משיב דבר חלק ב צט

חלוק זה, ל"ד כלל, דנדוי מצות ב"ד היא ונוגע לכלל ישראל, שבאם לא יענשו החוטאים יפתחו וינתקו רסן התורה גם אחרים ויתרבה החמס והניאוף חלילה, ובכזה ב"ד מכין ועונשין לצורך שעה אף שלא עפ"י התורה (כמ"ש הרמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ד ופ"ג ה"ז ובסי' של"ד ס"ו ובש"ך סקי"ט) ובאמת הט"ז חולק גם שם, ואף הרדב"ז (בסי' קפ"ז) כ' שצריך להיות מתון בדברים כאלה, ואין כל האנשים, ואין כל העבירות שוים כו' יעו"ש, ועוד כ' שם לסבור, שבכזה שאומר שיצא לתרבות רעה אם יענשהו, כיון שהוציא מפיו, סופו לעשות כן, אף אם לא ניסרהו יעו"ש היטב, משא"כ כאן ובענינים כאלה ודאי מצילין מן החמור ע"י הקל, ולבד מכל אלה יש להתבונן ולחלק דל"ד כלל לסי' של"ד וסי' ש"ו ושכ"ח וסי' י"ג דכאן שפיר יש לומר חטא חטא קל בשביל שתזכה ולא תחטא בעצמך חטא חמור לבד שלא יחטא ע"י חברך כלל הוא בעלה] ולה בעצמה, ודאי מותר לכ"ע לחטוא חטא קל להמלט ולעמוד על נפשה שלא תכרת אם זה נפלה ברשת יצרה )וכמו שכ' באה"ע סי' כ"ג בשם ס"ח יעוין ב"ש שם) ואף הבשב"א (שבסימן ש"ו) הנ"ל מודה בזה, יעוין בהגהות הרי"ף פי"ד דשבת (מובא במ"א שם ס"ק כ"ט) שכ' ואולי נחלק דשאני התם דגם הוא זוכה בעצמו במצוה ההיא של רבים וכמ"ש במנחות (דמ"ח א') וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה, עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן, ובחדא מילתא, חטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן, הרי לפנינו דסתמא דגמ' שקלא וטריא וסברה דחטא בעצמך בשביל שתזכה בעצמך קאמרינן, שוב מצאתי דבר חדש בתוספתא דחלה פ"א מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ואל יעשנה בטומאה, ר"ע אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין שכשם שקורא על הטהורה כך קורא על הטמאה ע"ז קורא חלה לשם, וע"ז קורא חלה לשם אבל קבין אין בהם חלק לשם, אמרו לפני ר"ע אין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה ונראה דעל פומא דין רגיל ר' יוחנן למותיב דין בש"ס בפשיטותא] והלכה זו במשנה (פ"ב דחלה מ"ג) ויעו"ש בפיה"מ שפסק דאין הלכה כר"ע, וכן הרע"ב פסק כן, אך הרמב"ם בספרו יד החזקה שכל ידיו וכתב בה' ביכורים (פ"ח הי"א) היה בינו ובין המים יתר על ד' מילין יעשנה בטומאה ויפרוש חלה טמאה, והיא כדעת ר"ע וכן מצינו לו במכות (פ"ג מט"ו), דבפיה"מ כתב ואין הלכה כר' חנינא, ובפי"ז ה"ז ה' סנהדרין פסק כר"ח עי' תוס' יו"ט שם] ויעוין בב"י יו"ד (סי' רצ"ד) שכתב דעיקר והלכה כמ"ש בס' היד אתפלא מדוע לא שם בעה"מ עין משפט עין עיונו על הלכה זו ברמב"ם והשמיט על המשנה הזאת ציון משפטו, ואתפלא על הכ"מ שלא העיר מהמשנה כלל דפסק כר"ע נגד חכמים ודלא כמ"ש בפיה"מ, וגם לא הערה מקור הלכה זו, דמ"ש לעור והרוטב לא מוכח שם, רק שיעור דאינו יכול דיותר מזה א"צ להטריח אבל אם אז יעשנה קבין או בטומאה אינו מבואר שם כלל) ונראה דטעם פסק הלכתו, הוא כיון דחזינן בתוספתא דעת פלוגתתן דהיא אי אמרינן חטא בשביל שתזכה, דר"ע סובר דאמרינן כן וחכמים פליגי עליה, א"כ לפי מה שמצא במנחות שם לפום תירוצן עמוד וחטא בעצמך בשביל שתזכה בעצמך בדבר אחד, והרמב"ם פסק באמת כברייתא דהתם בה' תמידין ומוספין (פ"ח הי"ג) וכן בה' שבת (פ"ט ה"ה) שכח והדביק פת בתנור ונזכר מותר לו לרדותה והמ"מ שם כתב דכ"ש הדביק במזיד (יעוין בתוס' שבת (ד"ד ע"א) ד"ה וכי וכן בערובין ל"ב בחילוקם שם ובמ"א סי' רנ"ד ס"ק כ"א) ולכן גם בחלה פסק כדעה זו דאמרינן חטא בשביל שתזכה והוא כר"ע: כלל הדבר שבכזאת ודאי מתירין לה לעבור על חטא קל דרבנן כדי שלא תפשע ע"י עצת יצרה המאנסה, באיסור כרת החמור בעצמה (וכמש"כ לעיל מס' חסידים לבד שתזכה את בעלה, שאם תטבול ביום, אזי יהיה נקי משום חטא, אך אחרי כ"ז אף אם נאמר דהא דחטא בשביל שתזכה היא רק אם נסובבה סבה אשר ע"כ יחטא איזה חטא )כמו הא דשבת ד') או יעשה דבר שלא כדת הנכון כמו במנחות ואם יחטא יעשה איזה מצוה המוטלת עליו, אבל בנידון דידן דאין מי שיכריחנה [על פי התורה] שתחטא שום חטא בעולם דיכולה לקיים מצות ה' כהלכתה וכתקנתה, רק היא תחפוץ לעבור על איסור דרבנן, ואם תעבור ותחטא לא תזכה בשום מצוה, ולא תנצל מחטא אשר בל"ז תפשע בו בהכרח, רק הכל ברצונה וחפץ עשותה ובכזאת לא מתירין לעבור מקודם על איסור דרבנן כדי שלא תחטא ברצונה על איסור דאורייתא (והא דסי' כ"ג י"ל דהתם בשכבר יצרו תקפו בערוה שיצרו של אדם מחמדתו וא"א להציל א"ע בל"ז וכן (בסי' י"ג) י"ל כן בצרוף מ"ש הנו"ב שהבאנו לעיל), מ"מ כאן יש להקל ולהתיר לה מטעמן דלעיל, דאף אם נחמיר בשאר איסור וגזרה דרבנן הוא דווקא בגזרה שנגזרה בב"ד הגדול במנין, ואסמכוהו אלאו דלא תסור ובטהרת אשה, כגון באשה הרוצה לטבול בחציצה במעוט המקפיד עליו, או במקוה חסרה מ' סאה, שנפלו בתוכה ג' לוגין מים שאובין, ואם לאו לא תטביל כלל, בכזה אפשר באמת אין מתירין דגזרה מוסכמת היא, ואית בהו לאו דלא תסור, לבד שיש לחלק דבחציצה ובמקוה שהוא בגוף המצוה בכגון דין חמורה לן, ובזה יש לומר אינו ראוי מדרבנן אינו ראוי מן התורה (יעוין תוס' סוכה ט' ובמשל"מ ה' תרומות פ"ז ה"א וה' נערה בתולה פ"א ה"ה ובהקדמה כוללת להפמ"ג ובאחרונים) משא"כ כאן, דאינו בגוף עשיית המצוה היא רק גזרה בזמן (יעוין או"ח (סי' רס"ט במ"א סק"א) וכן משמע בכ"מ חילוקים בין זמן לגוף הדבר) וגם גזרה קילא היא דלא נגזרה במנין (יעוין רש"י שבת ג' ב' רדית הפת שבות היא ונגזרה במנין כו' לא בטלו גזרתם), ואיפלגו בה רב ור' יוחנן, ואף אחר כי הדר ביה רב מצאנו דמאיזה סיבה הקילו בה כגון אתקין רב אידי בנרש למטבל ביממא דתמניא כו' ראב"י כו' ר"י כו' רבא כו' א"ל ר"פ לרבא ולאביי מכדי האידנא כו' יעו"ש בגמ' ותוס', הרי דלכתחלה הסכימו להתיר לטבול ביום לכל נשי העיר מפני איזה סיבה ושעת הדחק ותקנה קרו לה, והוא שלא יבטלו ממצות פו"ר וכמו שמצינו בריש נדה (דף ג' ע"ש) עשה סייג לדבריך כו' א"ל א"כ בטלת בנות ישראל מפו"ר, וכן הקילו הפוסקים בזה דאם עברה וטבלה א"צ כלל אף טבילה פעם אחרת )יעוין יו"ד סי' קצ"ז), ולכן באשה כזאת דיצרה אלבשה ואנסה לעבור בקום ועשה על איסור כרת היא ובעלה, וכבר זה נתחזקו להתפתות לו, אין לך שעת הדחק גדול מזה ולכן ודאי יש להתיר בזה להציל אותה וכ"ש בעלה האנוס קצת מאיסור כרת [ומשום שאר נשים שתעשינה כמוה ודאי אין להחמיר כי זהו גופא גזרת חז"ל בשרשה משום סרך שאר נשים וכמ"ש הרמב"ם ה' איסורי ביאה (פ"ד ה"ז) שאם תטבול ביום יטעו ותבא נדה אחרת לטבול בשביעי, ומצינו שהקילו חכמינו בזה מפני איזה דחק, ולכן גם בזה יש להקל, וכזאת לא תאמר שהיא תחטא חטא כרת החמור ותחטיא את בעלה, כדי שלא יבואו איזו נשים לטעות באיזה פעם ותבאנה לידי חטא, בפרט לפמ"ש הרמ"א (סי' קצ"ו סי"ח) גזרה רחוקה היא, ואף כי יוודע כי רק לזאת החשודה התירו ולא לאחרת, ולכן לא תחפוץ אשה אחרת להתדמות לה] כה ישפוט רוח שכלי הקט ואת כל דברי הצגתי לפני רום כבוד תורתו ואבקש ואתחנן מלפני הוד תבונתו כי ישים עינו הבדלח עליהם אם כנים הם ובגודל ענותנותו יתן אומר השב במכתב יד קדשו כפי אשר יעלה בים שכלו הזך והטהור לטמא או לטהר לרחק או לקרב, מרחוק לקרוב לה' ולתורתו, אשתחוה מול תמונת קדשו ובעינים מיחלות ובידים פרושות אחכה לתשובתו הרמה לשואל כענין המכבדו כערכו: משה טאראשטשאנקי ב"א הרב דקרעמענטשוג נכד הגר"ח כהן ראפאפארט סימן מד ב"ה, ג' א"ח העצרת תר"ם, וולאזין. כבוד הרב מו"ה משה טאראעטשאנקי נ"י. הן זה ירחים עברו אשר הגיעני מכתבו בהצעה של שאלת חכם וגם חצי תשובה, בדבר אשה שלא טבלה לנדותה זמן הרבה, וגם לא פרשה עצמה מבעלה, ועתה באת לבקש להתיר לה לטבול ביום שמיני, כי בושה לטבול בלילה בתוך טבילת הרבה נשים,