מרכבת המשנה (חעלמא) - ב צט

חייש לערבוב קול מש"ה כל שלא היה מעכב אפילו סתמו שלא במינו כשר. והבן אלו הסברות ואני קצרתי. ובהכי נתבארו דברי רבנו דשפיר השמיט מלתא דר"ז דניקב ולא נסתם כשר דקי"ל כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ודוקא בדחזי לקול שופר הוא דכל הקולות כשרים בו וקי"ל כר"ח משום ר"י דר"נ פליג לחומרא ובעינן תלת במינו ופחות מרוב ושלא היה מעכב קודם סתימה וכמ"ש. ומה שהוכיח הלח"מ דכוונת רבנו דמעכב אחר סתימה דאי היה מעכב קאמר תקשה לישנא בתרא דר' יוחנן וכי אפשר שנפחת רובו ולא יעכב התקיעה וכמ"ש התוס'. אין זה קושיא לפמ"ש דלישנא בתרא דר"י ס"ל כר"ז דירושלמי דכל הקולות כשרין ולא מקרי מעכב התקיעה אא"כ נפחת רובו ור"נ לקולא ואנן קי"ל דלא כר"ז ול"ב אלא כר"ח אר"י דירושלמי וכל"ק ור"נ לחומרא ושפיר כוונת רבנו כמ"ש הג' מיי' ונתבארו דבריו ביישוב ההשגות ותו לא מידי. פרק ב

ה"ב אנדרוגינוס ע' השגות ונראה כוונתו לפמ"ש תוספות יבמות דפ"ג ע"א ד"ה בריה דת"ק דר' יוסי סובר דחשיב כשניהם במקצת קצת איש וקצת אשה. ומ"מ דבריו תמוהים דבהדיא אפסקה הלכתא כר' יוסי דברייתא ודלא כת"ק והרי בפ"ב מה' נזירות ה"י פסק רבנו כת"ק אף ע"ג דפסק כר' יוסי והעיקר לדעת רבנו שהוא ספק מצד הטבע אלא דלענין דיני תורה הוי כבריה וכמ"ש פ"ד מה' אישות הי"א ובכמה מקומות מבואר במיי' דאנדרוגינוס ספק ולא השיגו הראב"ד. והרמב"ן בקונטרס אחרון ליבמות האריך להשיג על התוספות דבריה בפ"ע הוא ובודאי אינו זכר ממש ולא נקבה ממש. ודרך רבנו מחוור ועלח"מ. הן אמת דמעולם תמיהני על דברי תוספות הללו דהאיך ס"ד דפי' נושא שחייב בפ"ו דהא קי"ל פ"ו מה' ייבום ה"ב דאנדרוגינוס אין לו זיקה מפני שאינו ראוי לילד והאיך יתחייב בפ"ו ע"ש וצ"ע. מיהו בלא"ה ליכא לפרש דאסור לכתחלה משום לתא דנשים המסוללות דשאני אנדרוגינוס שיש לו זכרות ואין זה מעשה מצרים וכמ"ש התוספות וי"ל דהש"ס מקשה דנושא משמע נשואין ודאין דקדושין תופסין ממש וקשה לר"ל. ואולם לזה דקדק רבנו פ"א מה"אב הט"ו ומותר לישא

שם ה"ד המתעסק עמ"ש פ"ב מהק"ש ה"א

שם ה"ז ומותר לגדול ע' בהשגות ולפי גירס' דידן שהביא הלח"מ תנ"ה מתעסקין בהן עד שילמדו אפילו בשבת ואין מעכבין מלתקוע בשבת ואצ"ל בי"ט הא גופא קשיא אמרת מתעסקין לכתחלה בשבת והדר קאמר אין מעכבין אבל לכתחלה אין אומרים תקעו לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן שלא הגיע לחינוך שמעינן מיהו' דבשלא הגיע לחינוך אין מעכבין אפילו בשבת והאיך כתב הראב"ד דשלא הגיע לחינוך תוקעין בי"ט אבל בשבת לא אך דגירסת הראב"ד כגירסת התוס' תנ"ה מתעסקין עמהן עד שילמדו אפילו בשבת ואין מעכבין מלתקוע בי"ט והאמרת רישא אפילו בשבת אין מעכבין כאן בקטן שהגיע לחינוך כו' ונראה דהראב"ד גריס והאמרת רישא אפילו בשבת מתעסקין ותרתי פריך דברישא נקיט מתעסקין אפילו בשבת ובסיפא משמע דאפילו מעכבין בשבת וזהו מוכרח לפי גירסת התוספות בברייתא דליכא למימר דקס"ד דאין חילוק בין מעכבין למתעסקין דודאי בקטן שלא הגיע לחינוך אסור להתעסק עמו כיון דלאו בר חינוך הוא וכן משמע בערכין דף ב' ע"ב הכל חייבין בתקיעת שופר לאתויי קטן שהגיע לחינוך דתנן אין מעכבין את הקטן מלתקוע בי"ט וע"ש בתוספות דכפי הנראה גרסינן במתני' מלתקוע בי"ט והש"ס מביא ראיה מסיפא דמתני' אבל מתעסקין כו'. איברא כה"ג כתב וזה לשונו אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביום טוב ומתעסקין עמהן כדי שילמדו אר"א אפילו בשבת תנ"ה מתעסקין עמהן שילמדו אפילו בשבת ואם הגיע לחינוך ע"כ נראה מזה דמפרש כאית דאמרי שברי"ף דאדרבה כשהגיע לחינוך אסור להתעסק עמו וכ"כ הסמ"ג עשין מ"ב וז"ל אבל בה"ג ובס"י ה"ג תניא מתעסקין שילמדו אפילו בשבת ואין מעכבין מלתקוע בי"ט הא בשבת מעכבין והא אמרת רישא אין מעכבין. רישא בלא הגיעו לחינוך וסיפא שהגיעו לחינוך הילכך מעכבין בשבת וזו הגירסא תפס המיי' עיקר עכ"ל ועיין בביאורי הרא"מ וכן דעת הגהות מיי' דרבנו גריס גי' בה"ג וכמ"ש המ"מ ועלח"מ הגם דבפי' המשנה לרבנו כ' ואין מעכבין התינוקות מלתקוע אפילו בשבת ובתנאי שיהיו סמוכים לגדלות כדי שידעו לצאת י"ח כשיבא ר"ה ע"כ וזהו כפי סוגיא דערכין והפך דעת בה"ג מ"מ סובר הסמ"ג דיש כאן חזרה בחיבורו. וליישב דעת רבנו שנדחק בהן הלח"ם טובא וגם קשה טובא מסוגיא דערכין לרבנו נקדים ירושלמי הביאו הר"ן וז"ל מתני' בגדול בי"ט של ר"ה שחל בשבת ותני כן מלמדין לתקוע בשבת ואין מעכבין מלתקוע בי"ט ופי' הר"ן בגדול היינו קטן שהגיע לחינוך. והנראה בביאור הירושלמי דבברייתא גרסינן כגי' התוס' מתעסקין שילמדו אפילו בשבת ואין מעכבין מלתקוע בי"ט וקשה קושיית הש"ס תרתי דהא בשבת מעכבין וכ"ש דאין מתעסקין (והגירסא במתני' כפי' גי' שבערכין אין מעכבין מלתקוע בי"ט אבל מתעסקין עמהן שילמדו) ולזה מפרש הירושלמי דהא דתנן מלתקוע בי"ט לאו למידק אבל בשבת מעכבין אפי' בר"ה שחל בשבת (דשבות שבת חמור א"נ כדלקמן ה"ח וה"ט דאין תוקעין בשבת של ר"ה אלא בפני ב"ד מש"ה מעכבין) אלא דבגדול ר"ל בהגיע לחינוך מניחין אותו לתקוע בר"ה שחל בשבת וה"ק אין מעכבין מלתקוע בי"ט אפילו חל בשבת כדין קטן אוכל נבלות שאין ב"ד מצווין להפרישו אלא דלומר להן תקעו אסור אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו עיין בתוס' ערכין. ולענין להתעסק עמו שילמדו כל שהגיע לחינוך עדיף דאם לא הגיע לחינוך אסור על דעת אביו כמש"ר פי"ב מה' שבת ה"ז ומש"ה מוקים מתני' בגדול ר"ל שהגיע לחינוך מתעסקין עמו אפילו בר"ה שחל בשבת והברייתא ה"ק מלמדין את שהגיע לחינוך אפילו בשבת והוא שחל בו ר"ה וקמ"ל רבותא אע"ג שאין תוקעין אלא בפני ב"ד וכמ"ש. וסיפא