מרכבת המשנה (חעלמא) - ב ק

בלא הגיע לחינוך דאין מתעסקין עמהן אלא אין מעכבין ונקיט בי"ט לרבותא שאפילו חל ר"ה בחול דוקא אין מעכבין אבל אסור ללמדן וכמ"ש ועפי"ז מהמ"א הכ"ז והכ"ח. א"נ דה"ק אין מעכבין את שלא הגיע לחינוך אבל התעסקו' אסור ומשהגיע לחינוך מותר אפילו בר"ה שחל בשבת משא"כ בשבת דעלמא וכן מטין דברי רבנו כאן דמפרש מתני' דה"ק אין מעכבין מלתקוע בשבת דעלמא דלאו ר"ה והוא שלא הגיע לחינוך דמשהגיע לחינוך מצוה להפרישו דאין חינוך שייך אלא ביו"ט של ר"ה ואח"כ קאמר דמותר לגדול להתעסק ללמדן בי"ט של ר"ה אפילו חל בשבת בין שלא הגיע לחינוך דאיכא צד להחמיר דאין חיוב ללמדו בין שהגיע לחינוך דאיכא צד להחמיר הואיל שמצוה להפרישו מתורת חינוך. ולפ"ז פי' הברייתא מתעסקין ללמדו אפילו בשבת דוקא שבת שחל בו ר"ה כפי' הירושלמי ויש מקום לומר דרבנו גורס בסיפא כגי' דידן ואין מעכבין מלתקוע בשבת ואצ"ל בי"ט והיינו בלא הגיע לחינוך דאין מעכבין אפילו בשבת דעלמא ואצ"ל בי"ט של ר"ה שחל בשבת ומש"ה דקדק רבנו וכ' בשבת שאינו י"ט של ר"ה דהא דנקיט ברישא מתעסקין שילמדו אפילו בשבת היינו דוקא שחל בו ר"ה. ובהכי ניחא נמי סוגיא דערכין דמוכיח מדתנן אין מעכבין כו' אבל מתעסקין דה"ק ולא עוד אלא דמצוה נמי איכא ללמדן אלמא דקטן חייב משום מצות חינוך דאל"כ היה בדין אדרבה הואיל שהגיע לחינוך מצוה להפרישו. וכ"ש אי גרסינן במתני' בי"ט כפי סוגיא דערכין ע"כ הא דקאמר ר"א אפילו בשבת ר"ל בר"ה שחל בשבת וכדעת הירושלמי ורישא דברייתא נמי בי"ט שחל בשבת וסיפא מפרש רבנו אפילו בשבת דעלמא דכשלא הגיע לחינוך ודאי אין אביו מצווה להפרישו וזה ברור. ויש להסביר דהירושלמי וגם הבבלי ס"ל דבהכרח מתני' מתוקמא בי"ט שחל בשבת דאי ס"ד בחול אטו קטן גרע מגדולים דאע"ג שכבר יצאו י"ח מותרין לתקוע כל היום דהואיל והותר' א"ו דאיירי בר"ה שקל בשבת דאסור לתקוע חוץ לב"ד וקמ"ל דמ"מ אין מעכבין על הקטן והיינו הא דבבבלי אר"א אפילו בשבת ר"ל ר"ה שחל בשבת וגם לשון רבנו בפי' המשנה יש לפרש דאין מעכבין בר"ה שחל בשבת הואיל שהותר בב"ד והוא שהגיע לחינוך כדי שילמדו לשנה הבאה וגירסת הבריי' היא מלמדין לתקוע בשבת ר"ל שחל בו ר"ה. ואין מעכבין מלתקוע בי"ט ר"ל נמי שקל בשבת דאל"כ פשיטא כמ"ש אלא דנקיט לאפוקי שבת דעלמא דמעכבין דסיפא בהגיע לחינוך דחייב להפרישו ורישא בלא הגיע לחינוך וקמ"ל דאפי' הכי מותר לחנכו אפילו בי"ט שחל בשבת. גם י"ל דגריס רבנו בברייתא מתעסקין שילמדו בשבת ואין מעכבין מלתקוע בשבת ול"ג ואצ"ל בי"ט ופריך הא גופא ק' אמרת מתעסקין והדר תני אין מעכבין ולכתחלה לא ומשני דסיפא בלא הגיע לחינוך וה"ק אין מעכבין אבל אין מחוייב להתעסק ורישא נקיט למצוה בהגיע לחינוך ומ"מ סובר רבנו דרשות להתעסק אפילו לא הגיע לחינוך והירושלמי וסוגיא דערכין מפרשים מתעסק עמהן למצוה בהגיע לחינוך והיינו בר"ה שחל בשבת דהותרה בב"ד וכמ"ש. גם י"ל דרבנו מפרש הך דר"א אפילו בשבת ר"ל בשבת דעלמא וארישא קאי דאין מעכבין אפילו בשבת וביום טוב מתעסקין נמי שרי וה"ג תנ"ה מתעסקין בהן עד שילמדו (ול"ג בשבת) ואין מעכבין בשבת ואצ"ל בי"ט ומייתי ראייה דאין מעכבין אפילו בשבת דהכי מתרצא מתני'. ופריך אמרת מתעסקין עד שילמדו משמע דבי"ט אומרים תקעו והדר קאמר דאין מעכבין בי"ט מדנקיט ואצ"ל בי"ט ומשני דבהגי' לחינוך מצוה נמי איכא ללמדו. א"נ ה"ק דכל שהגיע לחינוך בי"ט מצוה להתעסק בשבת שלפני ר"ה אע"ג שלא הגיע לחינוך עדיין בשבת אבל לא הגיע לחינוך בר"ה אסור להתעסק עמו בשבת שלפני ר"ה והבוחר יבחר

שם ה"ח כשגזרו כו' (עמ"ש ח"א) ומה שהניח הלח"מ דברי רש"י בצ"ע עמד על זה התי"ט ותי' דרש"י ס"ל דהא דאמר ברישא אבל לא במדינה לאו כללא הוא וסמך אפרט דסיפא דבמדינה יש חילוק שבירושלים וכל עיר שרואה אין תוקעין אא"כ בזמן שב"ד יושבין במקדש אבל במקדש תוקעין אפילו בזמן שאין ב"ד יושבין שאין שבות במקדש. ורבנו לשטתו עיין פ"א מה' שקלים ה"ט שכ' בט"ו בו ישבו השולחנים בכל מדינה ומדינה דאין פי' מדינה ירושלים וכמש"ר בפי' המשנה פ"א דשקלים מ"א וע' פ"ב מה' שקלים ה"א ועפי"ד מה' תפלה ה"י וצ"ל דאנשי ירושלים כלם התפללו במקדש דבהכי ניחא מש"ר פ"ז מה' לולב הי"ג וניחא מש"ר פ"ק מה' נזירות ה"ג. פרק ג

ה"ד שיעור תרועה ע' השגות וכ' הר"ן דהראב"ד מפרש כיון דמסיק הש"ס אמר אביי בהא ודאי פליג שוב א"צ לדחוק דחשיב תקיעה דכלהו בבי אלא דשיעור תקיעה ט' טרומוטין שהן ג' תרועות. וכן שלשה שברים הם ט' טרומיטין דכל שבר ג' טרומיטין. ועמ"מ דעת רבנו. ובר"ן סתר פי' רבנו דא"כ יהיה שיעור תקיעה חצי שבר דהיינו טרומיט וחצי וכן הלח"מ נדחק טובא והנראה דרבנו סובר דלא בא תנא דידן להורות שיעור תקיעה דודאי רשאי להאריך ולקצר בין בתקיעה ובין בתרועה אלא דה"ק שעכ"פ יאריך בתרועה כמו בב' תקיעות קצרות. דלמ"ד בירושלמי צריך להריע מתוך פשוטה דמסתבר דשיעור קול פשוט שבתחלה וסוף מצטרפין ותרועה שבאמצע כשיעור ההתחלה והסוף ופשוט נמי דג' שברים הן כב' תקיעות והיינו דקאמר רבנו ג' שברים כתרועה דנמצא אין תקיעה פחות משבר ומחצה ואולם היבבות שבתרועה הם ט' או יותר בכדי ג' שברים שהן ב' תקיעות ובירושלמי ליכא הכרע לשיעור תרועה דה"ג איזהו הרעה ר"ח ור"מ חד אמר אהן טרימוטה וחד אמר תלת דקיקין ע"כ. ואין במשמעות זה אלא דמר סבר טרימוטה ר"ל יבבה ומר סבר שלשה שברים ולא נתבאר כלל מנין היבבות אלא שיהיו כב' תקיעות כאורך ג' שברים והא דקאמר דפליגי לאו בשיעור פליגי דודאי תרועה כג' שברים שהן ב' תקיעות ובכל יבבה יש כמה טרומיטין וארכה כשיעור שבר ומדנקיט מר ג' יבבות ומר נקיט ג' שברים מכלל דפליגי במהות תרועה וסרה מעל רבנו תלונת הר"ן ומה שנדחק