משיב דבר חלק ב קסד

עבדיך משמעו בשעה זו הנני שומע לקיים דבריך. ואין זה עבד שכיוון הספרי נפתלי צבי יהודה ברלין. קו ב"ה א' כ"ט למספר בנ"י ת"ר. ידידי ועמיתי הנצמד בעמקי לבבי מחו' הרב כבוד מו"ה נפתלי צבי יהודא שי'. בפאסט העבר כתבתי לו ושם ביארתי מה שנתחדש לי בסדר מועד. עתה וכו' והנני להשיבו בדבר מצוה שרצה חביבי שי' לישב דברי הר"מ בקידושין (נ"ז ב) בתוספות מה שלי וכו' לומר שכונת הר"מ שמותר באכילה לאחר פדיונן דאי לאו הכי קדושה שבהן להיכן הלכה. והיטיב לראות דמהני בהן פדיון שע"י השחיטה נעשו בע"מ והראה לחולין (ל') וראוים להעמדה והערכה ג"כ שם שחט בה שנים ורוב שנים וכו'. והאריך עוד שמזה נתיישב בסוגיא דבכור וכו' וכו'. מה מתקו לחכי אמרות ידידי שי' אבל תורה היא ואין חולקין כבוד וכו' ידידי אם למצוא פתח להתיר הבשר כיון הר"ם הנה יותר בנקל להתיר לגמרי ולהוציא את השוחט בחוץ אפילו מידי כרת ע"י שאלה. וכמבואר בש"ס נדרים (ע"ה) וב"ב (ק"כ). ואז ממילא הבשר מותר אלא ע"כ אין סתירה כי בכאן לשון הגמרא מה שלי בשלך וכו' רצונם כל זמן שהיא שלי אין לה היתר ומעתה גם ע"י פדיון אז אין זה שלי אשוב לומר דלשעה זו נעלם מידידי שי' ש"ס ערוך חולין ריש פ' אותו ואת בנו קדשים בחוץ ושניהם פסולין וכו' ושם (דף פ') אמר ר' אושעיא וכו'. ואם יאמר שבכאן בקידושין א"ר יוחנן בשם ר"מ. והנה בפ' כיסוי הדם (פ"ה ב') לא לכל אמר ר' מאיר וכו' מודה הוא שאין מתירה באכילה וכו' ע"ש ע"א. עתה אומר מה שלבי חפץ בדעת הר"מ ז"ל וזהו שהר"מ דקדק מפרש"י ז"ל שנראה מדבריו שהזריקה היא המתרת בקדשים בפנים ואלו שבחוץ אין מי שיתירם וע' בתוס' שניתוסף בלשונם פי' בקונטרס וכו' על דברי רש"י ז"ל שלפנינו. ומכוון כדבריו ע"ש ובזה יסולק קושיית מהרש"א ז"ל ומהר"ם לובלין ז"ל על דברי התוס' הללו]. וע"ז הקשה הנה מצינו שמיתה מוציאה מידי מעילה ה"נ שחיטה מוציאה בפנים מידי איסור אמה"ח. ומותרת באכילה מאיסור אמה"ח רק שמעכבת הזריקה היא מדין הקרבן איזה שיהי' וא"כ בחוץ שאין כאן זריקה איסור אמה"ח עכ"פ חלף הלך לו ע"י שחיטה ומעתה מנלן שאסורה בהנאה. ולכן פי' הר"מ מה שלי וכו' זו"ז אין כ"ח ויקבל רוב ברכה וחו"ש מאדוה"ש כאות נפשו מח"ו המצפה ומשתוקק לקבל עוד חידושי תורה להתבונן ולהשתעשע: ידידו ועמיתו יעקב ליב ביעלינקי. סימן קז ב"ה ג' אשר א"ך בטוב"ה יברכו בני ישראל ת"ר לפ"ק. כבוד ידידי מחו' הרב המופלג וכו' י"א כ"ש מ' יעקב ליב שי' מכתבו וכו' והנני להשיבו על דבריו מעטי הכמות אשר השיב על דברי בפי' דברי התוס' דקידושין (נ"ז ב) והשיב א"כ שרצו למצוא היתר הרבה הי' למצא בשאלה: ואני אומר כי אין דמיונו עולה יפה. דאם נשאל ומתירין לו עוקר הנדר מעיקרו וכאלו לא הי' של שמים מעולם. בזה ודאי אין לומר מה שלי בשלך אסור כי לא הי' מעולם שלי אבל בפדי' אחר שחיטה מ"מ בעת שחיטה הי' נקרא שלי דפדיה אינו עוקר. ולא עוד אלא אפילו אח"כ אסור בגיזה ועבודה וכדומה כמבואר בתמורה (ל"א) ושפיר הקשו בתוס' דאם הפי' של מה שלי בשלך אסור באכילה משמע ודאי לא מהני פדי' ובנקל הי' לו לדחות את דברי כ"ת דהתינח בעה"ב אפשר בשאלה. אבל אחר מי איכא בשאלה ושניהם דברים פשוטים הם. אלא מפני שכ' ידידי מחו' שרוצה להתבונן ולהשתעשע בדברי הוצרכתי למען כבודו ואהבת נפשו להאריך עוד ולפלפל בזה קצת. ולכאורה הייתי מסתבך מאד בענין יש שאלה בהקדש. דא"כ למה ארבע חטאות מתות ישאלו הבעלים עליהן ואין לומר דכך היה הלכה (ע' ב"ק ק"י ב' אמרי חטאת כו') דלא מהני אפילו עקירה מעיקרא. הא ליתא דאמרינן בשבועות (י"א ב) דמהני לב ב"ד מתנה עליהן. משום דעוקר ההקדש ועוד הא דתנן בפ' התערובות דאם נתערב קרבן יש מהן שימותו כולו ויש מהן שכולן ירעו עד שיסתאבו. ולמה לא ישאלו עליהם וכי כולן מיירי בשמתו הבעלים וכן הא דאמרינן בזבחים ובכ"מ דבע"ח נידחין ואין להם תקנה ולמה. ועוד דאמרינן בנדרים (נ"ח ונ"ט) דהקדש הוי דבר שיש לו מתירין משום דאיתנהו בפדי' ותרומה הוא דבר שאין לו מתירין הגם דיש בשאלה משום דליכא מצוה לאיתשולי אטו כל דבר שיש לו מתירין בעי מצוה להתיר האף דהר"ן ז"ל ד"ה תרומה ביאר קצת טעם משום שאין לו היתר מעצמו לא מיקרי דבר שיל"מ דבריו צ"ע דמשמע מתוס' ע"ז ב' ד"ה טבל דדוקא מקום שיש טורח והוצאה אמרינן כן. ויעוין עוד באריכות בספר תורת הבית להרשב"א ז"ל בבית רביעי שער רביעי דגם הוא כתב דדוקא מקום שיש פסידא וכדומה ואפתח אנא פתחא לנפשאי וה' יהי' בעוזרי ואל יט אשורי מדרך האמת ונעמיק עוד יותר: דזה ידוע דנדר ניתר בפתח או בחרטה ולדעת הר"מ מרוטנבורג דווקא בפתח יעוין באריכות במרדכי מס' שבועות ולדעתי לא יתכן לומר חרטה כלו בהקדש מצוה וכדומה ויעויין נדרים (כ"ב ב) בר"ן ד"ה נדרים וי"מ וכו' הגם שכ' דכבר התענה הוא משום דלתענית אין שום מצוה לת"ח אבל בהקדש או תרומה דמצווה ועומד אפילו נדבה מ"מ מצוה איכא ודאי קשה להיות תוהה על הראשונות ואף אם עבר והתיר בזה האופן ומצא חכמים שהתירו לו מה שעשה עשה. אבל לכתחלה א"א וכן פתח אם יש לו פתח ודאי טוב מאד אבל אם אין לו פתח רק שיעשה פתח מהא גופא דאם הוה ידע דיתערב או ידחה או ישחט בחוץ לא הי' נודר זה הוא נולד גמור דלא מצוי כלל. וידוע דאין פותחין בנולד ומה נעמו דברי הרשב"ם ב"ב (ק"כ ב) ד"ה יש הקדש דכ' ומצא לו פתח דמבואר דזה שנשחט בחוץ לא הוי פתח ובזה יתורץ הכל בעזה"י. ולכן הוצרך הש"ס לומר בהקדש דהוי דבר שיש לו מתירין משום פדיון ולא משום שאלה אף דהלכה דיש שאלה בהקדש. ולא עוד אלא שזה הדין שלא דבר שיש לו מתירין מבואר בירושלמי שביעית (פ"ו) דאמר ר"ש משום ר' יהושע ובש"ס דילן מיגז גייז בטעות הדפוס. וידוע דר' יהושע סבר בעירוכין (כ"ג) דיש שאלה בהקדש ולפי מש"כ ניחא. אך עדיין צ"ע גדול לפי דברי הסוגיא דערכין שם דאמרינן שיש לו מיגו דאי בעי הוי שאיל. ודילמא לא הוי ליה פתח ונראה בעיני כעת לומר בדרך פלפול ובזה יתורץ דעת הרמב"ם שם דפסק כר"א דידירנה הנאה ותמהו עליו הר"ן בכתובות פ' אלמנה ונושאי כליו הכ"מ והלח"מ הלא בספריהם בארוכה. והנה כבר הקשו בתוס' שם ד"ה בשאלה מהא דשבועות יעו"ש. ונלע"ד דהתם אין מיגו כלל דאולי פתח אמיתי אין לו ואין לו מיגו אלא אי בעי לשקר הוי עביד פתח מפולש מזה השקר גופא דהבע"ח נוגשו וזה באמת פתח טוב ולענין זה הוי נאמן בלא עדים ושבועה דלא מצרכינן לכל הבא לשאול על נדרו בפתח להביא עדים. ומכ"ש כשהוא אומר שהוא מתחרט ומי יודע האמת אלא נאמן ע"ז דאדם נאמן על עצמו באיסורין יותר ממאה עדים כדאמרינן בכריתות (י"ב א). אולם מ"מ אין זה מיגו דמאי אולמא האי שיקרא מהאי שקרא אדרבה זה יותר לו בנקל דמי יודע אם יזדקקו לו כדאמרינן בשבת פ' כירה ובקידושין (ס"ב ב) ומה ירויח בשאלה יותר מבקנוניא כיון דלא פלט מאיסורא. ונחזי אנן בעירוכין והנה נחלקו ר"א ור"י בשקלים. והובא בתמורה ובכ"מ המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה הראויה להקרבה. וסבר ר"י דהבהמה קדוש קדושת המזבח והנה ידוע דקדושת המזבח מפקיע לכל הדיעות משיעבוד ואין לו פדיון. וכאן דתנן המקדיש נכסיו סתם מיירי נמי ביש לו אפילו בהמה וא"כ יש לו מיגו טוב דאם הוא רוצה לעשות קנוניא על הקדש יותר טוב לו לעשות פתח בשקר. וכיון דיותר יותר הכל דנדר שהותר מקצתו הותר כולו וירויח א"כ יותר מבקנוניא דא"א