משיב דבר חלק ג ר

משום דאף שפשע ולא מכר החמץ עכ"ז לא הוי רק פשיעה וכיון דלא הוי מזיד פטור על היזק שא"נ. ונ"ד י"ל דהוי במזיד ועכ"ז פטור מטעמים דלעיל אך לפמ"ש הנתיבות (בסי' ש"ה, ובסי' קע"ו) דשותף חייב אף על מניעות הריווח וגרם בנזיקין י"ל בנידון דידן חייב ג"כ השותף על הגרם היזק ואף דאחר היה פטור עכ"ז שותף גרע. אך באמת עיקר דברי הנתיבות שהוכיח זה מב"מ (ע"ג) דישלם לו כדאזיל אפרוותא דזול שפט ואף דהוי מניעת הריוח דע"כ מוכח דש דשותף חייב על מניעות הריוח ומזה הוכיח הנ"מ דין מחודש הנ"ל וגם בסי' (קפ"ג) כתב כן. אך באמת כבר כתב הרא"ש שם לתרץ זה וכתב דמיירי בהתנה שישלם ואל"כ פטור מלשלם יעו"ש. אלמא להדיא דאף שותף פטור על מבטל כיסו של חבירו וכן מוכח מב"ב גבי שתלא טבחא כו' מותרין ועומדין הוי. והקשה הנימוק"י הא ישלם ההיזק ותירץ משום דהריוח שיהיו מהנטיעות פטור וא"צ לשלם רק כעת ההיזק יעו"ש. אלמא להדיא דפועל פטור לשלם על גרה"ז. ולא כמ"ש הנתיבות דשותף ופועל חייב אף על מניעת הריוח א"כ בנ"ד פטור השותף לפענד"ה. ואין לנו כח להוציא מהשותף ואבקש מכתר"ה להשיבני תומ"י ע"י המוקדם האפשרי כי נחוץ לי הד"ת לפסוק שנוגע לסך גדול ואם חס ושלום שגיתי מרוב הטרדה אבקש מרומעכת"ה לדון אותי לכף זכות ומגודל בטחוני ברוב טובו וצדקתו שדרכו להשיב לכל ובפרט למי שהבטיחו קצרתי ואברכהו בכטו"ס

סימן טז ב"ה, ד' לסדר זאת חקת התורה, השלום והברכה לפ"ק כבוד הרב המאוה"ג וכו' אבדק"ק ראדשקאוויץ

מכתב מעכ"ת שי' הגיעני שנית. ולמען הכבוד והפצרת ידידי שי' הנני להשיב. אם כי לא מלבי ומרצוני להזדקק לעומק ענינים אלו. אך אהבה דוחקת הרצון. והנה בענין של הפ"מ באחד שתפס סחורה ש"ח כסבור שיש לו טענה והפסיד היריד. ודן הגאון בעל פ"מ ז"ל מהא דכתב הרא"ש גבי שבת כו'. ומעכ"ת שי' הרבה להשיב ולדון בזה. וספר זה אינו עמדי. אבל במעט דברים שהעתיק מע"כ שי' אני דן. שלא כמו שהבין מעכ"ת שי' דמניעת זה הריוח הוי היזק שאינו ניכר. וכמו חמץ שעבר עליו הפסח. לא כן ידידי היזק ניכר הוא דתמול היה שוה הסחורה כך והיום שוה כך. ומי אינו יודע שומת הסחורה. ולא דמי לחמץ שעבר עליו הפסח שאין ניכר דזה החמץ של ישראל היה בפסח. או טהרות ונטמא. שאינו ניכר אם נטמא. אבל כאן ניכר שהסחורה בזול. וה"ז כמו פסלתו מלכות דאיתא בב"ק (דף צ"ז) דמיקרי הזיקא דמינכר. ולא פטר רב הונא בגזלן, אלא משום דס"ל דלעולם מיקרי כעין שגזל כ"ז שלא נשתנה. אבל לכ"ע הוי הזיקא דמינכר [ואע"ג דבגזלן והשהה הסחורה עד עבור היריד והוזל. לכ"ע אומר לו הש"ל. אפי' לשיטת הרמב"ם דפסק כרב יהודה. שאני גזלן דבעינן הזיקא שאינו מצוי. אבל הזיקא דמינכר ומצוי מודה רב יהודה כהא דפירות שהרקיבו מקצת דהוי הזיקא דמינכר כמבואר בתוס' (ב"ק נ"ו:) ד"ה פשיטא. דשומר חייב ואע"ג דשם (דף נ"ה) פשיטא להו להתוס' דשומר פטור בהיזק שא"נ ומוכרח דמיקרי הזיקא דמינכרי ומ"מ גזלן א"ל הש"ל. והיינו כמ"ש הנימוק"י בטעם פירות שהרקיבו מקצת משום דמצוי כך. ה"נ מצוי שיוזל השער. אבל לענין מזיק אין נ"מ בכך]

וזהו שיטת רש"י ב"ק (דף מ"ה) לענין שור שהמית כ' דהוי היזק הניכר מדמחייב באתפסיה בידים כמו שהקשו התוס'. ר"ל דאפי' במתפיס במזיד יש לפטור. דלא קנסו ההיזק שא"נ אלא במזיק במזיד. אבל כאן קא סבר מצוה קעביד לקיים ובערת הרע מקרבך וע"כ לעולם הוי היזק הניכר והיינו משום דתורא נגחנא קלא אית ליה כדאיתא לעיל (דף ל"ג:). וכיון שנגמר דינו ניכר שהוא השור אין לו דמים. ומה שהקשו התוס' עוד על פירש"י שני קושיות מתרצי בהדדי. דכ"ז שלא אתפסיה בידים אלא שב"ד נטלו אותו מן השוק ודאי ה"ה היו מחפשין אותו מתחת מסגרו של השומר. אבל אי אתפסיה בידיה אפשר שמיירי באופן שלא נזדקקו לחפוש אחריו. כי אם באם הביאהו לב"ד. וא"כ הוי מזיק בידים. הא מיהא מיקרי ניכר הזיקא בכך. וה"נ הסחורה ידוע שהוזל היום ומינכר הזיקא מ"מ בפירש"י הנ"ל עוד יש לתמוה הרבה. אי מינכר הזיקא א"כ לרב יהודה אמאי יכול לומר בגזל הש"ל. ותו יש להבין סוגיא דגיטין (דף נ"ג:) לפי זה ואכ"מ]

וגם אין לפטור מטעם דאם יבא יריד אחר ישוב לדמיו ואינו אלא שבת שפסק הרמ"א בסי' (ש"ז ס"ו) כהרא"ש דפטור לא דמי לשור שהשכירו בעליו. והרי אינו עומד לסחורה, אלא למלאכה, והרי זה אינו אלא שבת. ומאן דמחייב ס"ל דמ"מ אם רצה למכרו היה מפסיד. אבל סרסור שהיה לו שוורים, והזיקן אחר הזיקא דהדר, ודאי חייב, דמ"מ השתא הוא דפסיד מדמיו וה"נ בסחורה

ולא הוצרך הפ"מ אלא משום דלכאורה אינו אלא גרמא בעלמא שהרי מה שהכניסו לביתו לא התחיל ההיזק. ועוד יכול למכרו ומה שלא הניח אח"כ אינו אלא ממילא ומכ"ש לשיטת הרא"ש בהא דרבה (דצ"ח) בדוחף מטבע ש"ח לים דפטור והכי פסק הרמ"א (בסי' שפ"ו). ואע"ג דהתם דוקא באדי' אדוי אבל שקלי' בידו חייב. שאני התם דהשבה בעי למיעבד. ור"ל דכ"ז שמונח בים לא מקיים מצות השבה ול"מ למימר להוי פקדון בידי. כמו באם מונח ברשותו כמבואר שם (דף ק"ד.) אבל בנ"ד אפילו שקלי' בידו וגזלן הוא פטור. שהרי הוא משיב בעין. ולא תקשה ממ"ש הש"ך שם (סק"ז) דפוחת מטבע ג"כ יש נ"מ בין הגביהו. התם הוא ג"כ מטעם אחר כמבואר ביש"ש משום דהוי כמו זוזי ועבדי' נסכא יע"ש. ומטעם זה היה נראה במ"ש הנתיבות (סי' רל"ב סק"י) לדקדק מהשו"ע בחוטף חפץ מחבירו והוליכו למקום אחר חייב בחזרה מטעם מזיק. ולי היה נראה לומר דמלבד שאינו מוכח התם אלא דחייב בגנבה ואבדה כמו שומר. ואפילו תימא דהש"ע מחייב בחזרה. היינו לטעמי' קאי שפסק בדוחף מטבע לים חייב. אבל לפי דקיי"ל כהרמ"א פטור. אבל יפה דן הפ"מ מהא דכתב הרא"ש גבי שבת דהדקי' באדרוני' וחייב ומסוגיא דגמרא עצמה היה אפשר לומר דשאני שבת דחייב אף בגרמא. אבל למ"ש הרא"ש דגרמא פטור, ומ"מ חייב בהדקי', וע"כ מיקרי גרמי ה"נ הוי גרמי ולא דמי לדוחף מטבע לים דהתם או כסברת הראב"ד משום דאיתי' קמי' וקחזי ליה ויכול ליטלו בעצמו או ע"י שלוחו. משא"כ כאן שאינו מניחו. או כסברת רש"י דהוי גרמא בנזיקין. ונראה הטעם משום דמטבע לא שייך ביה זולא ויוקרא, כדאיתא ר"פ הזהב אלא שנצרך ליתן עבור הוצאה מהים. וזה אינו נזק בגוף מטבע. אבל בדוחף איזה סחורה לים והוזל מחמת זה באמת חייב לכ"ע. וה"נ בנותן על מסגר ואינו מניחו על השוק חייב משום גרמי

מיהו לשיטת הש"ך דדינא דגרמי פטור בשוגג ה"נ אפשר לומר דפטור. שהרי כסבור הוא שהדין עמו. וכה"ג הוי שוגג לענין חטאת דכסבור הוא שמותר. מיהו לא דמי שהרי יודע שעוד יש לו לעמוד בדין א"כ הו"ל לדון לפני היריד או בא"א, שלא לגרום היזק בברור מחמת ספקו. ולא דמי אלא ללא כיון להזיק דהיינו פשיעה וקרוב למזיק במזיד ובזה מודה הש"ך כדמוכח (בסי' ס"ו) מיהו דבר זה תלוי בראות עיני הדיין

כ"ז דברנו בחוטף סחורה ש"ח. והשתא נזיל לדין שותף. ועלה ע"ד מכת"ר שי' לפטור. משום דבשותף ודאי אינו אלא ממילא. שהרי הכניסו ברשות, ודא בורכא, דבשותף כל חיובו אינו אלא ממילא, כדאיתא בב"ק (דף ד':) והא ש"ח כו' וקתני הזיקא דממילא וכמו היה לו לקדם, ברועים ומקלות. ורק. בנותן מעות לשותף למסחר. פליגי הראשונים ז"ל בהבנת הסוגיא דפרוותא דזולשפט והרא"ש ס"ל דפטור כפשטא דתוספתא. והובא בח"מ רס"י (שפ"ג), ובנה"מ נדחק ליישב ואכ"מ. אבל כ"ז אינו אלא במעות, שאינו היזק ניכר. שהרי המעות לא הוזלו, והמבטל כיסו ש"ח בידים פטור, ורק בשותף עלה עה"ד לחייב. משום דמסתמא דמי כהתנה, כמו אם אוביר ולא אעביד כו' אבל ע"פ דין ודאי פטור גם שותף ושומר בהיזק שא"נ כדעת הראשונים ז"ל בחמץ ועבר עליו הפסח דהשומר יכול לומר הש"ל, ולא כרש"ל. ובאמת דעתו ז"ל תמוה שלא יגע ליישב קושיית רש"י בהא דר' יעקב פוטר בשור שנגמר דינו משום דגומרין דינו של שור שלא בפניו, ולא מחייב משום דהוי לי' לשחוט ולאכלו, וה"נ בחמץ וזה ברור. מיהו כ"ז במעות דהוי היזק שא"נ, אבל בסחורה דהוי היזק הניכר כמ"ש, ודאי אין נ"מ בשומר בין