משיב דבר חלק ב קיט

וכבר נתעורר בזה המל"מ בה' יסה"ת ע"ש וכן למ"ש הר"י קורקס בפ"ב מה' א"מ דבהקדש נהנה פחות מש"פ אין בו איסור דאורייתא ועי"ש במל"מ וכ"כ הרשב"א בחדושי' לגיטין פ"ק (י"ב ב') בד"ה פחות משו"פ עי"ש ובשאר איסורי' קיי"ל דח"ש אסור מה"ת וע"כ צריך לחלק בין הנאה דקדשים לשאר איסורי הנאה וא"כ כ"ש איסור הנאה דבכור אפילו תם. דמשום לתא דהקדש הוא שאינו דומה לשארי איסורי הנאה: ואכתי איכא למידק הא דמשמע בסוגיא דבכורות דפט"ח אסור בהנאה מחיים לר' יודא כשאר איסורי הנאה. דהרי כייל להו במתניתין דקדושין לפט"ח בהדי ערלה וכה"כ ובעי לאוקמי' מחיים וכר' יודא וכיון שכל עיקר איסור הנאה דפט"ח ילפינן מבכור א"כ דיו להיות כנדון כמו איסור הנאה דבכור: והי' אפשר לומר דהיינו דאיכא בנייהו בין הנך תרי לישנא. בטעמא דר' יודא דאסור בהנאה דלתירוצי' קמא דאסור משום סברא דמי איכא שצריך לאפקועא איסורי' בשה וכו'. וא"כ כיון שכל עיקרו של חמור אינו עומד אלא להנאה ע"כ צריך לאפקועי כל איסור הנאה שבו ומעיקרא אסור בהנאה לגמרי. משא"כ לאידך לישנא דילפינן מבכור לשיטת רש"י ז"ל והיינו מבכור בע"מ קושטא הוא דאינו אסור בהנאה אלא בגיזה ועבודה וקרי לי' איסור הנאה כיון דאסור בעבודה והשתא איכא למימר דכי בעי הש"ס לאוקמי' מתניתין דהמקדש בפט"ח אינו מקודשת מחיים ואליבי' דר' יודא היינו להך שנוי' דילפינן מסברא אבל לאידך שנוי' דילפינן מבכור בלא"ה לא מצי לאוקמי' אליבי' דר' יודא ומחיים אלא דע"כ מיירי לאחר עריפה דאז וודאי אסור בהנאה כשאר איסורי הנאה. והיינו שדחק הר"מ והרע"ב ז"ל שם ובערלה פ"ג לאוקמי' לאחר עריפה. ואע"ג דס"ל נמי כר' יודא דפט"ח אסור בהנאה מחיים והיינו דס"ל דילפינן מבכור ודומה לאיסור הנאה דבכור ומהא דתניא הגונב פט"ח משלם תשלומי כפל מוכח ג"כ דאינו דומה לשאר איסורי הנאה דאל"ה כפל מאי עבידתי': ועפי"ז יש מקום לישב מה שהקשה הנוב"י על הא דקיי"ל דפט"ח דמיו אסורים כדאי' בסוגיא ממשנה ערוכה דקדושין הנ"ל מכרן וקדש בדמיהן מקודשת דבעי לאוקמי' אף מחיים וכר' יודא. ותירוצי' של הנו"ב תמוה כמ"ש הגאון מוהרע"ק איגר בתשו' סי' ק"ס וגם קושיית הראב"ד חזקה וכי הוא מאיסורים שתופס דמיו ותירוצו של הגאון הנ"ל בשו"ת שם דיש לו פדיון ע"כ תופס דמיו תמוה. דהא תנן התם נמי עגלה ערופה וע"ע יש לה פדיון כדאי' בתוספתא דפרה הביאו הר"ש שם פ"א חומר בפרה וכו' וע"ע מל"מ פ"א מה' רוצח ואם יש לה פדיון ה"ז דומה לשאר קדשים דבדיעבד אם פדה שוה מאה מנה בפרוטה מחולל. עיין בטורי אבן מגילה (כ"ג ב') אך לענ"ד ניחא בפשיטות דבירושלמי דקדושין הנ"ל קא יהיב טעמא אהא דתנן מכרן וקדש בדמיהן מקודשת משום שאינו דמיהן וש"מ דמקדשין בגזל והביאו הר"ן ר"פ השוכר אה"פ ופי' הר"ן ז"ל דאי לאו האי טעמא דלא הוי דמיהן הוי אסרינן משום דאמרינן מה לי הן ומה לי דמיהן. כדאמרינן בעלמא והי' לן לאסור בהנאה מהדמים כמו שאין נהנין מגופו ועיקר ההיתר שאין זה דמיהן של איסור הנאה שהוא כהפקר שאין לו בעלים ע"ש דמשו"ה צריך קרא בע"ז ובשביעית שתופס דמיו. משום אעפ"י שאינו דמיהן ואפ"ה אסור מגזה"כ אבל אלו הי' דמיהן לא הי' צריך קרא והשתא י"ל דהתם לפי הס"ד דמוקי מחיים וכר' יודא דמשו"ה אינה מקודשת ס"ל ע"כ דאסור כשאר איסורי הנאה ממש כמו ערלה וכה"כ ולא חשיב רווחא דביני ביני דאי בעי פריק לי' בשה דאל"ה היתה מקודשת א"כ לפי סברא זו וודאי אם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת מפני שאין דמיהן כלל כשאר איסור הנאה משא"כ למאי דמסיק בבכורות פ"ק דמתקדשת ברווחא דביני ביני. ואפילו אי ילפינן מסברא וכ"ש ללישנא בתרא דילפינן מבכור א"כ אין זה דומה לשאר איסורי הנאה נמצא קולו חומרו הרי יש לו דמים לבעל החמור שהרי איכא רווחא דביני. שפיר אמרינן מה לי הן ומה לי דמיהן וגם דמיו אסור בהנאה כמו פט"ח עצמו ולא קשיא מידי קושיית הראב"ד דאטו הוא מאיסורי הנאה שתופס דמיו דדוקא באיסורי הנאה שאין לו מכירה כלל אינו תופס דמיו. משא"כ בפט"ח יש לו מכירה וודאי תופס דמיו ואמרינן דמה לי הן ומה לי דמיהן כמ"ש הר"ן ז"ל ודמיהן ג"כ אסור בהנאה וז"ב. ויש להעמיס זה ג"כ בפי' המשנה להרמב"ם שכתב דמחיים אסור הנאת דמיו ולאח"מ הנאת גופו. ור"ל הנאת דמיו א"כ אינו כשאר איסורי הנאה שאין לו שום מכירה כלל. משא"כ לאחר עריפה הרי הוא כמו איסור הנאה ממש דקרוי הנאת גופו: ועוד יש ליישב דעת הרמב"ם ז"ל בפשיטות די"ל אע"ג דפשוט בבכורות שם (י"ב א'( כיון דקני' לי' ביני ביני לא דמי' להקדש והיינו דלא דמי' לגמרי להקדש ומחשב ממון משום דאית לי' רווחא אבל מ"מ אסור מדין הקדש וכדאמרינן התם וכי פודיהו בשווי' לא יהי' זה חמור מן ההקדש אלמא דפט"ח משום לתא דהקדש הוא וא"כ י"ל כיון דהקדש תופס דמיו ומיני' ילפינן לשביעית. א"כ ה"ה לפט"ח דאסור משום הקדש תופס דמיו. והנה בהקדש קיי"ל דאם מכר הקדש שישאר בקדושתו הדמים חולין ואינו תופס אא"כ מוציאו לחולין. ומשו"ה קיי"ל המוכר שלמיו לא עשה ולא כלום בפסחים (פ"ט ב') ע"ש. אבל אם לקח שכר מלאכה עבור בהמת הקדש וודאי הדמים אסורים שתופס דמיו. א"כ ה"ה בפט"ח משום לתא דהקדש אם מכרן הדמים מותרים אבל אם השכירו דמיו אסורים. וזה שדקדק רש"י לכתוב דמיו אסורים אם השכירו. משא"כ אם מכרו וכן כוונת הרמב"ם. (ויש מקום לישב עוד ד' הרמב"ם דדמיו אסורים היינו למוכר עצמו וכדעת רש"י בע"ז (נ"ד ב') וע' במל"מ בפ"ה מה"א דאפ"ה מקודשת בו יע"ש). ואפשר דגם בבכור כה"ג אם עבר והשכירו דמיו אסורים אלא די"ל דאע"ג דילפינן מבכור מ"מ דון מינה ואוקי באתרא וחמיר פט"ח מבכור. משום שאין עומד אלא להנאה. כי אסרינן לי' אסור טפי: אבל פט"ח לאחר עריפה וודאי אינו תופס דמיו וא"כ יש לעיין בדעת הרע"ב ז"ל ספ"ה דבכורות במתניתין דהשוחט את הבכור ונודע לו שלא הראהו לחכם. שפי' דברישא לא תני ומכרוהו לנכרי משום דבכור אסור בהנאה. והבין בתויו"ט שם ובחבורו על הרא"ש משום דבכור תופס דמיו והדמים אסורים בהנאה ג"כ. ולפ"ז וודאי תמוה הלא מכרן וקדש בדמיהן מקודשת אפילו בפט"ח לאחר עריפה. והסמ"ע ס"ס רל"ז כתב משום דלמוכר עצמו אסור ע"ש. ויש להעמיס זה ג"כ בדברי הרע"ב וכ"ז דוחק. אלא נראה כוונת הרע"ב פשוט מה שכתב דאסור בהנאה אין ר"ל שהדמים אסורים. אלא לעולם הדמים מותרים בהנאה אלא ר"ל כיון דבכור אסור בהנאה א"כ אין זה דמיהן. אלא גזל הן בידו וכדאי' בירוש' א"כ אין לבעל הבכור שום זכות במעות שלקח הלוקח עבור איסורי הנאה שהרי הן כהפקר. משא"כ בטריפה שהן דמיהן וזה ברור ובחנם השיג עליו התיו"ט ותלה בוקי סריקי בהרע"ב ז"ל במחכ"ה: בהא סלקינן ובהא נחתינן דהנאה דבכור אפילו תם אינו דומה לשאר איסורי הנאה והגיזה שלו אם הוא בע"מ והתירו מומחא לכ"ע מותר מדאורייתא אפילו מחיים. אפי' מה שנשר ממנו בעודו בתמותו הותר לאחר שהתירו מומחא מדאורייתא ואינו אסור אלא מדרבנן שנראה כנהנה ממנו כל זמן שהוא בחיים. וא"כ קרניו נמי אסורים כל שהוא בחיים והכי משמע בירושלמי דמעשרות פ"ק עי"ש גבי מע"ב. מיהו קרניו לאחר שחיטתו וודאי שרי אף שנשר מחיים דגבי קרניו לא שייך החששא שמא אתי לאשהוי' דלא שייך אלא לענין הצמר שנושר מעט מעט. אבל הגיזה שנשר מהתם לדעת הרמב"ם נראה דאסור מה"ת בעודו בתמותו. ודעת הר"ש נראה דמה"ת מותר וגם בזה אינו אלא איסור דרבנן. אבל שארי הנאות מגופו של הבכור וודאי אין שום חילוק בין בכור תם לבע"מ. וקדושתן שוה בכ"ד מה דמותר בבע"מ ה"ה בתם רק לענין הגיזה והעור טריפה לדעת הרמב"ם ז"ל. זהו מה שרציתי לבאר בזה בס"ד ובעזרתו ית"ש אבטח כי נחני בדרך אמת אמן: סימן נח ב"ה במוצאי מנוחה כ"א טבת הדר"ת לפ"ק. ר' מאיר חכם וסופר אשכול הכופר דודי ומעודדי הרב הגדול מעוז ומגדול וכו' כ"ש מ' מאיר ברלין נ"י: הגיעני בהדרה תשובתו המאושרה מפנינים יקרה. ובמכתבו