משיב דבר חלק ג קצט

במדרש תהלים (קל"ב) ענין העונשין שהוא משל לרופא שהזהיר לחולה כו' ע"ש באריכות. והיינו דאיתא בירושלמי (שקלים פ"ה) ובב"ר (פ' תולדות) אר"ח כל האומר הקב"ה וותרן יותרו מיעוהי. פי' כמו שאוכל דבר המזיק אין ביד הרופא לוותר על מה שלא נזהר באזהרתו ושלא יכאב לו. כך א"א לוותר על עונש החטא. והא דתשובה מהני אינו וויתור אלא הוא רפואה המועיל לאותו סם המות. והיינו דכתיב ושב ורפא לו. ובהרחב דבר ס' דברים (ל"ב ו') בארנו בזה מאמר חנה ולו נתכנו עלילות ע"ש. ובהעמק דבר ס' ויקרא (ר"פ בחקותי) בארנו מאמר הגמ' ע"ז (דף ג') ראה ויתר גוים שאין אוה"ע מקבלין שכר כמצוה ועושה אלא כאינו מצוה ועושה. ושם עוד בד"ה ת"ר אם בחקותי אין אם אלא לשון בקשה כו' ע"ש הא מיהא ברור ששכר ועונש הוא חקות שמים וארץ כמו טבע סם החיים וסם המות. וא"כ לא שייך למכור רפואה שנתן הרופא לאותו חולה לאדם שאין לו אותו מחלה ויש לו מחלה אחרת

אחר שכן יש לנו לבאר הא דאיתא בהגהת רמ"א יו"ד (סי' רמ"ו) דאפשר להתנות עם חברו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר. דדוקא במה שממציא לו מנוחה שיהי' יכול לעסוק בתורה וכמו שבארנו לעיל הא דשמעון אחי עזרי' ויוחנן דבי רבי. אבל מה שכבר למד וה"ה מה שילמוד בלי המצאת פרנסה שלו ודאי אין לו ענין. ונוסף דבר דמש"ה לא נאמר זה הדין אלא בעוסק בתורה ולא בשארי מצות. שיתנה עמו שהוא ימציא לו מצוה שלא הי' אפשר לקיימו בתנאי שיחלוק עמו בשכר. דבשאר מצוה אפילו לא יתנה עמו כבר שנינו (במכות פ"א) שהמסייע לבעלי מצות כעושה המצוה משא"כ מלימוד תורה כבר בארנו לעיל עפ"י ג' ברכות (דף ל"ד) שאין המסייע ללמוד דומה ללומד עצמו בזה מהני תנאי שיחלוק עמו בשוה. ובאמת מורידין מעט את כבוד העוסק בתורה ומגביהין כבוד המסייע לו עד שישבו יחדיו בישיבה של מעלה ויתענגו מזיו השכינה. וכבר מצינו דוגמא לדבר בעוה"ז בתענית (דף כ"ב) דמיעטו בכבוד רבא מעונג שלמא ממתיבתא דרקיעא כראוי למעלת רבא משום דמינן אכולי כרכא. ה"נ בשביל שהתנה עם המסייעו והעלהו יותר מן הראוי לו משפילין לו בכדי שיהי' שוין בישיבתם. וה' יאיר עינינו ויזכנו למה שעין לא ראתה

הנני העמוס בעבודה נפתלי צבי יהודא ברלין. עש"ק כ"ג תמוז תרמ"ז

סימן טו כבוד ידיד ה' וידיד נב"י אדמו"ר הרב הגאון כו' מו"ה צבי יהודא נ"י, ר"מ בק"ק וולאזין יע"א

שאלתי ובקשתי מכתר"ה לקיים הבטחתו אלי להשיבני כראוי בפרט בהלכה למעשה הנצרך לי כעת למאד. ע"ד הד"ת שנתהווה בפה מחני קודם ש"ק העבר ששותף אחד עיכב תח"י סחורה של שותפות מחמת טו"ת שהיה לו על שותפו. ואח"ז נתברר שאין בטענתו כלום וגרם לשותפו היזק חנם שבתוך כך ירדה הסחורה הרבה ביותר משוויה, והאריכו בטענותיהם. והנה ראיתי בפ"מ מעשה כזה באחד שהביא ברזל על יריד והיה לאחד תביעה עליו ומשך הברזל לרשותו. ופסק לחיוב והוכיח מהרא"ש ב"ק. ויש לחלק לפענד"ה דשאני פועלים דבנזקי אדם חייב על שבת אף דהדקו באינדרונא, כדאיתא ב"ק (פ"ה) משא"כ בנזקי ממון דפטור על שבת י"ל דזה לא מקרי רק שבת ופטור. והקשתי לשאול על הפ"מ מהא דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך. ואף דעכשיו אינו שוה כלום. וכש"כ היכא דלא נפחת רק מדמיו (דליכא) [דיכול[ למימר הרי שלך וכו'. ולפעד"ה צ"ע בזה. וג"כ מוכח מזה דאף דמטמא טהרותיו של חבירו דחייב היינו דווקא בעביד מעשה דאז חייבו חז"ל בהיזק שא"נ, וכמ"ש התוס' גיטין (נ"ג) ד"ה גזלן הוא כו' יע"ש וכ"כ מצאתי בירושלמי בפ' הנזיקין לחלק דשאני הא דנטמאה משום דלא עשה מעשה יעו"ש. שוב מצאתי בשלטי הגבורים ב"ק (פ"ט) דע"כ לא קנסו בגזל חמץ כו' משום דאף דדיינינן דד"ג עכ"ז בגזלן משום תקנת השבים פטרו עכ"ל אלמא דס"ל דהיה מקום לחייב משום דד"ג אך משום תקנת השבים פטרו א"כ י"ל דשפיר כ' הפ"מ לחייב משום דנידון של הפ"מ מיירי דכוונת התופס לתפוס עבור החמשים זהובים שחייב לו באמת וכיון דלא היה יכול לתפוס קצתו רק באופן כזה דאינה אותו דיקנה לעצמו רק דחייב אותו משום דהיה לו להודיעו אחר שתפס והציל את שלו כמבואר שם בפ"מ. וכיון דלא נחית בתורת גזילה לא שייך בו תקנת השבים, וכמ"ש התוס' ב"ק (צ"ה:) ד"ה בשבח שע"ג גזילה יעו"ש. ושפיר חייב הפ"מ מדד"ג. ואף שהקשתי מנ"ל לחייב דד"ג בהיזק שא"נ עכ"ז מוכח כהפ"מ ממ"ש התוס' ב"ב (ב') גבי מחיצת הכרם שנפרצה כו' דכתבו שם דא"ל דחייב משום היזק שא"נ דא"כ במזיד דוקא הי' ליה להתחייב עכ"ל, משמע דבמזיד ניחא דחייב אף דהתם לא הוי עיקר החיוב רק מדד"ג. אפ"ה במזיד חייב אף בהיזק שא"נ. וכן כתב הריטב"א בגיטין (נ"ג) בפירוש דע"כ חייב במחיצת הכרם משום שא"ל גדור ולא גדר מיקרי מזיד לחייב אף על ההיזק שא"נ יעו"ש וכן מוכח מב"ק (דף ק') גבי טימא את הטהור דחייב ואף דמתחלה היה ס"ד דהגמ' דלא מיירי דנגע ביה שרץ. רק משום דד"ג. וזה לא היה רק היזק שא"נ ואפ"ה חייב אלמא דד"ג ג"כ חייב בהיזק שא"נ. אך זה יש לדחות די"ל דבס"ד דס"ל התם דטימא את הטהור חייב מדד"ג ס"ל כמ"ד דהיזק שא"נ חייב מה"ת אבל למאי דקיי"ל דהיזק שא"נ לא שמיה היזק י"ל דפטור בזה מדד"ג. אך מהתוס' דב"ב וב"ק (ק:) ד"ה חייב באחריותו שכתב דאי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב. אלמא דאף אם היזק שא"נ לא הוי רק קנס מתק"ח אפ"ה חייב ג"כ בדד"ג. ושפיר כתב הפ"מ לחייבו. א"כ בנידון שהשותף תפס בלא טענה כלל כאשר נתוודע אח"כ א"כ דינו ממש כגזלן. וי"ל דעשו בו תקנת נגזל ויכול לומר הרי שלך לפניך כמו בחמץ ופטור. ויעיינו בח"מ (רצ"ב ש"ך ס"ק ה') שכתב בשם מהר"א בן ששון דנסתפק במי שעכב הפקדון ת"י מחמת חוב לא מיקרי שולח יד בפקדון. ואכמ"ל ובעיקר דברי הפ"מ יש לדון דהא בהיזק שא"נ בשוגג פטור ובעובדא דידיה שכתב בעצמו שם בסוף התשובה שיש לומר לפמ"ש דבלא כיון להזיק פטור מדד"ג א"כ התם הא לא כיון להזיק. וסיים משום דהש"ך הכריע (בסי' ס"ו) לחייב אף בלא כיון להזיק כו', ע"ש, אלמא שכתב להדיא בעובדא דידיה דלא מיקרי כיון להזיק א"כ אף דנימא כהכרעת הש"ך דד"ג חייב אף בלא כיון להזיק. עכ"ז הא בהיזק שא"נ ודאי דפטור בשוגג א"כ יש לפטור התם ג"כ. ולבד זה תמוה לי מש"כ הפ"מ להוכיח מהכרעת הש"ך (בסי' ס"ו) שכתב לחייב בדד"ג אף בלא כיון להזיק והא בסי' (שפ"ו בש"ך ס"ק ו') כתב הש"ך גופי' להלכה לשיטתו דס"ל דד"ג לא הוי רק מדרבנן דשוגג פטור אלמא דהש"ך גופי' פ' דפטור ויש לי להאריך לפענד"ה בדבר. ולפענ"ד נראה לפטור בנידון דידן משום דנידון היה שהשותף החזיק תחת רשותו הסחורה י"ל דלא מקרי גרמא דלא עשה מעשה כלל. וכמ"ש הרא"ש בב"ק (פ"ח ה"ג) גבי שבת בהדקו באינדרונא דאם היה כבר בחדר וסגר עליו הפתח דגרמא בנזיקין הוי כמו גודר בפני' ומתה יע"ש. ודוקא בעובדא דפ"מ דחטף מיד חבירו ועשה מעשה שפיר יש לחייבו משום דדומה לכפתו במקום שסוף חמה לבוא, דאם הביאו ממקום אחר וכפתו שם דחייב וכמ"ש שם הרא"ש ותוס' בסנהדרין (ע"ז) והתוס' ב"ק (נ"ו) אילימא כו' א"כ שם כיון דחטף והביאו לבית הוי כמו שהביאו במקום שסוף חמה לבא וה"ה ששם ההיזק אחר כלות היריד לבא דהוי מעשה כמו המטמא טהרותיו כו'. אבל בנ"ד דלא עשה מעשה ומיקרי גרם בנזיקין דפטור ואף דחצירו קונה להתחייב משום גנבה באונסין עכ"ז במזיק דבעי מעשה פטור משום מזיק. ויעיינו בקצוה"ח (סי' קפ"ט). ולבד זה נ"ל לומר בהך דין של הפ"מ לפמ"ש התוס' בגיטין (מ"ב) בשוכר פרה מחבירו ונולדה בה מכה שסופה להתרפאות דפטור משום דאין שבת בבהמה. והובא בח"מ (ש"ז ו') וחד שיטה ס"ל לחייב משום דאם יבא למוכרה קודם שתחזור הרפואה תפחת מדמיה מיקרי נזק וכמ"ש הסמ"ע (סק"ט), אבל הרמ"א הכריע שם להלכה דפטור ומיקרי שבת ה"ה בנ"ד י"ל דסופה לחזור דאם ימתין על יריד הבא אזי יחזור המקח ולא מיקרי רק שבת דפטור ויכול לומר המתן על יריד שיבא לאח"ז ופטור. ובש"ך ח"מ (סי' שס"ג) העלה דאף בשומרים יכול לומר הרי של' לפניך בחמץ ועבר עליו הפסח אף דהתם לא שייך תקנת השבים. וע"כ מוכח דכיון דלא עשה מעשה בפועל אינו חייב על ההיזק שאינו אאא ע"כ פטור