משיב דבר חלק ד רכט

אטו הני שיש בהם הטעם, אכן אם נעמיק יש מקום לתת טעם שלא ראוי לגזור במפלת אם באמת לא מיתני בברייתא דכל הנשים שגזרו רדופה כו' ה"פ אע"ג שהנה בודאי אינן מעוברות מראשון, גזרו אטו שאין הדבר ברור ויכול להיות שמעוברת מראשון ויבא ספק אם תנשא לשני, אבל מפלת הרי ודאי מעוברת מראשון, ואם ילדה ולד ש"ק מראשון אחר שמת או נתגרשה והרי היא מותרת משום מינקת חבירו כמו צמקו שדים וכדומה, ודאי לא מצינו גזרה דהבחנה, יותר אין לי להאריך (חסר סיום הענין)

נפתלי צבי יהודא ברלין סימן כא כבוד הרב הגאון מו"ה חיים חזקיהו מדיני ס"ט נ"י. אבד"ק קראוסבאזאר

ע"ד מינקת המושכרת לולד והוא מכירה והיא רוצה להנשא, ולא להניק עוד, ואבי הילד מרוצה בכך ורוצה למסור את הילד למניקה אחרת, ואתי מרחוק לשאול אם היא מותרת להנשא, וה' יעמידנו על קרן האמת

הן כל יקר ראתה עינו של מעכ"ת נ"י זולת ספר פרח מטה אהרן נחסר ביד מע"כ נ"י ואני בעניי בתר רישא אזלי הן המה רבותינו הראשונים ז"ל שלא העלו חקירה זו כלל על שולחנם, והדבר פשוט אצלם ז"ל שמניקה המושכרת אפילו מכירה מותרת לינשא אפילו אי נימא שאין רשאה למסור הולד למניקה אחרת כמו שיבואר מחלוקת בזה מ"מ זה פשוט דאין שייך זה לנשואין, וכמבואר בשלטי הגבורים פ' החולץ שהביא מעכ"ת נ"י שבאו ונקבצו שמה שלש דעות, יש מ"ש שגרושה ה"ה כאלמנה ממש והוא שטת ר"ת (וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות גיטין פ"ז, אלא שהריטב"א בחי' לא כ"כ וצ"ע) ומזה אומר שא"צ להמתין אא"כ התינוק מכירה, והוא שיטת הרשב"א, ואני אומר אע"פ שהיה התינוק מכיר את אמו א"צ להמתין והוא שטת הר"ש הזקן, ומסיים ע"ז ולפיכך א"צ להמתין כמו שאין הנכרית צריכה להמתין, מבואר דבנכרית אע"ג דמכירה ס"ל שכופה ומניקתו כמש"כ בשה"ג פ' אע"פ מ"מ א"צ להמתין בברור והוכחה זו הביא בעל נתיבות משפט לדחות את הוראת ר' דניאל איש טרושא שאסר נכרית לינשא במכירה, והמשיב בספר פרח מ"א (סי' צ"ז) דחה ראיה זו שבשה"ג פ' החולץ לא כתב כן אלא לדעת הר"ש והיא במח"כ תשובה שאין בה ממש שהרי מבואר שטח הדברים דכמו בנכרית פשוט לכ"ע שא"צ להמתין, כך בגרושה לדעת הר"ש, וזה ברור, אמנם הוכחת אותו גדול הוא מלשון המרדכי פרק אע"פ שהביא הוראת הר"ש וכתב ע"ז בזה"ל ואע"פ שאם מכירה כופה בב"ד להניקו מ"מ אין שיעבוד עליה כ"ז שלא כפו אותה ב"ד ומותרת לינשא עכ"ל וסיים ע"ז דמשמע שאם כפו אותה ב"ד אסורה לינשא דאלת"ה היה להם לתרוצי ולומר איברא דכופין אותה להניק אבל אם היא רוצה לינשא מותרת, אלא כ"ז שכפו אותה להניק אסורה להנשא, ובמחכ"ת אין הפי' במרדכי כן, אלא ה"ק אחרי שאין בעצם שעבוד עליה רק מפני כפית ב"ד מחמת סכנה, מש"ה לא מיקרית מינקת חבירו ומותרת לעולם להנשא שאין זו בכלל גזרת חז"ל, ולא נכחד ממני שבסה"י (סי' תקמ"א) הביא הוראת הר"ש ז"ל וכ' שם בזה"ל וא"ת הא קתני התם אם היה מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה הך כפיה אינו בב"ד וכ"ז שלא כפו ב"ד מותרת לינשא עכ"ל, הדברים הללו היו נראין דאחרי שכפו ב"ד אסורה לינשא אפילו להר"ש אבל ידוע דסה"י לר"ת נדפס בשבושים מאד ובל"ס דכצ"ל הך כפיה אינה אלא בב"ד וכ"ז שלא כפו ב"ד אינה משועבדת ומותרת לינשא וכמו גרושה להר"ש, כך מניקה מושכרת לכ"ע, ואין בזה שום ספק בעיני הראשונים ז"ל, ולא עלה עה"ד לאסור מטעם מינקת חבירו אלא גרושה והוא מכירה, דעד שלא גירשה היתה באמת משועבדת להניק, ומיד שגירשה והולד מכירה ה"ה משועבדת מחמת סכנת הולד, וע"ז הוצרך להשיב דבשעה ראשונה שגרשה ולא נזדקקו עוד ב"ד לכופה, היתה מותרת לינשא, וא"כ אם נשאת ודאי לא תצא, מש"ה אע"ג שנזדקקו לה ב"ד לכופה מותרת לינשא ואין זו בכלל מינקת חבירו, אבל נכרית המניקה הרי עד שלא הכירה היתה מותרת להנשא והאיך נימא דאם הכירה כבר לא תנשא וא"כ אפילו נשאת עד שלא הכירה תצא, אלא ודאי אין בזה חשש וחקירה כלל

איברא טעמא בעי, נהי שאין בזה תק"ח, מ"מ אמאי מותרת אפי' לא הכירה והיא רוצה להנשא ולינק, הרי זה ריעותא להולד והיא השתעבדה לאותו הולד והרי תניא בתוספתא נדה פ"ב האשה שנתן לה בן להניק לא תעשה עמו מלאכה ולא תניק עמו תינוק אחר, והוא משום שמסתמא ע"ד כן נשתעבדה להולד, ואלו מתחלה לקחה שני תינוקות להניק, ולא נתרצתה להשתעבד בא"א ודאי שרי, אבל אם קיבלה בסתם ולד אחד, אסורה לגרע כח אותו הולד [ומזה הטעם לא הובא בפוסקים הך דינא דלא תעשה עמו מלאכה, וגם מנהג המניקות בזה"ז לעשות מלאכה בעת שהמה מניקות, והיינו משום שאחרי שכן המנהג מסתמא לא נשתעבדה בזה האופן וה"ז הדין כמו מלמד], ה"נ אם קיבלה את הולד בשעה שהיא פנויה, איך היא יכולה לגרע כח הולד, ולהנשא, אבל למ"ש בהע"ש (סי' י"ג אות ב'), דגזרת חז"ל באלמנה על מינקת שמא יתעכר חלבה, אינו אלא משום דכתיב ובשדי יתומים אל תבא, ביאה בעלמא אסור, אבל באמת הוא חשש רחוק כמש"כ שם, מיושב שפיר דמשום טובת הולד אין בזה עפ"י ד"ת, ואפילו אם הולד יתום, אחר שסתם מניקות ע"מ שרשאין להנשא אם ירצו, שוב אין חשש אפילו ביתום, שעמ"כ השכירה עצמה

כ"ז דברינו בהיתר נשואין והיא תניק את הולד, אכן אם היא רוצה למסור למינקת אחרת, הלא מבואר בהגהת רמ"א אה"ע (סי' פ"ב) שאם הולד מכירה כופין אותה להניק, והוא בשה"ג פ' אע"פ אבל בחי' הרא"ה כתובות כ' בזה"ל ת"ר מניקה שמת בעלה כו' ה"ה לנתגרשה כו' דאע"ג דלא משעבדא ליה מדינא אלא בעודה תחתיו, מ"מ כי היכא דמשעבדא ליה במכירה מפני הסכנה דילמא לא בעי למינק אחריתי לאונקי בשכר מיהת, אע"ג דאיתתא אחריתי כה"ג לא מיחייבא הכי נמי אע"ג שאינה מכירה אם לא היו מוציאים אחרת משועבדת להניק אותו בשכר עכ"ל, הרי מבואר דבאיתתא אחריתי אפילו הוא, מכירה אינה מחויבת וע"כ לא מפרש מפני סכנת הולד, דאיכא ודאי סכנה דא"כ ודאי איתתא אחריתי ג"כ כופין על פקו"נ, אלא מפרש הרא"ה דלא ברור שלא בעי למינק ממינקת וכמש"כ דילמא לא בעי למינק כו', מש"ה באמו הגרושה דמשעבדא, לא מנסינן כלל במניקות אלא היא מחוייבת, משא"כ באיתתא אחריתי מנסינן דילמא יהא יונק כאשר ירעב, וכמו דחזינן הרבה ולדות אע"ג שמכירין את מניקתן, ולא ינקי מאחריתי מ"מ אחרי שהם מצטערין איזה שעות לוקחין גם ממניקת אחרות, ומה שהביא להרא"ה לפרש הכי, משום דאלת"ה אלא דיש בזה סכנה ודאית שאין התינוק יונק מאחרת בשום אופן, מאי קמ"ל פשיטא, ואפילו אם אינו מכירה ואין לפנינו מינקת אחרת ודאי מחויבת היא להניק לא משום שעבוד, אלא משום פקו"נ, אלא ודאי מיירי שאין כאן סכנה ממש אלא צערא דינוקי, וכיב"ז כתב הרא"ש שבת (דף קל"ה) מפני הסכנה אלא צערא בעלמא

ונראה דלא פליגי הריא"ז והרא"ה, דהא ודאי מינקת שהשכירה עצמה להניק את הולד, היא מחוייבת להניק שתי שנים כ"ז ההנקה, ואע"ג דאם היא מוסרת הולד למניקה אחרת טובה כמוה, אין חוששין לדבר, מ"מ אם הוא מכירה ואיכא צערא דינוקי אינה יכולה לחזור שהרי אין לך דבר האבד גדול מזה, ואפילו אם אבי הילד מוחל לה ואינו חושש לצער הולד אינו מועיל משום שהיא השתעבדה לטובת הילד, וה"ז דומה למלמד דאיתא בחו"מ (סי' של"ג) בהגהת רמ"א דאין האב יכול למחול שעבודו של נער, ובהאי גוונא מיירי הגהת רמ"א וכמבואר במקורן בשה"ג דמיירי באשה שקבלה בן להניק, והרא"ה מיירי באיתתא אחריתי דומיא דמגורשת והיתה מניקה בלי שיעבוד עד שהולד מכירה, אז אינה מחויבת כ"ז שאין בזה פקו"נ

אחרי כ"ז לא אכחד דמשמעות מפני סכ"נ אינו מדויק כ"כ והיה ראוי למיתני מפני צער הילד, ויותר נראה דעת הרמב"ם שכ' פכ"א מה"א בזה"ל האשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק בד"א שלא הניקה אותו עד שהכירה אבל אם הכירה אפילו הוא סומא אין מפרישין אותו מפני סכנת הולד אלא כו', ולא ביאר אם