משיב דבר חלק ד רי

הח"מ וס"ל דאפילו נשתטית מהני מסירת הגט ליד שליח אפילו לא מצי עביד השתא, מש"ה אנן דס"ל דלא מהני שליחות הגט משום דלא עביד השתא כדעת חכמי ליסא מש"ה עלינו לראות עצה אחרת שלא יעכב הגט כשתשתפה, ולא היה קשה להגאון האיך אפשר דגאוני קדמאי ז"ל ס"ל דמהני הגט להשליש בעת שהיא שוטית ואין חוששין משום דלא מצי עביד השתא הא ל"ק דבאמת מחלוקת גאוני קדמאי הוא בפי' סוגיא דנזיר (דף י"ב) וכבר בארנו בזה בחיבורי הע"ש (סימן י"ז אות ב') שהיא מחלוקת בה"ג והשאילתות, וא"כ אנן דחוששין לדעת הגאונים דלא מהני הגט נצרך להשביע שיגרש כשתשתפה ומשו"ה הגאון הנ"ל לא רצה לצאת מתקנת ראשונים ז"ל ע"כ ארכבי' אתרי רכשי גם להשליש גט גם לשבועה, אבל באמת מעולם לא הזכירו הראשונים ע"ד הגט, ורק הב"ח וגאוני זמנו העלו הכי ומטעם האמור, מעתה אם הבעל משליש הכתובה ותוספת כדין וגם גט, שוב א"צ להוסיף שבועות ומהיכא תיתי נחוש שלא ימהר לתת גט כדין כשתשתפה, אבל כ"ז כשהבעל משליש הכתובה והתוספת כדין, אבל כשהבעל עני ואין בידו להשליש כתובה והלא עלינו לתקן את הפקח יותר משאנו חוששים לתקן את השוטות וכבר הצטער ע"ז בשו"ת צ"צ (סי' ס"ז) והמציא עצה כמש"כ הב"ש (סי' א') וס"ס אין הכתובה בשלימות כלשון התקנה אלא נראה דלא חשו אלא למי שיכול לסלק כתובה שמא יעכב הגט משום כתובה כמש"כ, אבל אם אין לו כשם שיכול לגרשה במקום שכופין אותה לקבל הגט כמש"כ בתשובת הרא"ש והובא בח"מ ופר"ח (סי' קי"ט) ה"נ יכולין להתיר לו לישא אשה אחרת בלי השלשה שהרי אין כאן טעם שתהא קלה בעיניו להוציאה כיון שאין לו, ואם נחוש שמא יעשיר אז ולא ירצה לגרש משום כתובה, לזה יש לעשות כל האפשר היינו להשליש וועקסלען שתוכל לגבות בלי גט וגם להשביע על הגט ושלום כתובה אם יהיה לו

והנה הגאון הנ"ל האריך עלינו את הדרך בשבועה זו משום שחשש שלא יהא נקרא מגרש מחמת אונס השבועה כמבואר (בסי' קל"ד ס"ה), ולענ"ד אין לחוש לזה כלל שהרי מחויב הוא לגרשה עפ"י דין וב"ד כופין אותו בשוטי כיון שאינו יכול להיות עמה, והשבועה אינה אלא לזרוזי נפשיה לקיים אזהרת ב"ד ולכ"ע אין לחוש למגרש באונס. אלא שעדיין י"ל דמצד זה נקרא מגרש מחמת אונס השבועה שהרי בלא שבועה היה יכול לגרש השניה ולשוב ולישא הראשונה, והשבועה מכריחתו לגרש הראשונה. איברא אי משום זה החשש, הלא גם בלי חשש גט באונס עלינו להתיישב בדבר למאי נשביעו לגרש הראשונה, דילמא באמת כשתשתפה ירצה באשת נעוריו הראשונה ויגרש השניה, ע"כ נראה שישביעו אותו בזה"ל, תומ"י כשיודיעו אותו ב"ד שאשתו הראשונה נשתפה, מחויב לפרוש עצמו מאשתו השניה ואוסר ע"ע הנאת תשמישה עד שישוה עם אשתו הראשונה ע"ד הכתובה עפ"י דעת ב"ד או זבל"א לפי העת שיהיה אז, ולגרשה כד"ת או שבאמת ישוב לחיות עמה ויגרש השניה, ובפי' יהיה נדבר שאם לא תרצה הראשונה להשוות עמו בד"ת או בזבל"א בשום אופן אלא תרצה דוקא לשוב לבית אישה והוא לא ירצה לגרש השניה אז הוא מנוקה מעון השבועה ואיסור שתי נשים ורשאי להיות עם אשתו השניה דבלא זה האופן לא ימצא אשה כראוי לו: אחרי כ"ז, בנ"ד מתחלה יראו ב"ד שר' גרשון ישמור כל חיובי ממון שיש לאשתו העלובה עליו מצד שהיא אשתו, ואולי תצא מבית אוסף המשוגעים ועדיין תהא שוטית הלא על בעלה לזונה ולשמרה כדין, וגם עתה עליו ליתן ע"ז ערבות ובטוחות שלא תפסיד היא ח"ו בשביל שאנו מתקנים אותו, אח"כ ישליש כתובה מה שאפשר לו לפי ראות עיני ב"ד אם היתה יכולה להתגרש עתה, ועל המותר ישליש וועקסלין וגם גט כנהוג עפ"י דעת הב"ח וחכמי דורו ז"ל, וגם ישבע באופן שכתבנו בס"ד ושוב אין עליו חרם ולא קללה ומותר לישא אשה אחרת, ואנן שליחותייהו דרגמ"ה וחבורתו הק' ז"ל עבדינן להתיר במקום המבורר להתיר, ובאופן ל שיהא עפ"י חוקי הממשלה יר"ה ]: נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן ה בעזה"י ולשמו ית"ש ג' כסלו תרכ"ג לפ"ק

איש אחד נשא אשה ולא ארכו הימים ונתגלגל הדבר שעמדה להיות משרתת בבית נגיד א' בווילנא, ובעליה שלח בידה להחליף פיזיטין על שני מאות רו"כ, והיא ברחה עמהם ולא נודע מקומה זה שנה ויותר וכבר חקרו אחריה בווילנא הרבה ולא עלה בידו, והנה אישה שכול ואלמון כי עדן בנים אין לו והוא מבקש לישא אשה אחרת ולבנות לו בית

בהגהת רמ"א אה"ע (סימן א') כ' בזה"ל ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח ממנו גט יש להקל ולהתיר לו אחרת עכ"ל, כתב רבינו שני אופנים דאלו אופן הראשון, הרי אין עצה לגרשה ולא סמי' בידי', אבל אינה רוצה הרי אפשר לפייסה בתרקבא דדינרי כדאיתא בגיטין (ד"ל) לענין שתרצה להשלים אתו, מכש"כ שאפשר לפייסה לקבל גט וכמש"כ הרא"ש יבמות פרק האשה רבה (סימן ד') דגדול שנאת השונאות ואהבת האוהבות, אשמועינן רבינו דמכ"מ אין מחייבין אותו בכך

ואלו אופן השני הייתי אומר דמשום שהיא פושעת בדבר שאין רוצה לקבל הדין, משא"כ נשתטה מן השמים נסתחפה שדהו, אשמועינן שגם בזה יש להקל, והיה מקום לומר דבאינה פושעת ויש איזה עצה רחוקה, מחויב לעשות כל טצדקי שאפשר ולא להקל לו לישא אחרת והיינו נאבדה שרצונה לקבל גט אלא שגבה טורא בינייהו, והוא אם היה מוציא מנה לחפשה ולחקור עליה בשוקי בראי אולי היה מוצא אותה, ונראה דזה טעמו של הגאון הח"ס אה"ע (סי' א') שכתב באשה נאבדה יש להתיר בעד אחד שמתה, משום עיגון דידיה, משא"כ בנשתטית ויש ע"א שמתה הרי אינו מעוגן שיש לו היתר כו', אבל לענ"ד נאבדה לא גרע מנשתטית דאפשר ג"כ שתשתפה, ואין זה רחוק כ"כ שהרי ד"ת שוטה מתגרשת, ובגיטין (דפ"ה) איתא דבעינן שתהא בת הויה אלמא דשוטה מיחשבה בת הויה משום דקיימא להשתפות, ומכ"מ כיון דלאו סמי' בידן יש להקל, ה"ה בנאבדה, דמי יודע אם יחקור יעמוד על הדבר, ובנ"ד יש לומר דגם הגאון רמ"ס ז"ל יודה, שהרי היא מסתרת עצמה בכוון מחמת יראה וקרוב הדבר כשתשמע שהוא רודף אחריה לאיזה מקום שישמע ממנה תבריח עצמה הלאה

ועוד יש מקום לדמות נ"ד לנשתמדה שכתב ג"כ הרמ"א שמתירים לישא אחרת בלא גירושי הראשונה אלא שמנהג אוסטריא לזכות לה גט, היינו דס"ל בפשיטות דזכות הוא לה וא"כ אפשר לתקן באופן קל שלא יבא לשתי נשים, זהו הטעם בפשוט המובא בשו"ת הרי"ף שורש קמ"א, והד"מ הוסיף עוד טעם משום יבום יע"ש, הא לכ"ע שאם לא היה עצה לגרשה, היו מתירים לו אחרת והרי לא הוצרכו לנסות ולדבר עמה שתקבל גט ממנו, ואין לומר דמיירי שדברו עמה ולא רצתה דא"כ היינו יכולים לדעת אם רצונה לזכות לה גט או לא ולא מהני הזיכוי [זולת הגאון אבני מילואים העלה דאפילו בע"כ מהני, והדברים עתיקין] אלא משום שאפילו רוב הכופרות היא ברשות אחרים ואינו בנקל להיות נדבר עמה, לא הטריחו על, הבעל ע"ז אחרי שהיא פשעה בדבר וכ"כ בפירוש בתשובה שהביא הרש"ל (סי' ס"ה) דנהגו בכופרית להשיא אשה אחרת, אפילו אפשר שהיה תקנה לדבר שהיתה מקבלת גט ע"י השתדלות, והנה בנ"ד שהיא בגדה בו וגרמה להתרחק ממנו באופן שאינו יכול לגרשה אינו מחויב להוציא ולהיות קורא בהרים וכולי האי ואולי, אלא יש להקל ולהתיר לו אשה אחרת

כ"ז פשוט בעיני אפילו היו לו בנים, ומכ"מ ידוע שמצוה הוא משום לא טוב אבל באין לו בנים כמו בנ"ד יבואר עוד בעזה"י

והנה ידוע מנהג גאוני בתראי ז"ל להצריך מאה רבנים מג' מדינות, כמבואר בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ובכלבו, והובא בד"מ (סימן א'), אלא דמחי לה אמוחא באות י"א בזה"ל ומכ"מ נראה דבזה"ז אין אנו צריכין להיתר מאה אנשים, דהא כבר כלה הגזירה וא"צ היתר כלל כמש"כ התוס' ורא"ש ביצה ולכן