משיב דבר חלק ד ריט

ומ"מ על הספק מקשה הש"ס כמש"כ, ומ"ש מעל' עוד שיש איסור לעבוד במשמר אחר, והקשה א"כ איך הוא עובד במשמרו של זה וש"ז באמת אם היה הדין כמש"כ בת"כ היה הקושיא חזקה ולא היה מתישב במש"כ דבספק אין כאן איסור תערובות עבודה דודאי היה אסור לעבוד כלל כמי שאין רשאי ליטמא לקרוביו מראשון ומשני, אבל עיקר דברי מעל' שי' טעות במח"כ, ואין שום איסור לכ"ע, לא מבעיא לדעת הרמב"ן בס' המצות (סי' ל"ו) שאין מצוה לחלק במשמרות וכ' שגם הרמב"ם חזר בו בחבורו, ומה שדחק במג"א באות ב' אין בהם טעם ואפילו לדעת הרמב"ם בסה"מ שמ"ע שיהיה משמרות ולא יד הכל מעורבת יחד מ"מ אין הפירוש שאסור לבעל משמר אחר לעבוד ברשות אותו משמר אלא שאין זכות למשמר אחר בעבודה ויד אותו משמר למחות בו וזה אמת וברור, וכבר הוכיח הרמב"ן מתוספתא שהיו כמה כהנים שלא היו בכלל המשמרות ומ"מ היו מגדילין ברשות בעלי משמר שנמכר להם הזכות כלשון הכתוב לבד ממכריו על האבות וקרא הוא בס' שמואל א' דכתיב בבני עלי שיבא לפני הכה"ג ויאמר ספחני נא אל אחת הכהנות לאכול פת לחם, וע"כ הכונה שלא יזכו להיות נמנים במשמר, ומ"מ יבקש מכה"ג לזכותו באיזה עבודה כדי שיזכה באכילת קדשים שתלוי בעבודה כדאיתא בסוכה (דף נ"ו), הא מיהא לכ"ע אין אסור לכהן לעבוד שלא במשמרו אם רק לא ימחו בו כהני המשמר, ומש"ה איתא ביומא (דף ו':) דלמ"ד טומאה דחויה היא בציבור מביאים טהורים מב"א אחריני, אע"ג דאפשר להקריב בטומאה מ"מ כיון שדחויה היא ומצוה להקריב בטהרה, טוב' יותר מב"א אחר, אלמא שאין בזה איסור וגוף הסוגיא דיבמות הוכחה גדולה כמש"כ, ומש"כ עוד בישוב סוגיא זו דבלא פגם משפחה היה יכול לעשות שליח, אין בזה טעם דאם מאותו משמר, הרי נצרך לצאת י"ח עצמו, ואם ממשמר אחר לא שמעתי שכהן יכול לזכות עבודתו לשל אחר, זולת מי שמקריב קרבן עצמו כדאיתא בב"ק (דף ק"י), ואפילו כה"ג אינו יכול ליתן לשל משמר אחר אלא א"כ הוא מקריב קרבן עצמו כפרש"י בד"ה אם היה כה"ג אונן ויש לו קרבן עצמו להקריב ואם היה יכול לזכות עבודתו לאחר וברשות כל כהני המשמר ה"נ ספק אין חמור מודאי, ולא שייך פגם משפחה במה שאינו עולה בעצמו אחרי שודאי כהן ג"כ יכול לעשות כן, ואין מקום ליישב סוגיא זו אלא במש"כ דאין כופין על ספק מ"ע כמו על ודאי, והוא דעת הראשונים כמש"כ, ומה שרוצה מע"כ שי' ליישב עפ"י דעתו דבכהנים כתיב עבודת מתנה בלי כפיה, הא דתנן קול בן לוי לוקה ולא תנן כהן) אמינא למע"כ שי' לו יהיבנא ליה דעתיה בעבודת הכהונה, לא נכלל שמירת המקדש בזה שאינה עבודה כלל, ומצוה זו מוטלת על הכהנים והלוים ביחד כמבואר בלשון הרמב"ם ה' בית הבחירה פ"ה ושמירה זו מצותה כל הלילה והשומרים הם הכהנים והלוים כו' ואם בטלו שמירה עוברים בל"ת כו', הרי שאינה עבודה כלל, וה"ז כברכת כהנים, והא דתנן קול בן לוי, כבר האריך בזה המל"מ סוף ה' בה"ב, ובאמת יש מקום לומר שנשאו פנים לכהן שמחוייבים לכבדו, שלא לקנסו על העבר באונס שינה, אבל אם עובר בשאט נפש ואינו רוצה לשמור פשיטא שכופין אותו כעל כל מ"ע ול"ת, המקום יזכה למר לעבודת בהמ"ק ב"ב, ומברכותיו של מע"כ יבורך ידידו לעולם, להגדיל תורה ולהאדירה. ולמצוא הלכה ברורה, כנפש מברכו באהבה: סימן יב בעזהי"ת ולשמו ית' שמו

ע"ד בתולה שעיברה וילדה, ואמרה שהיא מעוברת מהנער המשרת בית אביה והוא כהן, והנער כחש מתחלה ואח"כ הודה ונתן אמתלא, ועתה רוצה לישאנה ויש כאן תקנת הולד שיתקיים בדת ישראל שאם לא חלילה והעיר רובה גוים, מעתה יש כאן איסור קל מניקה, ואיסור חמור ספק זונה לכהן

והנה בכלל זונה מניקה, כבר אזלי נמושי מגאוני בתראי להקל במקום תקנת הולד, ועל דבריהם אוסיף עפ"י הירושלמי סוטה והובא בתוס' שם (דף כ"ו) ד"ה עליו הכ"א ובשדה יתומים אל תבוא, והרי ידוע דהבא לטובת היתומים להשביח שדהו תבוא עליו ברכה וא"כ אין כאן איסור ואפילו באלמנה הדין נותן שאם היה בזה טובת היתום להתיר, אלא שבאלמנה דעפ"י רוב אלמנה ניזונת מנכסי בעלה והיתום יש לו בית אב, יש לגזור גם במעוט שאינו כן משום הרוב, וכיב"ז כ' הגאון נוב"י קמא (סי' כ"ד), במניקה שזנתה ונתעברה, אבל בזונה להיפך דעפ"י רוב הוא תקנת היתומים בזה לא גזרו כ"ז נצרכנו באין אומר שהולד הוא בנו אבל באופן שמודה שבא עליה, לא מבעיא באומר שהוא בנו, שהתורה האמינתו לומר שהוא בנו ולהחזיק עפ"י דבריו לכהן כמש"כ בהגהת רמ"א אה"ע (סוף סי' ג'), וכש"כ שנאמן ליורשו ולהתחייב עליו בכל מצות הבן על האב, וא"כ אינו יתום כלל, פשיטא שרשאי לישא את אם הולד, ואפילו אינו אומר שהוא בנו אלא שמודה שבא עליה, וא"כ אין, האשה נאמנת לענין ירושה וה"ה לכל התחייבות, מ"מ בלא דיימא מעלמא ומכש"כ באיסור דרבנן, לא חיישינן שמא זינתה עם אחר ג"כ כמש"כ האחרונים (בסי' ד' סכ"ו) וא"כ אינה מניקת חבירו

איברא לענין אי מהני אמתלא בדבר שהאמינתו תורה בשעה שאמר שאין הולד בנו שערערו הגאון רע"א זצ"ל ועוד, באמת זו שאילת הראשונים ז"ל והבאתי בהעמק שאלה (סי' צ"ו אות כ"כ בשם הרשב"א ובעל העיטור דמהני [ויש שם טה"ד ומוגה בהגהות שנדפס בסוף] והכי סתם בהגהת רמ"א אה"ע (סי' ד' סכ"ט באומר על בנו שהוא ממזר ואח"כ נתן אמתלא נאמן

מעתה יש לחקור אי רשאי הנער הכהן לישאנה, והא ודאי דמה"ת נאמנת משום דכל המזנה בודקת ומזנה, ומש"ה בדיעבד אם נשאת לא תצא ומכש"כ במודה שהוא בנו שהוא כהן לכל דבר כמש"כ אבל מדרבנן הא קיי"ל דלכתחלה לא תנשא אפילו באומרת ברי אם לא בדאיכא רוב כשרים ולהרמב"ם דוקא בתרי רובי, ואפילו בדאיכא ולד שהוא בדיעבד לענין הולד, מ"מ מקרי לכתחלה לגבי דידה, לא מבעיא לשיטת רש"י ור"ן כתובות (דף י"ד) דהכשר הולד הוא משום אפקותא דידה מבעלה, פשיטא שאסורה לכהן לכתחלה, אפילו לדעת שארי פוסקים דהולד כשר משום בדיעבד דידה, [ובאמת לא זכיתי להבין דעת רש"י ור"ן ז"ל שהרי בפירוש איתא בגיטין בפרק הזורק דפסול ולד קשה מהוצאת אשה מבעלה אפילו נשואה והכי מוכח ביבמות (דף ק"ד) לענין עדי כיעור והייתי רוצה לומר דסוגיא דכתובות מיירי שלא היה מקום לחוש אלא לפסול כהונה דבזה פליגי ר"ג ור' יהושע וכגון שעיקר החשש שמא זינתה עם עו"ג, וא"כ לא היה הולד ספק ממזר, מש"ה לא מקרי דיעבד אלא משום האם אבל באופן שיש לעשות הולד ממזר ודאי לכ"ע הוא בדיעבד, אבל בר"ן מבואר דגם בחשש ממזר פרש"י הכי, וה' יאיר עיני להבין דעת רש"י והר"ן ז"ל] מ"מ הא דהיא מותרת לבעלה הארוס הוא רק משום דהא גופא הוי בדיעבד כלשון הרי"ף והא נמי כדיעבד דמי דהא ארוס וארוסתו נינהו, וכן לשון השאלתות (סי' צ"ה), והא דיעבד הוא דקא מקדשא ליה וקא בעית לאפוקי מיניה, ולא שמענו דמהני בדיעבד דהולד לגבי האם, ואע"ג שכתבתי בהע"ש שם דכונת השאלתות במה שכתב והא דיעבד הוא, דאפילו לרב אשי דס"ל בגיטין (דף פ"ט) דבתר אירוסין חיישינן לקלא, משום דלא הוי אפקעתא דאירוסין כדיעבד, מ"מ משום ולד הוי דיעבד גם לגבי דידה, מ"מ אין לזה הכרח כ"כ ויש לדחות דפסק הגמרא אתי כמו דקיי"ל בגיטין שם כרב חביבא דגם בתר אירוסין לא חיישינן לקלא, ומש"ה הוי דיעבד

מ"מ אפשר לדון להקל, וכמו לפרש"י אמרינן דמשום דידה דהוי דיעבד מהני גם לולד ה"נ לשיטת השאלתות וש"פ יש לומר להיפך דמשום הכשר הולד חוששין להתיר אותה, ומה"ת נימא דפסק הגמרא בפלוגתא דרב אשי ורב חביבא תליא, אלא כאן רב אשי מודה דמשום הולד מהני לה דאי לא נתיר אותה יהיה לעז על הולד, וכמו לענין דין כיעור ביבמות (דף כ"ד) דאם יש בנים לראשון אין מוציאין אותה מן הנטען כדי שלא להוציא לעז על הבנים וא"כ גם בנידון דידן דיש לחוש יותר לולד אם לא תנשא להמשרת ראוי לדון דיעבד

עוד נראה לפתוח להיתר מן הדין במה שאומרת שנבעלה מן המשרת אשר היא תדיר בית אביה עפ"י אשר יבואר: