד ב"ז

נראה לי דאיתתא דא שריא למינסבא, ושפיר סמכינן על דברי האיש כי הוא האיש ולא אחר, ותלינן באיזה טעם שהוא שנשתבש באותה שעה שאמר שיש לו בן וראיה מדתנן שלהי מס' יבמות, ושוב מעשה בצלמון בא' שאמר הרי אני פלוני בן פלוני נשכני נחש והרי אני מת והלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו, פירוש שהלכו לראות את אותו האיש שהכירוהו בחייו בשמו, ולא הכירוהו עתה, ומ"מ סמכו על שנשתנה צורתו בסיבת נשיכת הנחש ואין לדחות דשאני התם שאמר אני פלוני ב"פ סתם, דמשמעו מאותה העיר שהוא סמוך לה וא"כ ברור שלפי דברו הוא האיש שנאבד באותה עיר משא"כ כאן שנצרך לומר שהוא מדינאבזרג, וא"כ יש מקום לחשוש לדינאבורג אחרת ושמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו משום דבר הנפטר שאמר שיש לו בן, ואותו האיש מדינאבורג שלנו אינו כן, אבל מכ"מ מוכיח שפיר מנוסחת הרי"ף והרא"ש וכ"ה ברמב"ם אני פלוני ב"פ ממקום פלוני נשכני נחש הרי העיד שהוא מעיר אחרת, ואחר שלא הכירוהו בצורת האיש הידוע לבני העיר צלמון והוא דר בה, היה להם לחוש שהוא מעיר אחרת בשם אותו מקום ושמו ושם אביו מכוין לאותו הידוע להם, והראיה ממה שאין צורתו כצורת האיש הידוע להם, אלא ודאי מכ"מ תלינן באיזה סיבה, ה"נ שפיר תלינן באיזה טעם שנשתבש

ואין לחלק דמה שנשתנה ע"י נשיכת הנחש, הוא סברא אלימתא יותר מעובדא דילן, הא ג"כ ליתא שהרי לשיטת, מהרי"ק שרש קע"ה דהמעיד על יוסף בן שמעון שמת אע"ג שלא הודיע שם העיר, ונמצא שנאבד יוסף בן שמעון בעולם משיאין א"א, וכתב מהרי"ק שם דהא שהביא הרמב"ן עובדא דצלמון איש פלוני ב"פ ממקום פלוני, משום שמצאו שנשתנה צורתו, מש"ה הוצרך לפרש שהוא מאותה העיר, הרי דאינה סברא פשוטה כ"כ שהנחש משנה הצורה, ומכ"מ בצרוף שם העיר מהני, ה"נ בנ"ד שאמר שמו ושם אשתו, שהוא כשם אביו ואולי טוב משם אביו, ומכ"מ נהי דאם לא היה מזכיר את העיר דינאבורג, היינו חוששים לשמו ושם אשתו שלא זהו שלפנינו, משום השנוי שבבן, אבל אחר שפי' שם העיר ודאי תלינן בשבוש

ועוד נראה דכל מה שיש מקום לחשוש לשני שוירי, היינו באופן שלא ראו הבעל והמת ולא נודע מאיזה מדינה היה, משא"כ בנידון דידן שראו את הנפטר בחייו, במלבושי רוסלאנד ובלשונו ובכל מדותיו, וידוע דמלבושין ולשון ושארי הליכות האדם ממדינה אחרת משונים הרבה, וא"כ הוא מוחזק שאותו האיש היה מרוסלאנד והרי ברור לנו שאין ברוסלאנד עוד עיר ששמה דינאבורג, וע"כ הוא מדינאבורג הידוע לנו, והרי על כיב"ז שניכר מתהלוכות האדם סוקלין ושורפין על החזקות כדאיתא בקידושין (ד"פ), ואין לנו דבר ברור מזה שממיתין ע"ז, וא"כ הוא ברור שהוא האיש מפה, ונשתבש בדבר הבן, ובאמת סברת האשה שטעה בדמיונו אינו רחוק כ"כ וקרוב לומר שהיה שקוע בדמיון שתלד אשתו ב"ז וכדאי' ברבה ר"פ תזריע, דאשה מעוברת הכל אומרים שתלד זכר, ובאשר היה קרוב למיתה ותשוקתו להניח, ב"ז היה הדמיון חזק עליו להטעותו כי כן הוא

כ"ז הנני דן לפי מכתב הראשון של הרב, דלוכאוו. שלא היה לפנינו שום עדות זולת דבר הנפטר, אבל לפי מכתב השני, אין אנו צריכין לכל זה, שהרי במכתב השני מודיע שיש עדות אשה שהיתה מכירו לפני פטירתו וראתה אותו אז ושהוא הוא מפה, וכן יש עדות עני עובר אורח שהכיר אותו ושהיה לידתו בנאווי אלכסנדרסקי, אלא שהעני אמר שיש לו בן ובת ומבואר מלשון המכתב שהעני לא אמר זה מידיעתו, אלא שהוא שמע מהנפטר לפני מותו, ומש"ה כתב הרב שמסתפק אם שמע בטוב, וא"כ הרי יש לפנינו שני מעידים שהוא הוא הדר פה דינאבורג ואף ע"ג שלפי דברי הבעל שיש לו בן, אינו כן, אין אנו חוששים לדבריו, ואפילו אמר בפי' שאינו משה חנן מדינאבורג, אין דבריו במקום שנים, ואע"ג שהם אחד אשה ופסול לעדות, הרי גם הנפטר פסול עדות לאשתו, וא"כ אין דבריו כלום, אלא שיש לחקור אם הנפטר היה מנאווי אלכסנדרסקי

היוצא מזה, דהנני מסכים לדעת הרב הגדול מו"ה ליב שי' מו"ץ דפה להתיר איתתא דא לעלמא, באופן שיצטרף עמנו הרב' הגאון מ' שאול זעליג שי', ושלום על ישראל

סימן כז בעזהי"ת לכבוד הרב וכו' מו"ק דק"ק האמיל

עתה באתי להשיב דבר המקום יהא בעוזרי, לכאורה היה נראה שבעדות ר' שמואל בס"א סגי להתירה, שהרי העיד בשם עו"ג מסל"ת שראה איש עומד ביער ומתפלל בטלית ושאלו מי הוא והשיבו כי הוא מהאמיל והולך לאמו לחאמיטץ, ואמר עוד אותו העו"ג שראהו עוד באותו מקום לאחר איזה ימים, והכירו ע"י שהיו ידיו צבועות, ובעוד שמונה ימים מצאו עוד באותו מקום כשהוא מת והוסיף לומר שראוהו עוד חי כמעט, וברור אצלו שהוא אותו האיש שראוהו כבר עם ידיו הצבועות, והנה זה ברור שאותו האיש מהאמיל ויש לו אם בחומיץ הוא ראובן יוסף בעל האשה לאה הנ"ל, שאין לנו איש בהאמיל שיש לו אם בחאמיטץ כי אם הוא כמבואר (בסי"ז סי"ט) אבל כו' מחפשין באותו העיר כו', וגם זה אמר העו"ג במסל"ת שהכירו עם ידיו הצבועות, ומשמעות זה הלשון הוא שהכירו בטב"ע על גופו ופניו ע"י מה שראה ידיו צבועות, ולא שהוא יודע שהוא האיש ע"י הסימן של ידיו צבועות אלא שהוא מכירו בט"ע עי"ז, וכמש"כ בביאורי הגר"א שם ס"ק פ"ח בזה"ל דט"ע בגוף לא שייך אלא ע"י סימנין שאינן מובהקין, דא"א להכיר הגוף אם לא ע"י סימנין עכ"ל, [הג"ה ועיין בתי' ריטב"א ע"ז (ד"מ) שפי' בשם הרא"ה הא דראש ושדרה אינן אלא דע"י סימנין אלו יכיר את הדג בט"ע], ויפה כח אותו עדות יותר משארי עדות עפ"י מסל"ת שהיה בזה הענין, משום שבכולן יש ספק אם ראו בתוך ג' ימים או אח"כ משא"כ זה העו"ג הגיד שראהו עודנו חי כמעט, כך עלה בדעתי מראש, אח"כ השקפתי שלא נזכר בפירוש בדבר העו"ג שראהו גם אחר שמת לגמרי, ויכול להיות שראהו גוסס והולך לו, וכמדומה לי שמסתמא הוא המת שמחפשין, ואנן קיי"ל שאין מעידין על הגוסס ואפשר שהוא הבריא והלך לו, ואחר בא לכאן ומת והוא הנמצא ואע"ג שהתוס' בחולין (דף צ"ה ב') ד"ה אסיק כו' כתבו דאם נמצא אחד לא הוי לן למיחש כו', מכ"מ אין ראיה להתיר בזה חומר עריות שהרי שטת הרמב"ם דסימנים דאורייתא שמורידין לנחלה עי"ז, ומכ"מ אין מחזירין גט אלא על ידי נקב יש בצד אות פלוני וכדפסק רב אשי בגיטין דכ"ז, ולא גריס כדאיתא לפנינו בדרב אשי מספקא ליה לר"א אי סימנין דאורייתא או דרבנן, ורי"ף ורמב"ם ורא"ש לא גרסי לה וס"ל להרי"ף והרמב"ם דדעת רב אשי דאע"ג דסימנין דאורייתא מכ"מ חומר עריות שאני

ובאמת זה תלוי בתרי ישובי בבכורות (דף מ"ו) בסוגיא דפדחת יע"ש וא"כ ה"ה י"ל שאין סומכין על חזקה זו שכאן נמצא כאן היה בחומר עריות, וכדפסק השו"ע (סימן ל"ב) דנפל למים שיל"ס והעלוהו במצודה באותו מקום רגל מארכובה ולמעלה שאין סומכין לומר שהוא רגל של מי שנפל כאן וחוששין שמא הנטבע עלה ממקום אחר וכאן נמצא רגל מאחר, והכי הביאו ראיה מעובדא דיבמות (דקט"ו) דאתלי נורא בי גנני וידעתי שהגאון נוב"י צדד להקל בזה, אבל אין בדבריו הכרח, אלא כאן יש מקום יותר לתלות שהוא האיש לא הלך מזה המקום שהרי אנו רואים שעומד ע"ז המקום הרבה ימים והוא באמת פלא

ונראה שאחזו איזה טעמים שלא הניחו לצאת מאותו מקום,