משיב דבר חלק ד רלג

הוכחת מהרא"י בתה"ד שהביא בח"מ (סקכ"ח) דשארי עו"ג שאומרים נהרג בקומנטרסין נאמן, די"ל דרבותא הוא, ואיני בא בזה להכריע כדעת המחמירים, וכבר כתבתי שם אות ז' שדעת השאלתות גם כן להקל, ולכל ק' יש ישוב, וכבר העידו גאוני בתראי שנהגו להקל בזה, ובלי קישור דברים ג"כ אמרינן שאינו אלא כמספר בלי תועלת, ואיני אלא כמעיד שדעת עמודי ההוראה בישראל להחמיר

והנה מע"כ נ"י העלה דבנ"ד שהיה ברורי דברים שחקרה האשה מהעו"ג אח"כ מאין היא יודעת, והשיבה שבעלה סיפר לה ובעלה אמר שעו"ג שני סיפר לו והעו"ג השני אומר שעו"ג השלישי סיפר לו, כ"ז הוי רגלים לדבר, כההיא מעשה דפונדקית, וגם הר"ן מודה דהוי מסל"ת, וכוונת מעכ"ת נ"י הוא כמ"ש הב"ש (בס"ק מ"ט) בשם הט"ז דאם יש אומדנות מוכיחות יש לנו לילך לקולא ולומר שהיה מסל"ת, אבל אחר העיון שם א מיירי דיש אומדנות מוכיחות על מות הבעל, אלא שאין הוכחה ברורה בזה היינו מצרפים דברי העו"ג ולומר שהיה מסל"ת, כמו דלר"ע דס"ל שאין העו"ג נאמן במסל"ת מכ"מ בהצטרפות מקלו ותרמילו וס"ת נאמן, ה"נ לדידן ביש ספק אי הוי מסל"ת, אבל בנ"ד אין אומדנא מוכיח על המיתה אלא איכא אומדנא שהיה כאן סיפור מסל"ת לעו"ג המעיד מעו"ג אחר, וזה לא שמענו אם מועיל, מכ"מ יש מקום לדברי מע"כ נ"י לדעת הרמב"ם ושו"ע שכתבו דהא דבעינן קישור דברים הוא משום דבעינן שיהא מוכיח שאינו מכוין להעיד דבל"ז הוא ספק, ובזה יש מקום לומר דמועיל האומדנא שהיה מסל"ת, להכשיר ספק מסל"ת דעו"ג המעיד, אבל דברי הר"ן שכתב דבלא קישור דברים ודאי בא להעיד וא"כ דברי העו"ג ודאי אין בהם ממש, ורק באומדנא שהיה לה ידיעות מסל"ת מבעלה ולבעלה מעו"ג אחר, בזה לא שמענו שמשיאין אשה: איברא די לנו אם נימא דלדעת הרמב"ם והשו"ע מועיל האומדנא כמש"כ מעכ"ת נ"י

בסיום דברים אלו הגדתי למע"כ נ"י שטעיתי בהע"ש שם אות ד' כמש"כ בטעם הרמב"ם משום דעוד בעינן איזה אומדנא שאינו ספור שקר והיינו עפ"י קישור דברים שניכרים דברי אמת, ועפי"ז ישבתי קושית הריב"ש על הרמב"ם, עתה ראיתי שלא זהו טעמו של הרמב"ם אלא דבעינן שיהא ניכר שאינו מכוין להעיד, וע"ד קושית הריב"ש אמאי לא מקשה הגמ' דילמא כותי הוא, יש ליישב בפשיטות דזה לא היה קשה אלא לר' יוחנן אבל לר"ל ור' אושעיא ושמונים וחמשה זקנים דלא פסול אלא במכוין להתיר לא היה קשה כלל, מש"ה מקשה לכ"ע, ולפי הישוב דבשעת הסכנה כו' מיושב גם זה, ואע"ג דכותי הוא מצוי, מכל מקום י"ל דבאותו מקום לא היה עו"ג מצוי כ"כ

ובדבר מסל"ת מפי מסל"ת דפליגי הר"ן עם תה"ד אי בעינן שיהא בברור הגדת העו"ג הראשון לפי תומו בתורת סיפור הביא מעכ"ת נ"י מש"כ בק"ע (סי' רנ"ח) דהר"ן המחמיר אזיל לטעמיה דבעינן קישור דברים היינו שיהא בברור אינו מתכוין להעיד מש"ה מחמיר בעו"ג מפי עו"ג משא"כ לפי דקיי"ל בזה דלא כהר"ן, והאף דלכאורה נסתר דבר זה משו"ת הריב"ש (סימן שע"ג) שאינו מצריך במסל"ת קישור דברים, ומכ"מ כתב בעו"ג מפי עו"ג חיישינן שמא עו"ג השני אינו בקי להכיר אם היה הראשון מסל"ת או להעיד, מכ"מ דעת הריב"ש יחידאה היא שאוסר גם בל"ז מסל"ת מפי מסל"ת מטעם הבו דלא לוסיף עלה, מש"ה אסברא עוד מזה הטעם שאינו בקי כו', אבל אנן קיי"ל דמשיאין ע"י מסל"ת מפי מסל"ת יש מקום לדברים הללו, גם זה יפה כתב מעכ"ת נ"י לחלק בין אמר העו"ג השני ששמע מהעו"ג או אומר שסיפר לו העו"ג דשמע י"ל שהיה עפ"י תשובה למי ששאלו והוא שמע, משא"כ אם אמר שסיפר לו, מבואר שלא היה על ידי אחר ששאלו, אמנם גם בל"ז לפי דעתי לא חש הר"ן שהגיד הראשון ע"י שאלה אלא באותו עובדא דאשת מומר שהביא הב"י שהסביר שדבר רחוק בעיניו שהתחילה העו"ג לומר לאיש שלא הכירתו מעולם שבעלה הראשון מת אם לא שהוא שאל עליו כו', מבואר הא אם היה מכירו ואפשר לומר שסיפר לו בלי שאלה אין לחוש כלל, וכן בנ"ד אין לספק שמא נשאל והשיב אלא דרך העו"ג לספר למכירו מה שיודע כדאיתא בעירובין (דע"ה ב') אי איתא דאוגר מיפעא פעי הכלל בענינים הללו אין למדין הלכה מפי מעשה, שעקורות הן ואין למדין דבר מדברי

ובדבר החשש שהגיד העו"ג הראשון שמת מחולי פאקין, וחש מע"כ נ"י למת בדבר דיש מחלוקת אי חוששין לבדדמי, פלפל מעכ"ת נ"י בדברים נכונים וישרים למוצאי דעת, שיש לצרף דעת הרמב"ם לפסוק כל"ב דדבר אינו כמלחמה, ועוד יש פוסקים דלא חיישינן בעד לבדדמי וכן הובא בהגהת רמ"א ס"נ דבמסל"ת לא חיישינן לבדדמי, ועי' ט"ז ס"ק ס"ז וגם כאן החזיק הוא הדבר, הכל מבואר בדברי מעכ"ת נ"י

אכן אני לא באתי לחקירה זו כלל, ראשית מאן יימר דמחלת הפאקין ה"ז כדבר היינו שרוב החולים בפאקין מתים כמו דבר ומלחמה, ועוד נראה משיטת רש"י וש"פ דלא שייך בדדמי, אלא בשהלכה האשה או העד ממנו ועזבוהו בזה המצב, בזה חיישינן שמדמה דמסתמא מת, והיינו טעמא דמלחמה ורעבון ודבר שיראים לעמוד שם ולראות בסוף זה האיש, משא"כ במקום שאין יראים לעמוד ולראות אין לחוש כלל, וכפרש"י (בדף קט"ו) גבי נפלו עלינו עכו"ם כו' דמש"ה משיאין ע"פ משום שאשה כלי זיינה עליה ואינה יראה לעמוד ולראות סופו, והא דמפולת בתים ה"ה כמלחמה כתב המאירי בשם גדולי הרבנים דמיירי שרוח סערה באה ומפלת את הבתים וע"כ יראה לעמוד בעיר, וכ"כ הרשב"א בחי' דמש"ה כתב הרמב"ם דליכא חשש בדדמי אלא במים שאין להם סוף, דבמים שיש להם סוף אינו מעיד אלא א"כ עמד כדי שתצא נפשו, ולא סמך על בדדמי וכ"כ הרא"ש, וכבר הארכנו בזה בס"ד (בסי' הנ"ל אות א'), הא לכ"ע ענין בדדמי אינו אלא במניחתו והולך ממנו עפ"י ההכרח, משא"כ בנ"ד שלא ברחו יושבי ברלין בעת החולי, וכולם ראו מה שעלה עם החולים, מה"ת לומר בדדמי. הג"ה וצ"ל מש"כ הר"ן באשת מומר שאמרה שבעלה מת בדבר שאין משיאין משום בדדמי, צ"ל שהיה נהוג מי שהרגישו בו חולי דבר להוציא אותו למקום מיוחד ויכול להיות שהבריא והלך לו

הן אמת שלשון הרמב"ם (פי"ג ה אמרה נפלו עלינו עו"ג כו' שאין דרכן להרוג את הנשים כדי שנאמר כשם שנצולה היא כך נצול הוא, מבואר שאינו מפרש כרש"י, דא"כ הכי מיבעי כשם שהוא מסוכן כך היא מסוכנת, אלא דעת אחרת עמו ז"ל בפירוש הגמרא, ולא ביארו נושאי כליו ז"ל, והרבה יגענו בזה, ויגעתי ומצאתי בס' המאירי בשם י"א, דיש חילוק בין היזק רבים, היינו שרבים מתים כמו מלחמה ודבר ורעבון וכדומה בזה יש חשש בדדמי, משא"כ במקום שלא היו רבים מתים כמו עשינו עלינו בית כו' ונפלו עלינו עו"ג כו' בהני לא שייך בדדמי כלל, אלא במקום שהיו שניהם בסכנה כמו בעשינו עלינו בית כו' אינה נאמנת משום דריע טענתה להיות הוא ניזוק יותר ממנה, אבל בנפלו עו"ג ולסטים שאין סכנתה חזק כמו שלו, נאמנת לומר שהוא מת והיא ניצלה, ואין הפרש בין דבר שיראה לעמוד שם והיא בורחת לדברים שהיא עומדת ימים אע"פ שהוא לו לבדו אינה נאמנת דהתם ודאי אמרה, בדדמי עכ"ל, ובל"ס שכוון המאירי לדעת הרמב"ם והפלא שלא הרגישו בזה נושאי כלי הרמב"ם ולא בעלי השו"ע שהעתיק המחבר לשון הרמב"ם בסנ"ד, והב"ש הביא פרש"י, ולא הרגיש שלשון המחבר ע"כ אינו הולך בזה הפי', הא מיהא לדעת הרמב"ם אין חילוק בדבר אי עומדת שם או בורחת משם, מכ"מ נראין הדברים דה"ק המאירי, דלדעה זו אף ע"ג שאינה יראה לעמוד מכ"מ משום בדדמי שודאי הוא ימות הולכת לה ממנו, אבל אם היא עומדת ודאי שם לא שייך שתאמר מת משום בדדמי שהרי יודעת סופו בברור, וה"נ בנ"ד העו"ג שהיה רגיל את האיש יודע בברור אם עמד מחולי הפאקין או מת והיאך נאמר שהוא אומר משום בדדמי שמת ע"כ לא באתי לחקירה זו כל נפתלי צבי יהודא ברלין.