משיב דבר חלק ד ריז

מצד המלכות, אין לב"ד לכופה לקבל ממנו ג"פ מרצון, אלא להתיר לו לישא אחרת עמה, ואם כן אין לנו לנכות מכתובתה מאומה

אחר כ"ז כשישליש הרב ר' יחזקאל מקאברין נ"י כתובתה משלם וג"פ כתקנת גאוני בתראי ויהיה לו היתר ג"כ, מרב דממשלה יר"ה, אזי מותר לישא אשה בת בנים, ואין עליו לא נחרם ולא קללה, ואנן שליחותייהו דרגמ"ה עבדינן להתיר החרם בזה האופן

ולראיה באתי עה"ח היום א' כ"ב אלול תרל"ח פה"ק וולאזין נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן ט

הרב מ' אליה יונה מפה"ק היו לו בנים ומתו ר"ל, ונשא אשה שניה כדי להוליד בנים, והוא שהה עמה יותר משש שנים ולא ילדה לו, וג"פ אינה רוצה לקבל ממנו, ולהתיר לו לישא אשה אחרת כמו שנהגו גאוני הדור יצ"ו עפ"י שכתוב בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג כי ע"מ כן תקנו ר"ג מ"ה וגדולי הדור שעמו כי עפ"י איזה צורך גדול יכולים להתיר לישא אשה שניה ובלבד שיהיו מאה נותנים ההיתר ומג' מדינות כידוע, ואין לנו צורך גדול מזה שאין לו בנים כידוע אבל לא נהגו רק אם שהה עמה עשר שנים ולא ילדה דתנן בזה אין רשאי לבטל, ולא קודם לזה, ע"כ הוסכם הרב הנ"ל להמתין עוד ד' שנים עד כלות עשר שנים ואז אם לא תרצה לקבל גט פטורין, ילך על הרי ישראל להתיר לו לישא אחרת, אכן דעתו ודעת אשתו לנסוע עתה לאה"ק, וחושש שמא לא יתירו לו עד שישהה שם עשר שנים כידוע דעת הרמב"ן דהעולה מחו"ל לא"י, אין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין העשר שנים, כמובא בטור אה"ע (סי' קנ"ד) והנימוק"י פ' הבע"י, וא"כ חושש אולי לא יוליד עוד כי כבר הוא בן נ"ה שנים ומי יודע אם יוליד כשהוא בן ששים וחמש שנים, וא"כ טוב לפניו שלא ילך לאה"ק

לדעת עיקר עשר שנים אלו של אה"ק, אינו אלא שאין כופין אותו לגרש כדין נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, דתנן אינו רשאי לבטל ופרש"י או יגרש או ישא אחרת, אבל ביצא לאה"ק אין כופין משום דשמא זכותא דאה"ק יגיע לו להוליד, וכמו דתניא במסכת מכות (ד"ז) או ברח מחוץ לארץ לארץ סותרין את דינו מפני זכותה של א"י ופרש"י אולי תועיל למצוא לו פתח של זכות ואם בב"ד של מטה אמרו כן, מכש"כ בב"ד של מעלה, שאנו תולין שלא זכה להוליד ממנה ע"כ כופין אותו, מש"ה כשיצא לא"י אין כופין לגרש אולי תועיל זכותה של א"י שיוליד מאשתו, אבל כ"ז הוא משום שאין כופין על ספק

ומזה הטעם נראה מה שפרש"י במשנה דנשה אשה ושהה עמה ולא ילדה אינו רשאי לבטל ופרש"י או יגרש או ישא אחרת, דמבואר שאם יגרש אין כופין אותו לישא אחרת, דאם היה, הדין שכופין לישא אשה כדי להוליד כדעת הרא"ש והובא בשו"ע אה"ע (סימן א' סי"ב), למאי נכפהו לגרש ולעשות גט מעושה נכפהו לישא אחרת ואם לא יתנו לו משום דאגידא באשתו, הראשונה אז יגרש מרצונו ולא יהא בזה גט מעושה כמש"כ הרמ"א סכ"א ומכ"מ יכולין לגדור כו', אלא פשיטא שאין כופין לישא אשה משום דלמא ידע בנפשו שאינו ראוי להוליד וכמש"כ הנימוק"י בשם הריטב"א, אלא כ"ז שאינו מגרש אשתו הראשונה יש מקום לחשוד שהוא ראוי להיות עם אשה רק שאינו חושש לפו"ר, אבל אם הוא מגרש אשתו שוב אין בידינו לכפות מספק, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות שאין כופין על קידושי אשה, ואין לומר דהטעם משום שיכול לקיים פו"ר בלי קידושין, וכמש"כ הרא"ש כתובות (פ"א) זה אינו שהרי דעת הרמב"ם שאסור לבעול אשה בלי קידושין, וא"כ היה לנו לכפות על קידושין, אלא ודאי משום שאין כופין על הספק לנו, וה"נ א"א לכפות כ"ז שלא שהה עשר שנים בחו"ל, או אם הלך לא"י כ"ז שלא שהה שם עשר שנים

אבל אם הוא בא לבקש עצה שישא אשה בת בנים, ודאי אין צורך גדול מזה, ואין לדחותו שמא יועיל לו עשר שנים בא"י, ומכש"כ אם הוא חושש דבין כה וכה יזקין ולא יהא בר אולידו

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאפילו בתוך עשר שנים אם הוא רואה שאין אשתו מולדת ואינה רוצה לקבל ג"פ שהוא צורך גדול ומזדקקין לו להתיר לו אשה אחרת, אלא שא"כ אין לדבר סוף, ומיד שלא יוליד יהא הבעל מבקש להתיר לו עוד אשה אחרת, מש"ה כתב הרמ"א (בסי' א' ס"י) שדחוי מצות פו"ר אינו אלא כשהה עמה עשר שנים, ואז למ"ד במקום מצוה לא גזר רגמ"ה, א"צ להיתר כלל, ואנן קיי"ל דגזירת רגמ"ה היה אפילו במקום מצוה, מש"ה אם שהה עשר שנים ולא ילדה נצרך להתיר לו וכמש"כ הרמ"א (בסי' קי"ט ס"ו) דבמקום מצוה יכול לגרש את אשתו בע"כ או מתירין לו לשא אחרת, הא אם נותן טעם ואמתלא על מה הוא חושש לפו"ר, אפילו בתוך עשר שנים יכולים להתיר לו לישא אחרת, והכל לפי ראות עיני ב"ד, הנראה לפענ"ד כתבתי וחתמתי שמי

נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן י ב"ה א' ב' דר"ח המוו אדברה נא שלום לפ"ק. לכבוד ידידי הרב וכו' מכתב מעכ"ת נ"י מיום א' שלח שגיע ע"נ, אשר בהגיגו תבער אש תחת עטו על האשה המורדת על בעלה ומצערתו הרבה לעקור סיכי' ומשכני' מעירו ונחלתו בשבילה, ע"כ ראה מע"כ נ"י להתיר לו ליקח אשה אחרת גם בלי טורח של מאה רבנים

והנה טרם אענה בדין אני תמה מה ראה מעכ"ת נ"י להכניסני בענין אשר קדמוני גאוני הדור להזדקק לצערו ועלבונו של אותו איש, וביחוד הגאון האב"ד דמיר אשר התרה בה, כי יקל להתיר לו לישא אשה אחרת כמש"כ מע"כ נ"י, אם לביה כשמעתיה להתיר לו בלי מאה רבנים, מי ידייק אחריו וב"ד, ואם הוא ירא לעשות מעשה למה לי לקפוץ בראש בענין מבהיל כזה

אכן שלא להוציא את מע"כ נ"י בלי דת אומר אני. הנה בהגהת רמ"א (סי' ע"ז) במורדת י"א דבזה"ז כו' ואם אינה רוצה מתירין לו לישא אשה אחרת, וכסבור מע"כ הכונה שבזה לא תקן ר"ג כלל

ובאמת כך הבינו הח"מ והב"ש (בסי' א' ס"ק כ"ג) במש"כ הרמ"א יש להקל ולהתיר לו אשה אחרת דכשהוא מן הדין לגרשה לא תקן ר"ג כמש"כ (בסי' קט"ו) לענין לגרשה בע"כ, וכבר השיג הגאון בנוב"ק ובח"ס ע"ז אלא שלא בארו, דגם לשון הגהת רמ"א בסי' קי"ט) מבואר שאין דמיון תקנת לגרש בע"כ לתקנת לישא ב' נשים, מש"ה כ' במקום מצוה יכול לגרשה בע"כ, או מתירין לו לישא ב' נשים, ולא כתב או ישא ב' נשים, אלא מתירים לו, ומבואר דודאי היה תקנה גם בזה האופן, וכדעה שניה (בסי' א') לענין שהה עשר שנים ולא ילדה, אלא שמ"מ מתירין לו שהרי כך היה התקנה דבמקום צורך מתירים לו, ולזה כוון ראב"ן גבי מורדת שיתירו לו, ומש"כ בשו"ת מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתרכ"א) דלגבי מורדת לא תיקן ר"ג היינו לענין לגרש בע"כ ולא לענין שלא לישא ב' נשים דבזה ודאי תקן שאסור לישא בלי היתר, אלא שמתירים לו

הן אמת דבשו"ת רדב"ז ח"ב (סי' ת"ש) כתב לפיכך אני אומר שלא תקן ר"ג אלא בנשים היושבות תחת בעליהן ומשמשות אותן כו'

איברא הוא ז"ל ס"ל דבשהה עשר שנים ולא ילדה לא תקן ר"ג וא"צ היתר כלל כמבואר שם, והיא דעה ראשונה בהגהת רמ"א (סי' א') אבל אנן קיי"ל כדעה שניה דמתירין לו בשהה ולא ילדה מכש"כ במורדת דבעינן היתר. אלא שהרמ"א לא הזכיר מאה רבנים בשום מקום משום דלביה כשמעתיה בד"מ שעיקר התקנה לא היה כו'

כ"ז לדעה ראשונה שהביא הרמ"א (בסי' ע"ז) דבמורדת מתירין לו לישא אחרת, אבל הביא הרמ"א שם דיש חולקין שאין להתיר לו לישא אחרת וסיים ע"ז וכן עיקר, וא"כ אפילו מאה רבנים