משיב דבר חלק ב קלב

דמפרש בנמצא ביד גוי. אלא משום דעיקר קושיית הש"ס בנדה מהא דנמצא משמע במקום שאין רגיל להיות שם והיינו שנוי וכן הא דתשעה צפרדעים דתניא ובנמצא ולא תנן ואם פירש. אלא בנמצא משמע שלא במקום הרגיל להיות מונח שם: והנה בב"ב (כ"ד א) אי' אמר אביי אף אנן נמי תנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. ומסיק דהדר בי' רבא מההיא. ולכאורה תמוה אמאי הדר בי' רבא ואדרבא דחוי רבא הוא פשוט. שהרי עיקר חידוש דר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב הוא בקורבא דמוכחא לדעת התוס' (כ"ג ב) בד"ה מתיב ר"ז. ואפילו לא נימא הכי מכ"מ זה ברור דברוב המוכח פשיטא דהלך אחר הרוב. ולא אצטריך ר"ח אלא ברוב שאינו מוכח יותר מהקרוב ודם דמקור הוא רוב ומצוי. אלא צ"ל דאביי מפרש הא דר"ח דמיירי שנמצא בגג פרוזדור וא"כ אינו מצוי כלל. ובזה מיושב קושיית התוס' נדה (י"ט א) בד"ה כאן ע"ש ורבא ס"ד דע"כ מיירי בקרקע פרוזדור. משום דאי נמצא בגג פרוזדור הי' לנו לחוש למיעוטא אחר ולטעמי' בחולין (ט') דגמר איסורא מסכנתא. ולכאורה אינו מובן דעת רבא דלמד בבני מעין שבא זאב ונטלן דחוששין לנקב מהא דראה צפור המנקר בתאנה. וא"כ אפילו בל"ז שבא זאב אלא נאבדו ולא בדק ג"כ כמו במים מגולין דבלא שום ריעותא חיישינן לנחש. וצ"ל דודאי דוקא מים דנחש מסר נפשי' עלי' חיישינן כדאיתא בע"ז (ל') ביין וה"ה מים וחלב דשלשתן שוין במשנה דתרומות פ"ח וא"כ הוא דומה לריאה דחוששין לסרכא משום שהוא מצוי. משא"כ שארי דברים שאין מצוי כ"כ לאכילת נחש. באמת אין חוששין כמ"ש התוס' בע"ז שם דפי תאנה אין חוששין משום שאין בו שינוי. ומכ"מ בראה צפור שהוא מנקר בתאנה חוששין וה"נ בנטל זאב כ"ז הוא דעת רבא. ובזה יובן פירש"י חולין (י"ב) דהיכא דנאבדה הריאה ולא בדק כשר דסמכינן אדרב הונא דאמר דנשחטה בחזקת היתר עומדת. וכבר הקשה המרדכי ע"ז מאי ענין בני מעין לריאה דסרכות מצויות. ולדברינו ניחא דלרבא דאיסורא דומה לסכנתא שני אופנים אוסרות מן הדין היינו בטריפות המצוי דריאה דדומה למים מגולין. ונעשה בהם שינוי דבא זאב ונטלן דדומה לראה צפור המנקר בתאנה. וכמו דקיי"ל בהא כרב הונא ה"נ בהא אי דמי' איסורא לסכנתא: והנה רבא הדר בי' ג"כ. וראי' לזה שהרי מפרש מחלוקת רשב"ג וחכמים בחוששין לנפל בנפל מן הגג ואכלו ארי. אלמא דגם באירע שנוי בולד מכ"מ לא חיישינן לנפל לרבנן. ואפי' רשב"ג לא חייש אלא משום דגלי קרא דחוששין לנפל. וכ"כ בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רנ"ז מזה מוכח דבמקום אחר לא חיישינן למיעוט אפילו אירע בו שינוי. והיינו סוגיא דב"ב הנ"ל דאביי מוקי לה בגג פרוזדור ומכ"מ הולכין אחר הרוב אע"ג שאין מצוי. ורבא רצה לדחות דהתם מיירי בקרקע פרוזדור דהוי רוב ומצוי דאי בגג דהוי שנוי באמת חוששין למיעוט. והדר בי' רבא מההיא ויותר מזה כתבנו בהעמק שאלה סי' קס"ד אות י"ד: וכ"ז ראה עינו של רש"י. ופי' הא דר' יוחנן דמיירי אפי' בדאיכא שנוי לא חיישינן למיעוטא. מקור הא דאמרן והיינו אפילו נמצא בגג פרוזדור שליא דהוי שנוי הרגילות שהפילה שליא. ומכ"מ אין חוששין שמא אשתני ולא הי' בשליא ולד כלל וכן חתיכה. ומקשה מתשע חנויות ומתשעה צפרדעים ותניא ובנמצא דמשמע שלא במקום הרגיל להמצא. כפירש"י בקרקע וה"נ בצפרדע מיירי בנמצא אפי' במקום שאין ראוי להיות שם: אחר שכן מיושב הא דלא פרש"י בהא דשליא משום ספק נימוק רובו עד שלא יצא הולד. דא"כ אין ראי' מכאן שכולו משונה גם הרוב גם המיעוט. ואין ראי' מכאן שלא לחוש למיעוט יוצא מן הרוב היכא דברוב אינו משונה מש"ה פי' דהמיעוט הוא דיש שליא בלא ולד. ועיקר יצירת השליא ברחם הוא כדרך הטבע ורוב שליות המה בולד ומיעוט בלי ולד. וע"ז קאמר דאפילו נולד בשנוי במה שהפילה אין חוששין שמא נולד השליא בלי ולד אלא הולכין אחר רוב ולדות: מה שהקשה מע"כ בתוס' חולין (י"א ב) וכ"כ הר"ש מ' פרה פ"ב הא דחטאת קריא רחמנא. והקשו התוס' מהא דלאחר פדי' מותר לגוז מה"ת ויישבו משום דלאחר פדי' שוב לא קריא חטאת. ובסוגיא דבכורות (כ"ה א) מבואר דאפילו בתמות רשאי לגוז משום שהיא קדושת בה"ב. וא"כ קשה אמאי הא חטאת קריא רחמנא לכאורה הוא פלא אבל מזה למדנו דהתוס' לא מפרשי כרש"י אלא שאני פרה דלא שכיחא דמש"ה לא גזרו בקדושת בה"ב דא"כ האי אלא מיותר. ובאמת יש שמוחקים תיבת אלא. אבל רבותינו התוס' מפרשו דלפי המסקנא הוא ישוב אחר ואפילו הי' קדושת מזבח שרי משום דלא שכיחא. והטעם של ההיתר הוא משום דלב ב"ד מתנה עליהם. ויש עוד לעיין בזה בסוגיא דשבועות ואין העת עמדי להאריך יותר: ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין סימן סט ב"ה ג' מנ"א תרל"ח וואלאזין. ירום וינשא כבוד ידיד ה' ועמו הרב הג' חריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה יהושע העליר נ"י האב"ד דק"ק טעלז יע"א. המקום יהא בעוזרו והלכו רבים לאור מדברו. מכתב מעכ"ת נ"י בצרוף קונטרס הגיעני. לשמחת לבבי בשתים א) ראיתיו מתהלך ברחבה ומדבר גדולת לבאר כי פסק הרא"ש וטור ושו"ע התמוה בעיני הוא משנה מפורשת ואמנם חכמה גדולה הוא ליישב ולקיים דברי רבותינו ז"ל. והרי גם אני בעניי נדחקתי ליישב התוספתא פ"ה דאהלות לדעת רבינו ז"ל כמבואר בתשובתי להגר"ב ז"ל. ושמחה לאיש אור הראשונים ז"ל כי יהל ב) כי הגיעני לעיין בהלכה עמומה אשר בעוה"ר לא רבו החברים המדברים בה. עד שיזכנו ה' לאור יקרות וקפאון והנה לא נכחד ממעכ"ת נ"י כי אני עמוס בעבודה מכמה דברים. כמעט חדשים לבקרים ע"כ לא יכולתי להפנות לשמעתא דא דבעיא צילותא טובא ונמשך עד כה והנני להשיב אך שלא ע"ס הקונטרס כי אם לפי הסדר המכוין אצלי. ובקיצור: תחילת דברי חכמה דאם טומאה באויר הארובה שבין בית לעלי' פחות מפ"ט ולמעלה סתום. אם נימא דהטומאה מתפשט מן הארובה לצדדי הבית אין הטומאה רצוצה ואינה עולה בפחות מפ"ט. ואם נימא שאינה מתפשטת א"כ היא טומאה רצוצה ועולה למעלה. והוא לשון הרמב"ם ה' ט"מ פט"ז ה"ו לפי שכל טומאה שאינה תחת פ"ט הרי היא כרצוצה. אלא שבזה אנו דנין אמאי לא נימא דהסתימה שלמעלה ה"ה יורדת למטה ותתפשט. וממילא יהא למטה טמא ולמעלה טהור וכפשטא דמשנה אהלות (פ"י מ"ה) דבטומאה בבית בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא התחתון ומודה מע"כ דלפי הפשט הגלוי הכונה בלשון משנה זו כמו במשנה הקודמת ביש בהם פ"ט שה"ה למעלן לחוד ה"נ באין בהם פ"ט. ואחר שרואין אם שהסתימה יורדת ה"ה בטומאה באויר הארובה. ולא כהרא"ש וממילא למעלה טהור. ומעכ"ת נ"י הוסיף קימחא דהכי מפורש בתוספתא פ"ה ופי"א דאהלות שנגד הזוית חכמים מטהרים משום שאני רואה את הקורות כאלו יורדות וסותמות [אבל מה שהביא מע"כ נ"י תוספתא פ"ה. יישבנו לדעת הרא"ש כמש"כ]: והעלה מעכ"ה נ"י דע"כ אין הקורה יורד וסותם בפחות מפ"ט עפ"י סוגיא בסוכה (כ"ב) דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מפ"ט. וא"כ ע"כ פי' בבא הא' שבמשנה ה' הנ"ל בין מלמעלן בין מלמטן אין טמא אלא התחתון וה"ה מלמטן לבד. ולא כמשמעות משנה ד' והא דתניא בתוספתא הנ"ל דעת חכמים להיפך הוא במחלוקת שנוי' בעירובין דאביי א' דריבר"י דס"ל רואין בשיטת ר"י קאי דאית לי' רואין. ומפרש מע"ל דהכונה אפי' עליונה למעלה מג"ט מהתחתונה ולא כרבא בסוכה (כ"ב). ורבא רק דחוי קא מדחי שאף ריבר"י מיירי באין גבוה ג"ט ובזה אף רבנן מודי. אבל באמת דעת ריבר"י שאף בגבוה הרבה אמרינן חבוט רמי אפילו בפחות מטפח משום דס"ל כאבוה וכאביי וזהו שיטת הרי"ף והרמב"ם ושו"ע שפסקו דבפחות מג"ט אמרינן לכ"ע רואין וחכמים דתוספתא היינו ר"י והוסיף להראות דר' יהודה ודאי ס"ל חבוט רמי בפחות מטפח מהא דתניא בסככות רי"א רואין את התחתונות כאלו הן למעלה וכו'