משיב דבר חלק ב קל

לדוד ה' אורי וגו' מכאן ואילך אם תקום עלי מלחמה וכו'. ועוד בפ' ולקחתם לכם וגו' עה"פ נעימות בימינך נצח ומבואר ג"כ בספרי ראשונים ז"ל מש"ה יש להזהר מן החרם בעת שהגיע זמן קריאה אליו בהיותו קרוב אלינו כו' ואין להאריך בזה. אבל מה זה ענין לחודש אלול. שאדרבה בזה החודש ראוי לעשות הכון לקראת אלהי ישראל ולכפות לד"ת. ואז אם יהיה דין למטה לא יהיה דין למעלה כדתניא בספרי ר"פ שופטים. ומש"כ עוד טעם שרוצה מעכ"ה נ"י לנהל עדתו בנחת ולא בחמה יהא ברוך טעמו בענינים הנוגעים לכבוד עצמו. משא"כ בענין הנוגע להציל עשוק מיד עושקו על כיב"ז איתא שלהי מס' הוריות כמדומה לכם ששררות הוא עבדות הוא. והלא על מע"כ נ"י חובה הוא לעשות כל האפשר להביא לד"ת. הן אמת אם היה הנתבע גבר אלם ויש לירא ממנו רשאי להסתלק מן הכפי' בזה האופן. וכמבואר בחו"מ סי' י"ב ס"א בהגהת רמ"א. וראי' לזה הוא גמ' פסחים דנ"ג ב' א"ל תודוס איש רומי כו' או בעל אגרופין הוי ופירש"י מפני היראה. ועמש"כ בס"ד בחיבורי העמק שאלה ח"ג בשאילתא הנוספת אות כ"ט דמחלוקת הראשונים הוא בנוסחת הגמ' סנהדרין כו'. אי הנוס' שמא יתחייב החזק ונמצא רודף לדיין. או הנו' שמא נתחייב רק לחזק ונמצא חזק רודפו כמש"כ השאילתות פ' משפטים ובה"ג כ"ז בגבר אלם. אבל אחר שאינו אלם ומכש"כ שהגיע לביטול תפלה דרבים זה שלש שבועות. ונמצא זה נוגע לצרכי הצבור חובה על מע"כ נ"י לכופו בחרם שירד לד"ת ולא לטרדי לצבור כ"כ: אמנם בעיקר השאלה בדבר הנהוג לקבול בצבור. והובא בשו"ע או"ח שלהי סי' נ"ד ובחו"מ סי' ה' ס"ב בהג"ה שאין לקבול בימים הנוראים כו' ועיקר הקבלה זו לעכב התפלה בצבור לא נזכר שהיה בזה תקנת הגאונים ז"ל אלא מנהג שנהגו מכבר. וחרם ר"ג שהביא הסמ"ע סי"א לא היה אלא להיפך שלא לבטל את התפלה בשבת ויו"ט אם לא שכבר ביטל ג"פ. ולא בכל ב"כ שבעיר אם לא שכבר ביטל בבהמ"ד שהוא הולך ג"פ ולא הועיל אבל עיקר מנהג זה לא ידענו שיהא כח בתובע לבטל תפלת הרבים בשבילו ונראה דמקור המנהג בפ' החובל דצ"ב קרית חברך ולא ענך רמי גובא רבא שדי בי'. וע' ברא"ש שכ' בשם גאון דרשאין לקבול בעש"ג וזהו גודא רבא. ונראה להוסיף דזהו שלמדין מן הכתוב (יחזקאל כד) יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד. פי' דבאמת אסור לילך בעש"ג וגורם חה"ש שאין לו טהרה ותקנה כידוע אבל אחר שהנתבע מסרב לילך לד"ת רשאי התובע לילך בעש"ג ולגרום חה"ש ועונש חה"ש חלה על הנתבע שהביא לידי כך. והיינו לא תטהרי עוד וענין לילך בעש"ג נקרא ג"כ הקבלה בשו"ע או"ח סי' תקל"ט וע' במג"א שם. וה"נ הקבלה לבטל הצבור מן התפלה אע"ג דנראה שאסור לעשות כן והוא מכ"ד דברים שמעכבים את התשובה מונע רבים מלעשות מצוה כמבואר ברמב"ם ה' תשובה פ"ד ה"ד. מ"מ היינו גודא רבא שיתעוררו הצבור ויכופו בכל האפשר לנתבע. ועונש המניעה לרבים ממצות תפלה חלה על הנתבע והוא בכלל לא תטהרי עוד. אבל עדיין לא שמענו שמי שמשתמט ומתפלל בצבור יחול חרם עליו או התובע יכול להחרים ע"ז. ומכש"כ אותם האנשים שאין בידם לעשות מאומה לכוף את הנתבע ובאמת אמינא למעכ"ה כי נער הייתי וגם זקנתי ב"ה. ולא ראיתי בימי הגאונים שקדמו ולא בעת כזאת שיהא התובע מעכב תפלת הרבים שלשה שבועות ואין עונה. ממ"נ אם אפשר להצבור לענות ולכוף את התובע באיזה דבר ודאי חובה שיתאספו בעלי הקהלה הק' ויעשו כל מה שבידם ובכחם. ומע"כ נ"י רבא דעמי' וכל מילי דמתא עלי' רמיא יעזור אחריהם והאל הגומר לטוב ית' יהי' עמהם. ואם חלילה אין עצה לכוף את הנתבע האיך יהא התובע מטריד את הצבור כ"כ אחר שאין בידם לכופו: סימן סז ב"ה להה"ג מ' אברהם משה הלוי נ"י אבדק"ק סוו סלאוויץ. ע"ד שהח"ק עוקרים אילנות מבה"ק ישן כדי להרחיב מקום פנוי אי רשאים ליהנות מהעצים ולכה"פ לעשות מהם גדר לבית הקברות: ראשית דבר הביא קושיית האחרונים על הרמ"א דבסי' שס"ד הביא דעת הטור בשם רבינו ישעי' דגם העפר שחפרו את הקבר ואח"כ חזרו ונתנו עליו אסור בהנאה כדין תלוש ולבסוף חברו. ובסי' שס"ח כ' הרמ"א בפשיטות וכן מותר ליהנות מהעשבים שעל הקברות או פירות אילנות שעליהם לצורך הקברות כגון שהמושל כו' מוכרים דברים אלו כדי להציל הקברות מיד עכו"ם שזהו כבוד המתים. משמע שאינו אסור אלא משום כבוד מתים. וא"כ מותר גם לרפואה כהא דעובדא דסנהדרין (פ"ו) בקברי' דרב ומעכ"ת נ"י כתב דודאי דעת הרמ"א שאסורין בהנאה מן הדין כדעת הר"י וכמ"ש הר"ן מגילה פ"ג דאסורים בהנאה. ומכ"מ שרי לצורך בה"ק ביחוד וכהא שהביא בתה"ד ראי' מחזקי' שקצץ דלתות היכל כדי לשמור את בהמ"ק. אע"ג דקדשי בה"ב אסורים בהנאה מה"ד עכ"ד. ובאמת אלו כתב הרמ"א דמותר למכור העשבים להנכרי בשביל שמירת ביה"ק. הי' ראוי לומר כמעכ"ת נ"י דאע"ג דאסורים בהנאה כתכריכי המתים. מכ"מ כשם שמותר להלביש ולעשות צרכי המת בהם ה"נ מותר לעשות בהם שמירת המת שהרי לכך הוקצו ונאסרו בשארי הנאות. אבל מש"כ הרמ"א דשרי למוכרם ודאי קשה. דאחר שאסורים בהנאה ואין תופסין דמים מאי מהני מכירה [לישראל ואפי' לגוי אסור שמא ימכרם לישראל] וגם תכריכי המת ודאי אסור למוכרם כדי לעשות בהם צרכי המת ובזה חמורין מקדשי בה"ב דתופסין דמים וכשם דמחללין אותם כדי לעשות לבדק הבית ה"נ מחללין בשביל המקדש. משא"כ תכריכי המת וא"כ האיך שרי למוכרם. אלא ודאי דעת הרמ"א דעפ"י דין שרי בהנאה ורק משום כבוד המתים. והעלה דשמירתן הוא כבודם: איברא מה שיישב הגאון חתם סופר סי' שכ"ז דאפילו לדעת ר"י דהעפר אסור מה"ד. מכ"מ הגידולין מותרין משום דהאיסור הוא מע"ע דכפרה כתוב בה כקדשי מזבח ובקדשי מזבח אין מעילה בגידולין עכ"ל. אין דברי הגאון זצ"ל נראין כלל. לבד מה שהקשה מע"ל נ"י דלרבא אין הלימוד מע"ע. ויותר מזה יש להקשות לפמש"כ בהע"ש פ' חקת בזה ואכ"מ. אמנם בעיקר הענין מש"כ הגאון דבקדשי מזבח אין מעילה בגידולין מש"ה מותר אין הדבר כן דרק אין מעילה. אבל אסורין מה"ת בהנאה כמו חלב המוקדשין דבהו אי' בתמורה (ל"א ב') אין מעילה בגידולין ובפי' כתבו התוס' מעילה (י"ב ב') ובכ"מ דאסורין בהנאה מה"ת דכתיב בשר ולא חלב. ואפילו גיזה שכתבו דשריא מה"ת ורק לגוז אסור אין הפי' דמותרין בלי פדיון. שהרי בפירוש אי' בפסחים (ל"ג) ונתחמם בגיזי עולה שמעל. וכ"כ התוס' בכורות (כ"ו א') ד"ה התולש דבעי פדי' וחקרו האיך יעשה העמדה והערכה. אלא כלפי דחלב המוקדשין אסור בהנאה ולא מהני פדי' שהרי אסור גם בפה"מ שכבר נפדו. משא"כ בצמר אפשר דמותר בפדי' הא מיהו גידולין אסור מה"ת. ואל תדחני מדאי' בע"ז (מ"ב) דלא נהנין מדרבנן. והכי פירש"י בתמורה (ג') גבי קדשי עכו"ם לא נהנין מדרבנן. והכי פי' המפרש במעילה (ג') דהא דתנן חטאות המתות לא נהנין מדרבנן והכי פירש"י (כ"ב א') והתוס' נזיר (כ"ד א'( ד"ה דמי חטאת דכ"ז אינו כלל בכ"מ דתנן לא נהנין ולא מועלין דודאי איכא טובא דאסור בהנאה מה"ת. וגבי קדשים קלים תנן ג"כ לא נהנין ול"מ במעילה (י"א) המפריש מעות לנזירתו ל"נ ול"מ. ואסור מה"ת כמ"ש התוס' בכריתות (כ"ג ב'). והכי מבואר בסוכה (ד"ט) מקיש סוכה לחגיגה וכן הרבה ורק במקום דאין ראי' מה"ת לאסור. בזה אמרו חכמים לא נהנין מדרבנן אבל חלב המוקדשין אסור בהנאה מה"ת. וכן ולד קדשים מדרשה דקראי ולא תיקשה מלשון רש"י בע"ז במשנה (כ"ט ב') בד"ה אבל אמרו לא נהנין ול"מ כל היכא דתנן הכי שרי מדאורייתא אבל רבנן גזרו כו'. דכוונת רש"י דוקא היכא דאי' לשון אבל אמרו היינו מדרבנן. וכמו כן הא דאי' במעילה (י"ב ב') אר"א כל מקום שאמרו חכמים קדוש וא"ק דמיו יפלו ללישכה דוקא היכא דאמרו חכמים שהוא מדרבנן. ובזה דמיו יפלו ללישכה ופי' התוס' הגזברין מחויבין לטפל למוכרן ולהגיע דמיו ללשכה. והכי פי' הרמב"ם ה' מעילה פ"ה ה"ו אבל זה אינו אלא כ"מ שאמרו. משא"כ היכא דתנן לא נהנין ול"מ יש מהם שאין להם דמים כלל כמו חלב המוקדשין וביצי תורין דאפי' פסה"מ אסורים.