משיב דבר חלק ב צו

יודעים שהמים באין מהמעין הסמוך לו דהיינו שאנו מכירין בטעם וכדומה, שהרי ידוע שאין כל מים שוין בטעם ובקלות אז אנו אומרים שהוא ג"כ מקור בפ"ע שידוע לחז"ל טבע מקום המקור שהוא רחב מתחת לארץ, אבל אם אפשר שאינו בא מחמת המעין, וא"כ הוא מים אחרים, ומי יודע מאין הם באים, דלמא באו מהנהר ע"י חלחול כסוגיא דחגיגה אם לא שנתברר ע"י ידיעה ובחינה שהוא מעין אחר לגמרי: נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן מא תשובה מהגאון נידון מה שהקשה מעכ"ת על קונטרסי שכתבתי ע"ד המקואות הסמוכין לנהר, וזהו מה שהקשה מש"כ דהתוספתא דס"ל הנהרות פסולין לקידוש ס"ל כמ"ד דלא אמרינן נהרא מכיפיה מיבריך משום דזהו ג"כ פלוגתא דתנאי, וע"ז תמה כת"ר דא"כ המשנה דמונה ד' נהרות לפסול אבל שארי נהרות כשר ס"ל דאמרינן נהרא מכיפיה מיבריך, א"כ תקשה מן סתם משנה הנ"ל על מ"ד דס"ל דלא אמרינן נהרא מכיפיה מיבריך עכ"ל, אינו קשה כלל ואיני יודע היכן ראה כת"ר שכתבתי דהמשנה מוכח דס"ל דאמרינן נהרא מכיפיה מיבריך, ובאמת לא כתבתי כן כלל, דהא י"ל דגם המשנה ס"ל דלא אמרינן נהרא מכיפיה מיבריך, והיכא דרבו מי גשמים פסולים, רק דנפ"מ להיכא דידעינן העת והזמן דלא רבו מי גשמים, או כפי מה שכתבתי שם בקונטרסי בשם התוס' בכורות, דהני ד' נהרות המה מידלין ואין בהם חשש מי גשמים, ועכ"ז נפסלים למי חטאת תמיד משום מי ביצים וכה"ג, א"כ מן המשנה אין כאן הוכחה כלל דס"ל דנהרא מכיפיה מיבריך, וע"כ אינו קשה על שום אמורא מן הך סתם משנה כלל, רק דהתוספתא דפוסל נהרות לקידוש י"ל דזהו משום מי גשמים, או י"ל בזה טעם אחר כמו שכתבתי שם יהיה מאיזה טעם שיהיה דהתוספתא ס"ל דנהר אינו דינו כמעין, וכמו שפסק הראב"ד דנהרות כשרים לקידוש מי חטאת, וכמו שהוכיח מהמשנה דמונה דוקא הני ד' נהרות לפסול ולא סתם נהרות אחרים, ע"כ י"ל דדינו כחופר בצד המעין ואין הוכחה כלל מן התוספתא להחמיר במקואות הסמוכים לנהר לדידן דלא קיי"ל כהתוספתא וגם קיי"ל דנהרא מכיפיה מיבריך ואין להאריך בזה יותר כי הוא הכל פשוט לפמ"ש שם בעז"ה: ומה שהקשה עוד ע"ל מש"כ בשם הראב"ד דכתב בכוונת הרמב"ם דפסול נהרות לקידוש, דזהו חשש מי גשמים, ותמה מעכ"ת הלא מבואר ברמב"ם ה' מקואות (פ"ט הי"ג) דדוקא ברבו מי גשמים על מי הנהר אין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, דמשמע דוקא היכא דידוע דרבו מי גשמים בזה נפסלים, אבל היכא דמספקא לן אי רבו מי גשמים לא נפסל עכ"ל, וזה הקושיא לא תסוב עלי, רק על הראב"ד דכתב כן בכוונת הרמב"ם, ובלא"ה יש להקשות כן על מש"כ הכ"מ במקואות (פ"ט הי"ג) הנ"ל שכתב שם דהרמב"ם ס"ל דאף ביומי תשרי איכא למיחש שמא ירבו נוטפים על הזוחלין כו', והובא בזה"ל בביאור הגר"א זצ"ל (סימן ר"א ס"ק י"ז), אלמא דמספיקא ג"כ חייש הרמב"ם, וע"כ לאו דוקא הוא בלשון הרמב"ם, אלא דאם רבו מי גשמים נפסלים בודאי וממילא היכא דאינו ידוע ממילא מיפסל מספיקא כמו דפסל סתם נהרות ג"כ למי חטאת, וזהו מן טעם הראב"ד הנ"ל וכן מוכח דהא לשון הרמב"ם הנ"ל הובא בשו"ע יו"ד (סי' ר"א סעיף ב') שכתב שם המחבר דאם רבו מי גשמים על מי הנהר אינם מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, משמע דמספיקא לא חייש שמא רבו מי גשמים, והרמ"א סיים שם וכן נכון להורות ולהחמיר כו' א"כ קשה דאיך סיים וכן נכון להחמיר אף מספק שמא ירבו וכו' כמש"כ הט"ז כי"ל במקום דהובא דברי הרמב"ם בלשון המחבר שם וע"כ מוכח בלשון הרמב"ם וה"ה לשון המחבר הוא לאו דוקא: והעיקר מה שנלע"ד בכ"ז והוא דבאמת בהר"ן ורש"י ותוס' והרא"ש ושארי הראשונים משמע להדיא דאף מספק שמא רבו הנוטפים ג"כ חיישינן, ושפיר כתבו הט"ז וש"פ לדינא דאף מספק ג"כ חיישינן ועיין בבית יוסף (סי' ר"א) ובשיטת הרמב"ם דלא מחמיר מספיקא נלע"ד טעמו דס"ל כגירסת הש"ס בשבת (דס"ה) דגרסי שם סבר שלא ירבו הנוטפים כו' ולא כגירסת רש"י בכורות (דנ"ה) דגרס שם שמא ירבו הנוטפים כו' כאשר יבאר הטעם להלן דמספיקא לא חיישינן, והא דחיישי בש"ס י"ל בזה כמ"ש בס' בעלי הנפש להראב"ד בשער המים בשם הספרי דנהר פרת מתמעט, והולך בבבל, ועיקר הנהר הנמשך הוא מן מי גשמים הרבין עליו ע"ש בבעלי הנפש להראב"ד שכתב עפ"ז דדוקא בנהר פרת אמרו כן, א"כ י"ל לפ"ז דהא דחיישי בש"ס הוי כן דוקא בנהר פרת דהוי כמו בידוע דרבו מי גשמים שם, אבל מספיקא לעוצם י"ל דלא חיישי לשמא רבו מי גשמים לפי מש"כ בקונטרסי שם בשם הפני יהושע לשבת (דס"ה ע"ב) דכתב דהך ברייתא דתורת כהנים דאיירי בפסול שאובים, ודריש מן הקושיא דמים למקוה ז"א אלא מדרבנן, להסוברים כן ואסמכתא בעלמא הוא, וא"כ ה"ה לענין פסול זוחלין ונוטפין דדריש שם ג"כ אינו אלא מדרבנן, אבל לפירוש ר"ת וסייעתו דהך ברייתא דת"כ פסולא דאורייתא נינהו, א"כ ה"ה פסול זוחלין ונוטפין ג"כ הוי מה"ת עכ"ל פ"י שם, וידוע שיטת הרמב"ם (פ"ז מהל' מקואות ה"ב) דאף כולו שאוב אינו פוסל רק מדרבנן, והובא בבית יוסף ליו"ד (סי' ר"א) ובשו"ע שם ובש"ך (ס"ק קמ"ד) ובט"ז (שם ס"ק פ"ד), ולשיטת הרמב"ם וסייעתו אף בספק אי רובו שאוב כשר משום דבספק שאובין אזלינן לקולא וכמ"ש הש"ך שם (ס"ק קמ"ד) לשיטתייהו, ולפ"ז ה"ה בספק נוטפין רבו על הזוחלין ג"כ מיבעי להיות כשר דהכל הוא לשיטתם רק מדרבנן דאינו אלא אסמכתא בעלמא כו' וע"כ אתי שפיר מה דכתב הרמב"ם דדוקא ברבו נוטפין בוודאי אז פוסל, אבל לא מספיקא משום דג"ז הו"ל ספק דרבנן להקל כמו ספק מים שאובין, אבל לדידן דקיי"ל ברובו שאוב נפסל מה"ת כמבואר (בסי' ר"א סעיף ג' ובכל הסי' שם) א"כ ה"ה פסול זוחלין ג"כ פסול מה"ת, וכמ"ש הרמ"א )סי' ר"א סעיף ב') בהגה"ה בשם התה"ד והמהרי"ק דפסול זוחלין הוא מה"ת, ולפ"ז י"ל דהמחבר דגריר בתר שיטת הרמב"ם דכולו שאוב אינו רק דרבנן כמ"ש הפנ"י כנ"ל, וע"כ כתב המחבר כלשון הרמב"ם דדוקא ברבו מי גשמים בוודאי אז נפסלין ולא מספיקא משום דהוי ככל ספק דרבנן לקולא אבל לשיטת הרמ"א בסעיף ג' ברובו שאוב פסול מה"ת, א"כ ה"ה פסול זוחלין פסול מה"ת שפיר כתבו הפוסקים והט"ז דאף מספק שמא ירבו מי גשמים נפסלים, ולפ"ז יתורץ דברי הראב"ד שכתב בכוונת הרמב"ם דלכן נהרות פסולים לקדש מי חטאת משום חשש מי גשמים אף מספק משום דבמי חטאת הוי ספק דאורייתא, ואי רבו מי גשמים אז נתבטל המעין מה"ת ע"כ אזלינן לחומרא, אבל לקמן גבי פסול זוחלין, דאף אם רבו נוטפין על הזוחלין אינו רק פסול מדרבנן לשיטת הרמב"ם ע"כ כתב הרמב"ם דוקא ברבו מי גשמים אז נפסלין ולא מספיקא משום דהוי ספק דרבנן לקולא: וזה מוכרע בלא"ה דהא הראב"ד בהשגות (פ"ו מה' פרה) כתב שם דלכן לא פסלו שאר נהרות לפי שאין מתערבין בהם מי גשמים מחצה ע"ש ומשמע אלו היו מתערבין בהן מי גשמים מחצה היו נפסלים, ובאמת לקמן ה' מקואות (פ"ט הי"ג) כתב שם הכ"מ בשם בעלי הנפש להראב"ד שכתב דלענין פסול זוחלין לא מיפסל במחצה על מחצה רק שירבו מי גשמים, אלא למי חטאת מיפסל במחצה על מחצה ע"ש בתירוץ הב' וכן לשון הרמב"ם שם דוקא ברבו מי גשמים נפסלין בזוחלין, ומשמע דמחצה על מחצה לא נפסלין וע"כ מוכח דשא"ה בהל' מקואות דמיירי בפסול זוחלין דהוי דרבנן, ע"כ לא מיפסל עד דיהיו רוב מי גשמים, משא"כ בהל' פרה דמיירי בפסול דמידלינן הוי מעיין וזהו פסול דאורייתא ע"כ מיפסל במחצה מי גשמים, ועיין ביו"ד (סי' ר"א סעיף ב') בש"ך (סק"י) שכתב שם בשם הב"י בשם בעלי הנפש להראב"ד דלענין אשבורן אפילו אין הזוחלין רובא, רק שהם שוה בשוה כל שאין הנוטפים רובא ה"ה כמעין כו' וסיים הש"ך וצ"ע לדינא דהא נוטפין מדאורייתא פסולים כו', ועיין בחולין (דף קח וק"ט) גבי מחצה על מחצה כרוב עכ"ל הש"ך, אבל לפמש"כ בשם הפנ"י דלהסוברין דרובו שאוב אינו פוסל רק מדרבנן דה"ה פסול