משיב דבר חלק ד רטז

גט לשוטה, הן אמת שא"כ עלינו לבאר ולעמוד ע"ד רבותינו ז"ל גם בהשלשת כתובה שתקנו רגמ"ה וסיעתו, גם בהשלשת גט לשוטה שתקנו בימי הב"ח

והנראה דעיקר תקנת הכתובה הוא כדי שאם תשתפה ותרצה לקבל גט ולינשא לאחר לא יהא מדחה אותה משום חיוב הכתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה מש"ה תקנו שיהא הכתובה מונחת במזומן, ותהא קלה בעיניו להוציאה, ובימי הב"ח חשו יותר אולי לא ירצה להוציאה משום ירושה שהרי כ"ז שלא גירשה ה"ז יורשה, מש"ה תקנו שיתן גט, ואע"ג שאין בקבלת הגט שום ממשות לגבה שתהא מותרת לינשא בזה וכמש"כ לעיל, מכ"מ ה"ז כמי שנתן עיניו לגרשה, ולדעת הרשב"ם בב"ב (דקמ"ו) שוב אינו יורשה מעתה אף ע"ג דבש"ע אה"ע (סי' צ') פסקו כשיטת הרי"ף דיורשה מ"מ לא בקל יוציא ירושתה מיורשיה, ולא יהא מעכב הגט בשביל זה

נחזור לענין דבנ"ד דלא הזכיר מע"כ השלשת כתובה שנזכר בתקנת רגמ"ה ע"כ משום שאינו מחויב כתובה מספק, א"כ גם גט אינו צריך להשליש שלא יהא יורשה מספק

כ"ז הוא אם נימא כדעת הרמ"א דתקנת רגמ"ה אינו אלא עד כלות אלף החמישי, ועתה אינו אלא מנהג, אבל בעיקר הדבר לאו כ"ע מודים, וא"כ הוי ספק חרם רגמ"ה מכ"מ נראה לענ"ד שעיקר תקנת הראשונים ז"ל לא היה אלא באופן שכבר היה מחויב בכל שעבוד הבעל לאשה, מש"ה אע"ג דזינתה ואסורה לו ואינו מחויב לזונה וש"ד, מכ"מ באיסור לישא אחרת קאי עד שיתירו לו כמש"כ הרמ"א (בסי' א' ס"י) יש להקל ולהתיר לו, כו' ובסימן קי"ט ס"ו יכול לגרשה בע"כ או מתירים לו לישא אחרת, דייק רבינו דלא כמו לגרשה בע"כ א"צ היתר אלא מתירין לו ולא כמ"ש בית שמואל (סי' א' ס"ק כ"ג) דאם מן הדין לגרשה לא תיקן רגמ"ה, וכבר האריכו בזה גאוני בתראי וחלקו ע"ד הב"ש בזה, אבל כ"ז שהיה באיסור מכבר קודם שזינתה וכדומה משא"כ אם מתחלת נשואין היה מן הדין לגרשה ודאי לא חל עליו חרגמ"ה מעולם, דוגמא לדבר הא דאיתא בכתובות (דע"ג א') אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו ב"ז, והקשה הר"ן אכתי הוי בע"ז כר"מ דכל הפוחת לבתולה כו' הוי ב"ז, ויישב משום דכיון דמתחלה לא הוי קידושין נמצא דמקדשה בבעילה והמקדש בבעילה אין בעילתו ב"ז, וכבר תמה על דברי הר"ן שם בביאורי הגר"א אה"ע (סי' ל"ח) דביאה שניה ודאי נשואין עושה וא"כ קשה תהוי בע"ז, אלא נראה דכיון שאין לה כתובה מן הדין מתחלת הנשואין לא הוה בע"ז. [הג"ה ובחי' העליתי דמזה יצא שיטת הריב"ן שהביאו התוס' כתובות (דנ"א) דאם באמת אין לה כתובה אינו בע"ז ותמהו התוס' מסוגיא מפורשת בב"ק (דפ"ט א'), והעלינו דבמחלוקת תרי לישני בכתובות (דנ"א) בענין כל הפוחת כו' קאי, והדברים עתיקין ואכ"מ], ה"נ בנ"ד אף ע"ג דחרגמ"ה היה גם על מי שמצוה ומחויב להוציא שלא ישא אחרת עד שיוציא, או באופן שיתירו לו החרם, אבל כ"ז באופן שחל עליו האיסור מתחלת הנשואין, ולא באופן שמתחלת הנשואין מן הדין להוציאה כמו בנ"ד, כך דעתי נוטה, אלא שבשו"ת ח"ס חלק אה"ע (סי' ג') מבואר להיפך שאפילו כהן שנשא גרושה א"א לישא אחרת אם לא שיתירו לו, איך שהוא דעתי נוטה להתיר להעלוב הלז לישא אשה אחרת בלי היתר מאה רבנים אלא שענין חרגמ"ה הוא מרעיש לב גדולי ישראל יצ"ו, ע"כ לא תצא ממני הוראה זו למעשה אם לא שהגאון מקאוונא שליט"א יסכים ג"כ לזה ומע"כ נ"י יודיעני מה שעלה בהוראה זו למעשה

מה שהקשה מע"כ על התוס' יומא (דל"ג) הא כהנים זריזים הם וכדאיתא לענין מליקה בחולין (דקל"ג), לק"מ דדוקא בדבר המיוחד לכהנים ואין לישראל חלק בזה שייך סברא כהנים זריזים, משא"כ שחיטה דישנו גם בישראל, וכלום חלקנו בין ישראל לכהנים בדיני שחיטה, וה' יאיר עינינו ויעמידנו על קרן האמת כנפש ידידו

נפתלי צבי יהודא ברלין סימן ח

בדבר הרב החריף י"א מרבים מ' יחזקאל נ"י מקאברוין, שהוא כעת בלי שום ז"ק ר"ל ואשתו כבר זקנה מלהוליד, והיא אינה רוצית לקבל ג"פ, דבר ברור בלי שום מחלוקת דעפ"י מאה רבנים יכול לישא אחרת כמ"ש בפי' בתשובת, מהר"ם מרוטנבורג, חרם תקנת הקהלות ששם רגמ"ה דאין לישא שתי נשים אין להתירה רק במאה אנשים מג' ארצות וג' קהלות וגם אותם לא יסכימו להתיר עד שיראו טעם מבורר להתיר, וצריך שתהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות, או במשכונות עכ"ל, ולא נחלקו בהגהת רמ"א (בסי' א') אלא אי בשהתה י' שנים ולא ילדה לא גזר כלל ר"ג, וא"כ א"צ שום היתר, וטעם מבורר שכתב מהר"ם מרוטנבורג היינו בשארי אופנים שכופין את האשה לקבל את הגט, ואם אינו יכול בכך מתירין לו לישא אשה אחרת, וכ"כ הרמ"א (בסי' קי"ט ס"ו י"א) דבמקום מצוה יכול לגרש אשתו בע"כ או מתירין לו לישא שתי נשים, ודקדק וכתב אי מתירין לו, ולא כמו בגירושין בע"כ, שיהא ישא לו שתי נשים אלא ודאי אינו יכול בלי היתר, וכמ"ש בחל"מ שם סק"ז לחלק בין גירושין בע"כ בין לישא אשה אחרת, ולא כמו שחשב הב"ש (סימן א' ס"ק כ"ג) בדעת הרמ"א דס"ל דבמקום הדין לגרש או נשתטית לא תקן ר"ג כמו לענין לגרש בע"כ) וכבר השיגו על הב"ש בנוב"ק אה"ע (סי' א' וח"ס), אלא שלא דקדקו דהרמ"א עצמו ביאר דעתו יפה

כ"ז בשארי אופנים שכופין את האשה לקבל גט, אבל בשהתה ולא ילדה א"צ היתר כלל זהו דעת הריטב"א, וש"ר, וי"א דגם במקום מצוה תיקן ר"ג וא"כ בעינן היתר, הא מיהא לכ"ע מתירים לו, ואין בזה שום חקירה אחר דמתחלה תיקן ע"מ כן דבמקום טעם מבורר מתירין לו במאה אנשים, ואין לנו לחקור בנ"ד שהיה להר"י בת ומתה זה ג' שנים, אם חושבין עשר שנים משעת מיתה, דכ"ז לענין הא דתנן אינו רשאי לבטל, אבל אם שהוא מבקש לישא אשה בת בנים פשיטא שהוא טעם מבורר ומתירין לו

אכן הכתובה מחויב להשליש אע"ג שאין נותנין לה הכתובה עד שתקבל הגט פטורין וכדתנן שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, מכ"מ להשליש מחויב עפ"י תקנת ר"ג כמבואר בתשובת מהר"ם הנ"ל, וטעמא דמלתא נראה שהוא כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה אם תרצה אח"כ לקבל ג"פ ולא יעגנה אחר שיהיה לו אשה אחרת, וגאוני בתראי הוסיפו שישליש ג"פ, וזה לא נזכר בתקנת מהר"ם ולכאורה קשה למאי הוסיפו גאוני בתראי, יותר מזה קשה שתקנו כזה ג"כ בנשתטית והוא ללא תועלת כלל שהרי לאחר שתשתפה מחויב לעשות שליחות, מחדש כידוע מטעם דלא מצי עביד שליח בעת שהיא מטורפת וא"כ הטורח הזה עתה למאי, וביארנו שהוא משום שיש לחוש עדיין שמא לא ירצה לגרש הראשונה משום ירושתה, מש"ה תקנו גאוני בתראי שימסור גט ביד שליח ויהיה בזה כדין נתן עיניו לגרשה מיהת ולשיטת הרשב"ם ב"ב (דקמ"ו) אין יורשה עוד, וע' הגהת רמ"א (סי' צ' ס"ה), ומעתה לא קשה אמאי לא נזכר תקנה זו מהשלשת הג"פ בדברי הראשונים ז"ל שהוא משום דס"ל כשיטת הרי"ף דלעולם יורשה עד שתהא מגורשת ממש, וא"כ אין בזה תועלת, אבל עתה דיש לנו מחלוקת הפוסקים וירושה בחזקת יורשי האשה, שפיר מהני כתיבת הג"פ, שלא יהא מקום לחוש שלא יעגן אותה לתועלתו

ונראה לחלק בין מקום שמתירים לישא אשה אחרת מצד שהיא פשעה בדבר כגון שזינתה וכדומה, שעפ"י ד"ת עליה לקבל ג"פ מרצונה כדי שלא תהא אגידא ביה ויהא נושא אחרת כרצונו, וא"כ אם היא מסרבת בדברי ב"ד, והוא מוכרח לחזור אחר היתר מאה רבנים, והיא הוצאה יתירה, ויש לנכות זה ההוצאה מכתובתה כדין מסרב בח"מ (סי' י"ד) משא"כ בשהתה עשר שנים ולא ילדה, אין עליה שום חוב לקבל גט פטורין ממנו כי מה פשעה היא בדבר אם הוא לא זכה להבנות ממנה אלא בזמן המשנה היה אפשר מד"ת לגרש בע"כ, אבל עתה שא"א בכך