משיב דבר חלק ד רט

חכמים שלא לישא אשה על אשתו בכי הא לא תיקן רבינו כלום וכ"כ רבני צרפת הריטב"א עכ"ל. אלא פי' טעם מבורר להתיר היינו במקום שאין כופין אותו וכמש"כ הנימוק"י שם בלא ילדה אלא ולד אחד או כל בניו זכרים או נקבות, שאין כופין להוציא ולאותם שקבלו חרם ר"ג שלא לישא אשה אחרת השתא נמי אין יכול, דעת המחבר עכ"ל, פי' בלי היתר מאה רבנים ואינו חולק על הריטב"א ז"ל ולא כמו שנדחק בזה בשו"ת מהר"ם פאדווה (סי' י"ג), וה"ה בלא טוב היות האדם לבדו, דמצוה מיהא איכא ומוכרין ס"ת בשביל זה ודאי טעם מבורר הוא להתיר ע"י מאה רבנים, אבל היתר מיהא בעי, וזהו כוונת הגהת רמ"א אה"ע (סימן א') תחלה הביא שתי דעות בנשא אשה ולא ילדה אם גזרו וצריך היתר או לא גזרו כלל ע"ז וא"צ היתר, ובזה לא הכריע הרמ"א, ואע"ג שבד"מ והובא בט"ז כתב ע"ז שבמקום דאיכא פלוגתא בתקנת הקהל המיקל לא הפסיד מכ"מ בשו"ע לא הכריע מאומה ואח"כ כתב במקום שאין בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה לקבל גט יש להקל להתיר לו לישא אחרת, ולא מיירי כאן בלא ילד כלל, אלא אפילו יש לו בנים ומ"מ מצוה איכא משום לא טוב, ובזה האופן לכ"ע גזרו והחרימו ומש"ה נצרך להתיר לו, ולזה כוון עוד הרמ"א (בסי' קי"ט ס"ו) דבמקום מצוה יכול לגרש אשתו ע"כ אי מתירים לו לישא אחרת הרי דקדק וכתב אי מתירים לו ולא כתב או ישא אחרת כמש"כ יכול לגרש אשתו בע"כ, אלא ודאי אינן דומין זל"ז דבגירושין בע"כ א"צ היתר ולישא אחרת בעי היתר, וכ"כ בח"מ שם סק"ז לחלק בין גירושין בע"כ להיתר שתי נשים, ולא כמש"כ בב"ש (סי' א' ס"ק כ"ג) בזה"ל וכשהוא מה"ד לגרשה לא תיקן ר"ג כמש"כ (סי' קט"ו) וכבר השיגו ע"ז הגאון נוב"ק והגאון ח"ס אלא שלא דקדקו דהרמ"א עצמו ביאר דעתו יפה

הא מיהא בהיתר ודאי נושא אשה אחרת כמו שמותר לגרש בע"כ בלי היתר שהוא בכ"מ שמה"ד לגרשה אפילו במקום שאין כופין אותו לגרשה אלא מצוה שיוציאנה, בכה"ג מתירין לו לישא אחרת. ממוצא דבר אתה למד דמכש"כ אפילו לדעה שניה שהביא רמ"א דאפילו במקום מצוה דלא ילדה כלל גזר ר"ג ואפילו במקום יבום אין הפי' דלא מהני היתר אלא דאפילו בכה"ג בעי היתר לפי התקנה, ומה שהביא בשו"ת רש"ל (סי' ל"ה ס"ה) תשובת ראבי"ה שלא רצה להתיר בשום אופן אפילו בביטול פו"ר, וכתב מוטב להפסיד נפש אחת ולא לעשות קלקול לדורות ולא זכר היתר ע"י מאה רבנים, היינו או משום שלא ידע ושמע קבלה זו דאפשר להתיר במקום מבורר ע"י מאה רבנים, או שלא היה אפשר להשיג בזמנו מאה רבנים ורש"ל עצמו שהלך בדעת ראבי"ה שם לא מיירי אלא לענין גט בע"כ ולא דבר בהיתר אשה אחרת וכ"כ הב"ח (בסי' א') ולא כמש"כ (בסי' קי"ט) וכבר העיר בזה הב"ש שם סק"ח, ואיך שהוא נקטינן כקבלת מהר"מ מרוטנבורג ורבנים שעמו שהיה בזה תקנה להתיר במאה רבנים במקום צורך

) והנה דעת הרמ"א שא"צ להיתר מאה רבנים דוקא שהרי לא זכר בשום מקום ומשום דלביה כשמעתיה שכתב בד"מ ומכ"מ נראה דבה"ז א"צ להיתר מאה אנשים דהא כבר כלה הגזירה וא"צ היתר כלל כמש"כ התוס' והרא"ש ריש מ' ביצה ולכן אע"ג דנוהגין גזירת הגאון מכל מקום הגזירה כבר בטלה ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר ואי אתה רשאי להתיר לפניהם עכ"ל, הן אמת שגם מנהג שנהגו רבים יש איסור גמור לעבור עלה ואע"ג שאין נראה מש"כ הגאון ח"ס (סי' ד') דיש בזה משום לא יחל דברו, דזה אינו אלא בנוהג עצמו בדבר מצוה בזה **(והא דמשמע דעת ראבי"ה דגזר ר"ג אפילו במקום מצוה דפו"ר, ובמרדכי פ' החולץ משמע דעת ראבי"ה שלא גזרו במקום יבום, יש ליישב בשני אופנים א' דעובדא דראבי"ה בתשובה היה שיש לו ילד אחד וא"כ אין כופין לישא אחרת אע"ג שהוא במקום מצוה דפו"ר, ב' דס"ל לראבי"ה דיבום חמיר עוד ממצות פו"ר ממש שהרי יבום דוחה ל"ת, ותדע דכך דעת הרמ"א שכתב בזה"ל וי"א דאדם דר"ג נוהג אפילו במקום מצוה אפילו במקום יבום הרי דיבום הוא רבותא טפי ממקום מצוה דפ'.)** נעשה כנדר, ולא בנוהג מצד מנהג דרבים, מכ"מ אסור מדברי קבלה דכתיב ואל תטוש תורת אמך, כדאיתא בחולין (דצ"ג) ולדעת הרבה פוסקים מנדין עלה, ותליא בפי' סוגיא ר"פ מקום שנהגו, ובפי' הא דמגלה (ד"ה) דלטייה רב מי שזרע בפורים ומבואר בס"ד בחיבורי הע"ש שאילתא דפורים אות ג', הא לכ"ע איסור גמור הוא מכ"מ ס"ל להרמ"א דלא חמיר מנדר כל יחיד לעצמו דמהני היתר ב"ד, ה"ה אותו מנהג שגם בתחלה היה באופן שיש מקום להתיר במאה רבנים אבל השתא סגי בהיתר שלשה כ"ז דעת הרמ"א, אבל רבותינו גאוני בתראי ז"ל הב"ח והבאים אחריו לא הסכימו לזה אלא דמנהגנו הוא באותו חוזק הגזירה שהיה מקודם, וא"א להתיר בלא מאה רבנים כמו שהיה מאז

וטעם מאה רבנים וג' קהלות מג' ארצות נראה שהתקינו שלא להתיר כ"א ע"י הוראה היותר, חשובה בישראל שהוא סנה"ג של מאה כדאיתא בהוריות (ד"ב) מאה אנשים שישבו להורות כו' וסנה"ג היה מקובץ מג' ארצות שבא"י יהודה וגליל ועה"י, ולפי דברינו אם היו מאה רבנים מקובצים במק"א ויצא היתר מביניהם יותר טוב ממה שמקבצין דעת כל אחד כשהוא לעצמו, ולא כמש"כ הגאון ח"ס שיהו דוקא מפוזרים כדי להרבות הטורח, ובמח"כ אין נראין דבריו שהרי אין עושה עבירה דליטרח כי היכא דלפרוש כי הא דאיתא ביומא (פ"א) גבי כה"ג, ותו האיך נערך טורח העני שטרח ועקר סיכי' ומשכני' לדלג על ההורים לעשיר שעושה הכל ע"י שליח, אלא הטעם כמש"כ

והנה בת' מהר"ם כ' דצריך שתהא כתובתה צרורה ומונחת וכבר הקשה הח"מ (סי' קי"ט ס"ק י"ב) אמאי תקנו הכי והלא אם היא שוטית צריך ליתן לה כל חיובי ממון למה נחייב אותו כתובה ויישב דכיון דמשום חומר שתי נשים צריך לייחד לה גט ע"י שליח ע"כ צריך שתהא הכתובה מוכנת. הנראה דח"מ הבין דעפ"י תקנות גאוני קדמאי צריך לייחד לה גט, אבל באמת לא נזכר מעסק הגט כלום, ורק הב"ח (בסי' קי"ט) הביא בשם חכמי פראנקפורט בהסכמת חכמי אשכנז ורוסיא שייחד לה גט ג"כ, והשתא קשה יותר למאי הוסיפו גאוני בתראי השלשת הגט מה שלא הצריכו הראשונים, ומכש"כ אם נימא דקיי"ל כחכמי ליסא שאין בזה הגט כלום, ולכשתשתפה מוכרח לחזור ולכתוב גט, וא"כ אמאי תקנו הכי ואפילו באינה שוטית אלא שמה"ד, להוציאה והיא אינה רוצה לקבל שמתירין לו לישא אחרת, ובזה אינו חייב בחיובי ממון וגם השלשת הגט מהני אחר שתרצה לקבל מכ"מ למאי תקנו הכי ואי משום שחשו לחומר שתי נשים כמש"כ בח"מ, קשה למאי הוסיפו גאוני בתראי יותר מהראשונים שלא הצריכו לגט רק לכתובה, וגם באמת איזה תקנה יש בהשלשת הגט לזה האיסור כ"ז שלא קבלה הגט ה"ה אשתו לכל דבריה לענין איסור והיתר ואפילו אחר שתשתפה מה יעשה הבעל אם לא תרצה הראשונה לקבל גט וכי אפשר שיכפוהו לגרש השניה, אלא נראה דעיקר תקנת גאוני קדמאי להשליש הכתובה לחוד היה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה כשתרצה לקבל או בשוטית כשתשתפה, דבלא השלשת כתובה אפשר שידחה הדבר משום כתובה ויהא באיסור שתי נשים בלי טעם מבורר, מש"ה תקנו שישליש הכתובה ושוב לא יהא מדחה בחנם, אבל בהשלשת גט אין צורך אחרי שהוא בעצמו יזרז עצמו לכך כי הדיחוי הוא בלי תועלת, וגאוני בתראי חשו עוד דלמא ידחה עצמו מליתן גט משום ירושתה שהרי כ"ז שלא גרשה הוא יורשה מש"ה תקנו להשליש גט וכדעת רשב"ם ב"ב (דף קמ"ו) דכיון שנתן עיניו לגרשה שוב אינה יורשה, ועיין (סי' צ' ס"ה) מעתה ניחא שלא תקנו גאוני קדמאי להשליש גט, משום דס"ל כהרי"ף וסייעתו דיורשה ואין שום נ"מ בזה, אבל אנו דיש לפנינו מחלוקת הפוסקים, וירושה בחזקת יורשי האשה קיימי, תקנו בזה שישליש גט אפילו היא שוטית ולא מהני למסור לה כשתשתפה עד שיכתוב מחדש, מכ"מ שפיר מיקרי נתן עיניו לגרשה, בזה שהוא מצדו מסר גט לשליש

והנה הגאון נוב"ק ז"ל העמיק עצה, להבטיח שיתן לה גט כשתשתפה ע"י שבועות כמו שיבואר לפנינו, ולכאורה קשה למאי נחוש להוסיף על תקנת הראשונים ז"ל שלא חשו שמא יעגן אותה ולא יגרש בחנם וישב באיסור שתי נשים בלי טעם מבורר, ונראה דעת הגאון ז"ל דגאוני קדמאי תקנו להשליש הגט כמו שהבין