משיב דבר חלק ב קסג

מכ"מ ידוע דרכו בקודש שלא להביא אלא מן השנוי בפי' אלא היא התוספתא שהביא מעכ"ת שי' [טעות הוא ובאמת הוא לשון משנה נגעים פי"ב] ורק יש שם קצת טה"ד וצ"ל עפר בגדים שנתנגעו ואפר בתים כו'. והיינו עפר בגדים שכתתן ועשאן מוכין והוי עפר כמו עפרורית זהב. אבל אפר בגדים ודאי טהור ומותר ואע"ג דכתיב ממארת קאי על כיתתן ועשאן מוכין ואפר. אבל שרפן כמצותן הותרו משא"כ בתים דע"כ קרא דממארת בא לרבות אפי' נעשית מצותן ונתצן אסורין. וממילא אפילו שרפן שאין בזה שום מצוה באיסורן קיימי: והנה על מה שמיאן מר לקבל הגהתי בשאלתות. וכאשר באמת גם בכת"י הכי הוא כמו בנדפס וכמש"כ בעצמי בפתח השלשי אות ג' ולא כחדתי ח"ו אמתו לפני קהל רב מכ"מ מה אעשה שלא מצאתי בעניי ביאור אחר בלשון רבינו השאלתות דבנגעים היא חומרא במה שלא אמרינן מיכתית שיעורא. ונאמן עלי מעכ"ת שי' שיש לו ביאור יפה ואם ענותו ירבני יודיעני גם טרם יצא לאור הקו"א אשר ייעד להוציא ברצות ה'. ואמנם גם בל"ז לא אכחד דהכי סוגיא דעלמא שלא נזכר בכל התלמוד סברא דכתותי מיכתת שיעורי' אלא בע"ז ועה"נ. ולא לשתמיט חדא דוכתא בש"ס בשארי אה"נ דלימא הכי וכבר הבאתי בהע"ש לשון רבינו הגר"א ז"ל באה"ע אלא שלא נתבאר מקור הדברים עד שעמדנו על דברי רבינו השאלתות ז"ל לפי הגהתי והמקום ית"ש ינחנו באמתו ויאיר עינינו להוציאנו מחשכת הספקות. אך נפלאתי על מעכ"ת שי' מי סני ליה ליישב דעת בעה"מ והראב"ד כמ"ש הגר"א ז"ל והראתי לדעת מקור הדברים בריטב"א חי' סוכה. וה"ה כלה"כ דכתיב בפי' פן תוקד אש מכ"מ אינו בלשון מ"ע ממש: מש"כ מעכ"ת שי' ליישב טעם שאין נ"כ בכל יו"ט בשחרית הוא משום דאז שיש נ"כ במוסף מעמידים על קושיית ר"י אי מה התם כו' וכמו כן בענין חטאת ג"כ ורק בכל יום שאני דכתיב כל הימים. תמה אני וכי יאמר מעכ"ת שי' דגם בבהמ"ק לא נשאו כפים ביו"ט ובר"ח במעשה התמיד ח"ו. וגם הלא בירושלים עוד היום נ"כ גם בשחרית אפילו ביו"ט וזכרוני ששמעתי כמדומה מחותני הגאון מהרי"ץ הגאב"ד דוואלזין זצ"ל שפעם א' הסכים רבינו הגר"א ז"ל להנהיג נ"כ בכל יום בבית מדרשו. ועכבוהו מן השמים ונלקח לבית האסורים בעת המחלוקת הנוראה בווילנא ל"ע. ואח"כ חו"ז הגאון אביר הרועים מוהר"ח ז"ל הסכים ביום א' שביום המחרת יצוה לישא כפים. ובאותו לילה נשרף חצי העיר ובה"כ שבעיר וראו והתבוננו שיש בזה איזה דבר סוד בסתרי השפעת הברכה היורד ע"י ב"כ בחו"ל. ואין אתנו יודע עד מה: מה שהעלה מר בשיר של יו"ט ור"ח. הנה בגוף הדין במקומם בבהמ"ק אשר נזכה לחדות בבית אלהינו ב"ב. צדקו מאוד דברי מעכ"ת דהא שיר של שבת דוחה של יו"ט היינו הזי"ו ל"ך. אבל שיר של תמיד השחר הוא בפ"ע כמו שהי' נסכי התמיד קודם להקרבת המוסף כברייתא דאבא שאול. וא"כ היו הנסכים של שחר ושל מוספין באים בפני עצמם ע"כ הי' לכל ניסוך שיר בפ"ע והכל כדבר מעכת"ה שי'. אבל מה שהעלה מזה להנהיג גם אצלנו שני שירים בימי המוספים לבד ש"ק ומשום שאין אומרים הזי"ו ל"ך והוא מנהג כמה קהילות. אבל נגד הנהוג בבית מדרשו של הגר"א ז"ל וכן בבית הישיבה הק' דפה"ק מימות חו"ז אביר הרועים זצ"ל. והאיך אפשר לומר שלא דק במעשה רב בסי' קנ"ז וקנ"ח בד' רבינו הגר"א ז"ל בדבר שהוא נהוג בכל ר"ח ויו"ט אלא כך הענין שאחרי שמנהג ישראל שלא לומר שיר של תמיד השחר אחר תפלה אלא אחר מוסף וה"ז כמו שני מוספין שמביאין הנסכים בשעה א' ושיר א' לשניהם. ואולי באמת אם עברו ולא הביאו נסכים אחר התמיד ואחר הקרבת המוסף הביאו שני הנסכים כאחד אפשר שכמו כן אין אומרים גם בביהמ"ק אלא שיר א'. מש"ה ביו"ט ור"ח כשיש שני שירים לפנים שיר התמיד ושיר המוסף שהוא מקודש אומרים שיר המוסף. ולא משום דמקודש קודם דבזה ליתא שהרי תמידים קודמים למוספים ומטעם דאי' בזבחים (צ"א). אלא משום דאתחיל במוספים ותדיר ושא"ת וקדם לשא"ת יש לגומרו כדמסיק בזבחים שם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל מש"ה מקדימין השיר של מוסף לשל תמיד שאינו מענין היום כלל. משא"כ בשבת דגם שיר של יום הוא שייך לקדושת היום ע"כ אומרים שיר של שבת ונדחה הזי"ו ל"ך. ומזה הטעם אין אומרים הזי"ו ל"ך: ידידו עמיתו נפתלי צבי יהודה ברלין. סימן קה תשובה לר"י באדעס ע"ד מאמר אגדה בספרי. בספרי פ' ואתחנן יש שקראו עצמם עבדים וחשב לדניאל חמ"ו שנקראו עבדים מפי נ"נ. והלא כמו כן אמר עלי לשמואל ואמרת דבר כי שומע עבדך. והרגיש בעצמו הישוב דבשביל שהכתובים אומרים כן על דניאל חנניה מישאל ועזריה שפיר חשב הספרי שנקראו עבדי ה'. וכ"ה באמת דדרשת חז"ל מצוי מלשון שיחת ב"א וכ"ז אינו רק מדכתיב ברוה"ק בתנ"ך כמו בברכות (ט') עובר עלינו תמיד. דרשו שהמכניס אורח דומה למקריב תמידין והלא דברי השונמית היא ומצד הסברא לא כיוונה בדברי' כן לדרשה זו. וא"כ לא ניתן להדרש אלא משום דנכתב הכי בספר מפי הנביא. וכבר כתבתי מזה בהקדמה לחיבורי הע"ש חלק שני אות.. אמנם עדיין לא נתיישב בזה קושית מע"ל אמאי לא חשיב הא דעלי לשמואל והרי מכש"כ שיש להביא ראי' מעלי שהיה נביא וכהן גדול איך הרשהו לומר עבדך אם לא שנקרא מפי ה' במעלה זו. ויותר מזה הקשה מע"ל מאחיהו אליהו יונה וחזקיהו שנקראו בפי הכתובים עבדי וגם בנ"נ כתיב עבדי בירמי' (כ"ה ומ"ג) ויישב מע"כ עפ"י אגדה בסנהדרין (ק"ה) ועדיין אין בזה כדי שביעה ומחכה לתשובתי. והנה קודם כל הנני להקדים הבנת המדרש ויקרא רבה פ"א נקראו הנביאים מלאכים הה"א וישלח מלאך כו' אר"י מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים הה"ד ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' ונדחקו המפרשים בביאור. ונראה דהנה הוראת מלאך הוא שליח כידוע ושמות התואר על הפעולה הוא בשני אופנים או בשעה שהוא עושה פעולה אפילו אינו רגיל בה או בשביל שהוא נוצר ורגיל בה נקרא ע"ש אותה פעולה אפילו בשעה שהולך בשוק ולא עוד אלא שזרעו נקראים ע"ש פעולת אביהם כמו משפחת החייטים וכדומה. והיינו משום שראש משפחתו הי' מיוחד לפעולה זו ומצוין בה ומעתה היה אפשר לומר דלא נקרא נביא מלאך אלא בשעה שנשלח מהקב"ה. אבל לא בשעה שאינו עסוק בשליחותו ית"ש ומש"ה הוסיף ר"י שמבית אב שלהן נקראו נביאים מלאכים. פי' דשמם וזכרם הוא תמיד מלאכי ה' אפי' בשעה שאינם הולכים בשליחות כמו הנקרא ע"ש בית אב שלו. והביא ראיה מדהוצרך הכתוב לומר שאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה'. אלמא דאפשר הי' לומר דחגי נקרא מלאך ה' אפילו אינו בשעה שהולך במלאכות ה' הא ע"כ אתה למד שמב"א שלהן נקראו הנביאים מלאכים. ומעתה נחזור לתואר עבדי שהוראתו כמש"כ הרד"ק ריש ס' יהושע שפועל כל עניניו אפילו עניני עוה"ז וצרכיו לשם פעלו ית"ש. וזהו באמת לשון המכילתא פ' יתרו עבד מסגל אחרי אדונו. ומכ"מ הוראת עבד אפשר על אותו שעה שעובד לשם אחר אלא שא"כ לא נקרא בשם המופשט עבד אלא על אותו שעה והנה נצטוינו כולנו לעבוד את ה' ולא הי' הצווי שלא נעסוק בשום דבר זולת בעבודתו ית"ש אשר זהו באמת מדרגה גבוה מיוחדת לחסידי עליון. אלא שבשעה שאנו עובדין לאלוה מצוה כתעודת כל אדם בר דעת שיש אלוה בורא ומשגיח בעולם יהי' עבודתנו לה' וכך היא עבודת ה' כתורה וכמצוה אבל מכ"מ יש שעות פנויות שאדם עבד מכודן לעצמו כלשון ב"ר עה"פ ויהי האדם לנפש חיה. ובאיכ"ר עה"פ נתנני ה' בידי וגו'. ובזה יובן מאמרם בפ' מטות עה"פ ואותו תעבוד אם אתה מפנה עצמך לתורה כו' ביארו חז"ל תנאי הכתוב שהטיל לפני ובשמו תשבע אם תהיה במדרגת את ה' אלהיך תירא כאברהם איוב ויוסף ואותו תעבוד היינו שכל מעשיך יהיו לעבודת ה' ולא זולת או אז ובשמו תשבע ואם לאו אסור לישבע אפילו על האמת. ומעתה מובן שיש נקרא עבד ה' בשעה שהולך ועושה לשמו ית"ש אבל לא זהו הנקרא עבד ה' תמיד. ובא התנא וחשיב שנקראו עבדים למקום אפילו שלא בשעה שנצטוו מפי המקום לילך ולעשות והיינו משום שהיו מיחדים מעשיהם לש"ש כעבד שמסגל אחרי אדונו. אבל בשעה שאמר עלי לשמואל שיאמר דבר כי שומע