משיב דבר חלק ב צח

סימן מג ב"ה יום ג' ח' טבת שנת זאת הברכה. שדה לבן במחוז קיוב לכבוד הרב הגאון וכו' כקש"ת מו"ה נפתלי צבי יהודא אב"ד ור"מ דק"ק וולאזין באתי לפני הדרת כבוד תורתו לשאול מפיו המפיק תבונה שאלה בדבר ה' זו הלכה, והיא למעשה, ובעוז חכמתו יוציא דת נאמנה, וזאת היא. אשה אחת חשודה על איסור נדה ופעמים רבות חטאה במעל ובעלה כמוה, אך כעת עבר עליו רוח טהרה ונתעורר חפץ בקרבה לטבול מגיעולה במים טהורים, אך לא ברגש קדש, כי ממעי אם חטאת יצאה בת בושת לחרפה לה לטבול בלילה עת טבילת נשים רבות הכשרות, אך אם יותר לה לטבול ביום עת אשר אין נשים בבית המרחץ, אז תשמור דת הטבילה כאשר ינתן צו עליה, וספרה וטבלה יום ח' לספירתה, ואם לא נתיר לה אזי תוסיף לחטוא כימים עברו [ואולי גם בושת חטאה עד הנה תכסה פניה כי ידוע כי עד כה עברה וחטאה בטומאתה ולא פסק מאתה אורח כנשים]: והנה כתב מפורש יוצא מפי כל הפוסקים ודברי הגמ' על לשונם כי אף ביום ח' או ט' לספירתה אסורה לטבול ביום גזרה משום סרך בתה, אך באשה הזאת יש לחקור אם מותר לב"ד להתיר לה לטבול ביום ותחטא חטא קל למען שלא תבוא לחטוא חטא כרת החמור, או אף חוב מוטל על הב"ד להתיר לה לטבול ביום, כיון שידוע מחזקת טומאתה שבאם לא תטבול ביום לא תטבול כלל ותתגאל באיסור, ואף את בעלה תטמא ותכרות ימיו, והוא הוה קצת כאנוס (ע' תוס' שבת ד"ד א') ואם תטבול ביום ותטהר מטומאתה אז בעלה יהיה נקי מפשע ולא תשא היא עליו ועליה חטא כרת החמור, אך עלה רביע איסור דרבנן שעברה על גזרתן והנה אנכי קט השכל בתחלה אשא מדברותי לאסור להסרה מדרך ה' לפרוץ גדר שגדרו חז"ל בעצת חכמתם הקדושה, וכה דברי. ידוע שהעמידו חז"ל דבריהם וגזרתם אף במקום מ"ע דכתיבא בתורה (עיין ר"ה כ"ט ב' וסוכה מ"ב ב' ויעיין תר"י רפ"ק דברכות) ואף במקום מ"ע דכרת כמ"ש ביבמות צ' ערל הזאה ואיזמל, והרי ארז"ל בסנהדרין (פ"ח ב') חומר בדברי סופרים מבדברי תורה, וכן בירושלמי ברכות (פ"א ה"ד) [אך שם מיירי בד"ס המפרשים דברי תורה] והרי מצינו דלא חששו חז"ל לתקנת הפושעים יעיין ב"ק (דס"ט א') אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות, וכל מי שעובר בשאט נפש על איזה דבר מצוה ה"ז בכלל ארור אשר לא יקים, יעיין ברמב"ן עה"ת שם, (ובבכורות ל' ב' הבא לקבל דברי חברות חוץ מד"א אין מקבלין אותו כו' אפילו דקדוק אחד מד"ס ופי' חומרא מדרבנן), וגם מצאנו בכזה מפורש ברמ"א יו"ד (סי' של"ד ס"א) בהגה ומנדין למי שהוא חייב נדוי ואפילו יש לחוש שעי"ז יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך, והרי ק"ו הוא מה לענוש העבר כבר, כ"ש שלא להתיר לכתחלה עבור על איסור דרבנן, וכמ"ש הרדב"ז (סי' קפ"ז) בפירוש, וביו"ד (סי' רל"ט ס"ו) אבל אם נשבע לעבור מל"ת אפילו היא דרבנן לא חלה עליו שבועה, ויעוין בתשובת ר"י אבן מיגאש (סי' קמ"ח) ויעוין במשל"מ הל' מלוה ולוה (פ"ד ה"ב) שהביא דאף לדעת האומרים שחלה השבועה מ"מ לא יעבור על איסור דרבנן אף שעי"ז יקיים השבועה דמן התורה היא וכ"ש הכא שאפשר לקיים המ"ע דאורייתא ולא תעבור על שום איסור דרבנן, אך זדון לבה השיאה לעבור עליו, וגם שיש לחוש שנשים אחרות תדמינה לטבול ביום, אם נתיר לה, ובזה לא שייך לומר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כמ"ש המ"מ הל' אישות (פ"א ה"ד) בפרט בדור הזה, וגם שאינך נשי יטעו לחשוב שבהיתר יצא הדבר, ובעקדה שער כ' פ' וירא האריך בכזה, וכתב וכבר נתחבטתי ה"פ ע"ז אודות נשים הקדשות שהיה איסורן רופף כו' אלא שכבר יאותו כו' כי אמרו כיון שמצילות הרווקים או הסכלים מחטא איסור א"א החמור או מסכנת הנכריות מוטב שיעברו על לאו זה משיבואו לידי איסור סקילה כו' ואני דנתי כו' והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים, וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא כו' אמנם חטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדעת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כולו כו' ישרפו או יסקלו חטאים האלה בנפשותם משתעקר אות אחת מהתורה בהסכמת הרבים כו' עיי"ש: אך עתה אנסה לדבר דבר דבור על אופן אשר ע"י יסוב היתר לזה להציל ע"י איסור קל בדרבנן אשה ובעלה מאיסור כרת החמור, בכל פעם זקיקתם ונוציא אסירים בכשרות, וזהו דכל מה שהבאנו לא נאמר רק באיסור לאו, או שאר איסור דאורייתא במקום איסור תורה שבכרת ושבמיתה וכמ"ש המשל"מ הל' תרומות (פ"ג ה"ז) מובא בנוב"ת חאה"ע סל"ז] או אף באיסור וגזרה דרבנן במקום מ"ע דאורייתא, ואך בשב ואל תעשה, משא"כ כאן שבאם לא יתירו לה לעשות רצונה, תעבור בקום ועשה על ל"ת שבכרת היא ובעלה, יעוין תוס' שבועות (ל' ב') תוס' ד"ה אבל שכ' ועי"ל דכשעושין איסור על ידו לא מיקרי שוא"ת ה"נ כאן שהיא רוצה לטבול רק ביום [מגאותה ובושתה לטבול בין שאר נשים] ולא תעבור על שום איסור מה"ת ואף דרבנן בגופה של מצוה, רק תחטא באשר לא תשמע גזרת חז"ל שלא לטבול ביום, ואם הב"ד לא יתירו לה אזי תעבור היא והוא בכל עת זקיקתה לבעלה בקום ועשה על ל"ת שבכרת, א"כ הדבר דומה שע"י ב"ד תחטא באיסור החמור הזה, אף שבאמת יכולה לעשות כדת וכשר מ"מ בכזאת שיצרה גבר עליה וידעינן מחזקתה עד כה שבודאי תעבור על איסור כרת, י"ל שחוב על ב"ד לחוש לתקנתה להצילה מאיסור החמור שבכרת ע"י איסור קל [עיין פיה"מ להרמב"ם מע"ש (פ"ה מ"א) בד"א בשני שביעית ואין לנו לעשות תקנה לגזלן שלא יבוא לידי מכשול לפי שעון הגזלנות יותר גדול וכל זה דבר אמת, הרי דוקא שם לפי שעון הגזלנות יותר גדול אבל בשוין וכש"כ אם רוצה לעבור על איסור קטן חוששין אנו לתקנתו להצילו מגדול ממנו], וכמ"ש הרמ"א באה"ע סי"ג סי"א, ויש להקל במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה, ויעוין בנוב"ת סל"ד באה"ע, ואף לפמ"ש הנוב"ת שם (סי' ל"ז) לפרש דעת הרמ"א מ"מ כאן יש טפי להקל, דלא דמי הא לגזרת מינקת ומעוברת חבירו דהתם אסמכוהו אקרא (ויעויין יבמות מ"ב) משא"כ כאן ובזה"ז דסופרת ז' נקיים אחר ה' ימים שראתה, ואף אם תטבול ביום ז' אין בזה איסור דאורייתא, והוי גזרה לגזרה, ודאי יש להתיר [ועוד יש לחלק מהתם להכא ולוסיף טעמא דהיתרא כמ"ש להלן] ואף כאן ברוצה לשוב בדרך טובים, יש לתת יד לפושעים ולפשוט ימין לקבל שבים, כמדת הבוי"ת, וכמו שאחז"ל (סוטה דמ"ז וסנהדרין ק"ז) לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע, ומצאנו שתקנו חז"ל תקנה להקל לשוב כמו בב"ק צ"ד צ"ה, וה"נ כאן אפשר שבאם תטבול ביום ותרחיץ את גיעולה להטהר מטומאתה, יתעורר רוח טהרה נקי כי תטבול אחר זמן פעם אחרת בלילה כנכון, כיון שאין אנו יכולין עתה שיקוים הדבר כתקונו וכהלכתו, וכמ"ש בסוטה (מ"ח ע"א) א"ר יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת למנ"מ לבטולי הא מקמי הא )ופרש"י אם אין שומעין לבטל שניהם כו' דשם אין לומר דפי' אם זמרי נשי ועני גברי יתקנו שיזמרו גברי ויענו נשי דכזאת לא יעשה כיון דחדא מין עבירה היא, רק זאת חמורה מאחרת והוי כמו איסור לאו ואיסור כרת] וכמ"ש לעיל) ובע"ז (דט"ז א') של בית ר' היו מקריבין שור של פטם ביום אידם חסר ד' רבבן שאין מקריבין כו' ר' מיעקר בעי וסבר יעקר ואתי פורתא פורתא, ה"נ פורתא פורתא נבטל אותה ובעלה מאיסור כרת עכ"פ, ואולי אחר זמן תבוא לטבול בלילה כדת הישר, ולא דמי כלל למ"ש (בסי' של"ד) שהרמ"א (שפסק בסי' שכ"ח סי' כדעת הרשב"א) פסק ואפילו יש לחוש שעי"ז יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך, דשם לא איתחזק לזה וספק הוא אם יצא חלילה, או לא, דחשוד לדרבנן אינו חשוד לדאורייתא וכמ"ש יש לחוש, משא"כ כאן דנתחזקה לעבור על האיסור החמור הלז וכן בעלה, בזה י"ל דמודה דמצילין אותן באיסור קל דרבנן אפילו בעוברים בפשיעה (יעוין בפמ"ג במ"ז סק"ה בשם א"ר) ואף בלא