משיב דבר חלק א נז

באומן קונה (וכבר נתקשה בהמג"א המחצה"ש שם וכתב דט"ס יש בהמג"א) דאטו אומן עצמו כשעושה כלי לתשמישו אינו מברך אלא בשעת עשייה הא הבונה תנן משמע אפי' בונה ביתו בעצמו ומברך בשע' גמר הבנין, והא דתנן הקונה כ"ח ולא קתני העושה משום דעושה משמע אומן העושה לאחרים, ולא בעה"ב המצוה לאחרים לעשות, אבל בונה משמע גם בעה"ב המתעסק בבנינו משמע דעיקר הברכה בשעת גמר דראוי להשתמש ודברי המג"א קשה להבין, אלא שהמג"א הוצרך לכך משום הא דסי' ת"ר גבי קידוש של ליל שני של רה"ש כתב הרמ"א דילבש בגד חדש, וקשה הא (בסי' רכ"ג) פסק דצריך לברך בשעת הקניה, ולכך מחלק בין קונה מלבוש, ובין חתיכת בגד שצריך לתת לאומן, ובאמת דוחק גדול לפרש דמש"כ הרמ"א ילבש בגד חדש, דוקא כשקנה בגד ועשה ממנו מלבוש, דסתמא קתני: ולי נראה דבאמת צריך לברך שהחיינו בשעה שראוי ללבוש, דאז נגמר השמחה ונתחייב ברכה, והא דכתב הרמ"א (בסי' ת"ר) דילבש בגד חדש, אין משם שום ראיה דהתם טעמא אחריתא איתא דהנה איתא בשו"ע (סי' רכ"ה ס"ג) לענין פרי חדשה, דמן הדין צריך לברך בשעת ראיה אך נהגו שלא לברך עד שעת אכילה, והטעם הוא לא כמש"כ המג"א בשם סמ"ק, דדחוק הוא לומר דחלוקי דעות יש, דמי שנהנה בראייתו מברך, ומי שאינו נהנה בראייתו מברך בשעת אכילה, דהלשון נהגו משמע אכו"ע, אך עיקר הטעם משום דרב כהנא בסוכה (דמ"ו א') לענין סוכה דמן הדין הוא לברך בשעת עשיה וקאמר רב אשי דחזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא, וכן בפסחים (דנ"ד א') לענין מוצאי שבת דצריך לברך על האור, ועל הבשמים קאמר הגמ' בשם ר' חייא מכנסן פי' על הכוס, וכן ציין הגר"א ז"ל בס"ק ז' ובכ"מ שיש לפניו עוד ברכה המנהג לסמוך, אע"ג דלא שיירו אהדדי כ"כ, ומפני זה כתב השו"ע דנהגו לברך בשעת אכילה, משום דנהגינן למסמך, ומשו"ה בטלית לפי המנהג גבי חדשה דמברך שהחיינו בשעת אכילה המנהג לברך בשעת לבישה, (ולא כמש"כ המג"א) משום דבשעה שלובש מברך ג"כ הברכה דמלביש ערומים, מברך ג"כ ברכת שהחיינו, ופוק חזי מאי עמא דבר ולהכי ברה"ש שנפל ספק בברכת שהחיינו ראוי לסמוך ב"ש של הבגד לאידך ברכות, כיון שכבר נהגו לסמוך ולהרחיב זמן הברכה משעה שנתחייב בה עד שעת לבישה לכן משום ספק ב"ש ראוי למסמך לאידך ברכות, משא"כ בקונה בגד באמצע השנה אף על גב דיכול למצוא ברכות למסמך, מכ"מ אין בזה צורך, ושפיר כתב הרמ"א דבקידוש של ליל רה"ש ילבש בגד חדש, והשו"ע כתב לפי הדין שראוי לברך בשעה שנתחייב, והיינו בשעת עשי' שראוי ללבוש ונגמר השמחה, והיינו בקונה בגד שראוי ללבוש מיד, ואם קנה חתיכת בגד אז עפי"ד מיד כשנגמר הבגד צריך לברך אך מצד המנהג נהגו לברך בשעת לבישה, ואין צורך לדחוקא של המג"א כנלע"ד, ולענין אי להקדים ב"ש לברכת המצוה או להיפך, כבר הארכתי במ"א בס"ד להלן (סי' תרס"א): סימן כ"ג סק"א במג"א במה שהעתיק דברי הב"י בדבר המנהג שנוהגים כשנכנסים לבית הקברות לקשור שני ציציות שבשני כנפים זה עם זה, דלא הועילו דאע"פ שקושרים לא נתבטל מצות ציצית, ועוד לפי דבריהם שסוברים שנתבטלו הציצית בקשירתן א"כ כו', ולא העתיק מש"כ הב"י עוד דלפי דבריהם שסוברים שנתבטלו הציצית א"כ הם לובשים הבגד בלא ציצית ואסור, אך המג"א לטעמיה אזיל (בסי' י"ג) דמי שאינו יכול להטיל ציצית בבגד שרי ללבוש בלא ציצית ע"ש סק"ח גבי מי שנפסלו ציציותיו בשבת דהיכא שאינו יכול להטיל בו ציצית כמו בשבת שרי ללבוש הבגד, דלא אמרה תורה לא תלבש בלא ציצית אלא מ"ע להטיל ציצית, והיכא דאינו יכול אינו עובר, אבל דעת השו"ע (בסי' י"ד), וה"נ גבי הנכנס לביה"ק דכיון דא"א אינו עובר, אבל דעת השו"ע (בסו' י"ד ס"ב) לא כן הוא שכתב הטיל ישראל ציצית בלא כונה אם אין לו ציצית אחרים יש לסמוך ארמב"ם שמכשיר אבל בלא זה אסור ללבוש, וכבר כתבתי בהעמ"ש (סי' קכ"ו אות ז'): שם ס"ד במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת בבית, אם הכתפים לובשים ציצית איכא משום לועג לרש, וכבר תמה ע"ז המג"א והגר"א ז"ל שהרי ביו"ד פסקינן שמשימין ציצית בטלית של מתים ואפי"ה פסק כאן בשו"ע דאסור לכנס לביה"ק או לד"א של מת בציצית ע"ש, ולענ"ד דבלא זה צריך ביאור מאי רבותא דכתפים ומה דקדק המחבר בלשונו דבמקום שנוהגים וכו', אם הכתפים לובשים ציצית כו', הא כל העומד בד' אמות של מת אסור, דהנה הא דאסור לילך בציצית בביה"ק או בד' אמות של מת משום לועג לרש, יש בו משום שני דברים חדא משום דבמתים חפשי, ופטורים ממצות, וזה הטעם שייך אף לפי המנהג שמשימין ציצית בטלית של מתים, אבל לפי המנהג שאין משימין יש לועג לרש בהא דהם הולכין בציצית והמת הוא בלא ציצית, ועיין בהרא"ש במנחות (דמ"א) שם, וא"כ, לפי"ז יש נ"מ בין הני שני הטעמים לענין כתפים דלהטעם דלועג לרש משום דבמתים חפשי, ואף היכא דמשימים ציצית בבגדיהם, א"כ גבי כתפים דגם הם פטורים מכל המצות, משום דהם עוסקים במצוה כדאיתא ברכות י"ח, ולהכי במקום שהמת מלובש ציצית ליכא גבייהו משום לועג לרש, דאי משום הציצית הא איכא גם בטלית של מת, ואי משום דבמתים חפשי, הא גם הכתפים נושאים הציצית בפטור אבל במקום שנוהגים להסיר הציצית מטלית של מת אסור אפילו לכתפים דמכ"מ יש משום לועג לרש, כיון דהמתים אינם מלובשים כלל, ולהכי שפיר מדקדק השו"ע כתפים דלאנשים אחרים אף במקום שנוהגים להטיל ציצית בשל מתים אסורים לילך בציצית משום לועג לרש דבמתים חפשי, רק בכתפים תלוי בהמנהג, נמצא דממילא מיושב קושית המג"א דהשו"ע בסעיף א' מיירי בטלית של מצוה היינו שנושאים את, הטלית לשם מצות ציצית להכי אף לפי הפסק דביו"ד (סי' שנ"א) דמשימין ציצית בטלית של מתים אסור לילך בטלית (של מתים) שנושא לשם מצות ציצית בביה"ק או בד"א של מת, וזה פשוט: סימן כ"ה בשו"ע בסעיף א' שמעלים בקודש, השאגת אריה (בסי' כ"ח) תמה ע"ז ויישבתי בס"ד בביאורי על הספרי בפרשת בהעלותך (פ' א'): סימן כ"ה במג"א (ס"ק א') על הא דכתב השו"ע דצריכין ליזהר שלא יניחו התפילין למעלה שלא יפגע בהם תחלה כתב המג"א וצריך לעיין דנ"ל דאין קפידא כיון דהתפילין מונחים בתוך כיסן וכ"מ סי"א עכ"ל, פי' דשם אי' דאסור להוציא מהתיק תפלה של ראש כו' משמע הא לאחוז תפלה ש"ר בעודו בתיק שרי ואין בו משום מעביר עה"מ, אבל לענ"ד לכאורה צ"ע עיקר הדין של סעיף י"א דהא מיירי בהוציא מהתיק תפלה של יד תחלה כדין ונתחייבו בו משום אין מעבירין עה"מ, מאי איכפת לן אם יטול אח"כ תפלה ש"ר, סוף סוף הראשון קודם משום אין מעבירין עה"מ, אפילו הניחו מן היד, וראיה לדברי ממש"כ הלח"מ בה' מעשה הקרבנות (פ"ה) לדעת הרמב"ם ז"ל דמשום דפגע במערבית דרומית תחלה אף על גב דאח"כ פגע אחריו במזרחית דרומית מעבירו ומתחיל מצפונית מזרחית בכדי שיקדים מערבית דרומית למזרחית דרומית ע"ש באורך, ותו הא משמע דמיירי אפילו תפלה ש"י עדיין בידו אלא שלא קשרה אסור להוציא, וא"כ מאי מעביר עה"מ יש בזה: לכן נראה טעמו של השו"ע לא משום דאין מעבירין עה"מ, אלא משום מקודש מחבירו קודם כדתנן בפ' כל התדיר, וידוע דתפלה ש"ר מקודש משל יד ולהכי אע"ג דהקדים לפתוח ש"י מכ"מ כיון דאח"כ פתח ש"ר קודם, כדמסיק הש"ס שם לענין תדיר ושאינו תדיר, דאי שאינו תדיר נתחייב ברישא ואח"כ נתחייב ג"כ התדיר, התדיר קודם, אבל אם לא נתחייבו עדיין התדיר שאינו תדיר קודם, ומסתמא ה"נ במקודש, ותו דממה שהוכיח הש"ס לענין תדיר מהא דפסח ותמיד דתנן עד שיזרוק דם התמיד ולא עד שישחוט ויזרוק דם התמיד, וידוע דתמיד מקודש מפסח משום שהוא עולה מקרבן צבור, וה"נ אי עדיין לא פתח ש"ר וא"כ לא נתחייב, וש"י כבר נתחייב, לית לן משום מקודש קודם, אבל אם יפתח ש"ר יהיה צריך עפ"י דין להקדים ש"ר משום מקודש כן נראה לי ליישב דברי השו"ע, [ וביומא (דל"ג ב') כשאמרו ש"מ מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא אסור משום אין מעבירין עה"מ לפי' ר"ת שם היה יכול באמת הש"ס לומר ג"כ משום מקודש, אלא משום