משיב דבר חלק ב קלג

זהו יסוד הישוב. והנה חשבתי דרך מעכ"ה נ"י בלמוד הסוגיות דעירובין וסוכה ופסק הראשונים. ולא יכולתי להעמיד רגלי ותמה אני היאך אפשר לפרש הא דאביי הכי דקאמר ריבר"י ס"ל כאבוה דאמרינן רואין אף בפחות מפ"ט. ולא הביא איזה מקור דר"י ס"ל כך דהא דר"י אית לי' רואין במשנה שם רחבה אע"פ שאינה בריאה אינו ענין לטומאת אהלות. ואדרבא לענין אהלות מפורש בתוספתא והובא בר"ש פ"ח התריפו רואין אותן כאלו הן שפודין ש"מ. ואין בזה מחלוקת וכי אפשר דאביי סמיך על תוספתא דאהלות לענין סככות שהביא מע"כ נ"י או תוספתא אחרת. אלא ודאי אביי לא מיירי כלל בעיקר דינא של חבוט רמי שהוא הל"מ. אלא בהא דר"י בר"י מכשיר הקורה גם באופן שא"א להניח לבנה עלי' בזה אמר דס"ל כאבוה דתנן התם רי"א רחבה אע"פ שאינו בריאה. אבל ביותר מג"ט שיש בזה חסרון אחר היינו דלא אמרינן חבוט רמי לא מיירי אביי. ואי ס"ל כרבא דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מפ"ט. ע"כ צ"ל כאוקימתא. דסוכה ונבוא לסוגיא דסוכה דמפרש מעכ"ה נ"י דרבא חולק על אביי ודחוי קא מדחי. והפלא היכן ראה דרבא חולק הרי רבא לא הזכיר דריבר"י כלל. ורב אשי הוא דמקשה לרב כהנא תלמידי' דרבא מהא דריבר"י. ור"כ משני דריבר"י מיירי בפחות מג"ט. ואי איתא דאביי מפרש דריבר"י מיירי ביותר מג"ט וכאבוה ס"ל וחולקים ע"ז הכלל. אמאי לא משני דהכי ס"ל לרבא דריבר"י כאבוה ס"ל ואין הלכה כוותייהו אלא ברור שאין בזה מחלוקת כלל. ואדרבה ע"כ מוכח שגם ר"י בתוספתא הנ"ל טעמא אחרינא אית לי' דאי איתא דר"י חולק בזה הכלל וס"ל חבוט רמי אפילו בפחות מטפח נימא באמת דריבר"י כאבוה ס"ל גם בהא. אלא פשיטא שאין מחלוקת בזה. אע"ג שמצינו לענין פי תקרה יורד וסותם דר"י חולק על חכמים בס"פ כל גגות. והיינו לשי' התוס' שם (פ"ו) היינו באין רחב ד' טפחים ולפרש"י שם פליגי אי אמרינן פי תקרה יורד וסותם במקום מפולש שרבים בוקעין דלית לי' לת"ק פי תקרה יו"ס כדאי' בסוכה (י"ח ב) מודינא לך בההיא דהו"ל כמבוי המפולש וע"ש בפירש"י. אבל בחבוט רמי אין שום מחלוקת דבפחות מפ"ט לית לן זה הכלל. והא דר"י בסככות לא משום דאמרינן חבוט רמי אלא הא דמביא את הטומאה חומר מדרבנן הוא כמ"ש הר"ש בפ"ח דאהלות גם לרבנן דמטמאין אע"ג שיש אויר כ"ש ביניהם. והא דחוצצין הוא וודאי ע"פ דין אע"ג שאין אומרים חבוט רמי דמכ"מ אין כאן פ"ט שהרי יש ענף למטה וענף למעלה עד שסותם את האויר: נחזור לענין דלכ"ע ר"י בר"י לא מיירי אלא בפחות מג"ט. ולא פליגי אלא אי רואין בקורה שאינה יכולה לקבל אריח אי אמרינן רואין כאלו יכולה לקבל. והרא"ש בעצמו פוסק באמת כת"ק דאפי' בפחות מג"ט אויר בין עליונה לתחתונה פסול. אכן הרמב"ם מכשיר והי' לפניו הנוס' ברי"ף הכי [ולא כמו שנדפס לפנינו ברי"ף וטה"ד הוא כדמוכח גם מדברי הרא"ש והיינו משום שהקשה הגמ' בסוכה מריבר"י ש"מ דהלכה הכי וכמ"ש הגר"א סי' שס"ג. ולא עוד אלא דלשון הרמב"ם פי"ז מה"ש מוכיח דאפילו ביותר מג"ט הוא מכשיר בקורה ולא כסוגיא דסוכה. אבל דוקא בקורה דלא בעינן אלא היכר כמ"ש בב"י סי' שס"ג. כ"ז אינו ענין לטומאת אהלות: ודאתינן עלה קושיית מעכ"ה נ"י הי' עולה עה"ד בהשקפה הראשונה להוכיח מזה דאם בקורה של מעלה יותר מרחב טפח אמרינן חבוט רמי אפי' האויר פחות מטפח ולא כהר"ן וריטב"א והגהת רמ"א בסי' תרל"א. ובאמת הי' נראה דרש"י ותוס' חולקין על הר"ן שהרי דייקי בסוכה שם בד"ה ותני עלה. אבל אין ביניהן פותח טפח נמצא שאין בעליונות טפח כו'. משמע שאם הי' בעליונות רחב טפח אמרינן חבוט רמי אפי' למטה פחות מטפח והרי מבואר בחי' ריטב"א (הנדפס ע"ש הרשב"א בטעות בש"ש להרשב"א] דזה תלוי בישוב הנוסחא שדחו רש"י ותוס' ע"ש: אבל אחר העיון אין בזה כדי ישוב. חדא דא"כ צריך לפרש הא דתנן בפי' דאהלות בארובות שאין בה פ"ט נתן דבר כו' מיירי דוקא שבדבר הי' טפח וזה לא נזכר בשום מקום. שנית דבאמת הוא מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע גבי זיזין. דתנן הי' העליון עודף עה"ת פחות מטפח טומאה תחתיהן. תחתיהן וביניהן טמא ביניהן או תחת המותר ר"א אומר תחתיהן וביניהן טמא. והיינו משום דס"ל חבוט רמי אפילו באויר פחות מטפח רק שהזיז למעלה רחב יותר מטפח שהרי הוא נמשך מן הבית. ור' יהושע חולק והלכה כר"י והא דתנן אם הטומאה תחתיהן אפילו תחת המותר טמא. הוא כמ"ש מעכ"ה נ"י משום שסוף הטומאה לצאת משם הא מיהא קיי"ל כר' יהושע. והכי דעת הרמב"ם ז"ל כמו שדקדקו בלשונו בה' סוכה פ"ה הכ"א שכ' והוא מכוין נגד שפת היורד הא מיהא מה שעלה עה"ד בחי' ריטב"א ור"ן דבעינן דוקא שיהא האויר שוה ממש להקורה. נסתר ממשנה דזיזין הנ"ל] וכ"כ בפי' המשניות אהלות פי"ב מ"ה בזה"ל. וכבר קדם לך בשבת (כ"ו) שמן השרשים שנאמר גוד אחית מחיצה גוד אסיק מחיצה כו' וכבר התבאר בתוספתא שזה בשני תנאין שיהא ברוחב כל קורה פותח טפח וביניהם אויר ג"כ פ"ט כו': אחר שכן אנו מבחוץ בקושיית מעכ"ה נ"י. אבל כמו כן קשה עלינו משנה באהלות פי"ח גבי אכסדרה שנסדקה כו' נתן את הקנה בארץ אינו מביא אה"ט עד שיהא גבוה מהארץ פ"ט והרי מיירי לב"ה בסדק כ"ש וגם סתם קנה הוא פחות מפ"ט. וא"כ הרי הקנה כמו הקורה בין הקורות כך הקנה בין חצאי האכסדרה ואמאי אמרינן כאן גוד אחית שפתי הסדק להקנה. או גוד אסיק הקנה לשפתי הסדק אלא ודאי כלל הוא באהלות מה שלא שייך לשבת וסוכה. היינו היכן שעומד להסתם כמו סדק וארובה אמרינן שיורד וסותם או עולה וסותם אפי' בפחות מטפח. ולא בעינן רוחב טפח אלא בקורות וזיזין שקבועין ועומדין להיות כן. אחר שכן חוזר בפי' המשנה דאהלות פ"י מ"ה בארובות שאין בהם פ"ט והטומאה בבית. בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא הבית וה"ה למעלן לחוד כפשטא דמשנה שכונה א' למשנה הקודמת. ורק במשנה זו דס"ל להרא"ש דאם הטומאה נגד ארובה עולה היא למעלה משום שהיא רצוצה. ואח"כ הקורות יורדות וסותמות ואינו יורד למטה וכמו שיישבתי בשו"ת שהשבתי להגר"ב זצ"ל תוספתא פ"ט דקדוק לשון התוספתא לפנינו שהטומאה יורדה ע"ש (ור' יהודה לא מיירי שם אלא בהא דאם יכולין לקבל מעזיבה בינונית ולא כמו שהבין מעכ"ה נ"י] והכי מתבאר לשיטת הרא"ש שני תוספתות שהביא מעכ"ה נ"י מחדש דרבי וחכמים פליגי בכלים שנגד הבית היינו למטה וכמש"כ שלדעת הרא"ש אפילו למעלה מן המת ממש טהור כל שיש חור פחות מטפח בין בית לעלי' ולמעלה סתום שהטומאה עולה ואינה יורדת. וע"ז אמרו חכמים שהקורות יורדות וסותמות שלא תרד הטומאה. ואם שמעכ"ה נ"י לא כתב כן: ואשר העלה מעכ"ה נ"י בתוך ביאור משנה דקדירה. דכלים שלא כנגד הטומאה שבתוך הקדירה טמאין משום דין כלים הנוגעים בכלים דהו"ל דיקרב בדיקרב. במח"כ לשי' הרמב"ם ורמב"ן והגר"א ז"ל אין דיקרב בדיקרב אלא מדרבנן ורק באדם. והא דכלים מכלים טמא הוא מדין חרב ה"ה כחלל ול"ד כלי מתכות אלא כל כלי שטף. ורק לשיטת רש"י ותוס' והר"ש בפ"א הוא משום דיקרב בדיקרב אפילו בכלים. ומכ"מ דוקא בכלים שנעשין אה"ט לאפוקי כל"ח שאינו נעשה אה"ט לעולם. ובדבר הקושיות שהרבה מע"כ נ"י עפ"י כללים שבה' שבת אינו כן. ורק לענין גוד אחית היינו חבוט רמי בפחות מטפח פי' בגמ' דסוכה דבכ"מ כן הוא: ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין. סימן ע ב"ה ב' י"ג כסלו תרלח וואלאזין. כבוד הרב הגדול חריף ובקי י"א הותיק כש"ת מ' אפרים הכהן נ"י. מכתב מע"כ נ"י וכו' הגיעני זה שבועים וכו'. דברי מע"כ נ"י בעמק הלכה ראיתי גם עתה ומרוב טרדה העמוס עלי כידוע למע"כ נ"י וכו' ע"כ לא נפנתי עד היום וכו' ועתה הנני לחזור ולשנות את הפרק. מה שהקשה מע"כ נ"י בפרש"י נדה (י"ח)