מרכבת המשנה (חעלמא) - ב צח

הרז"ה פסק הלכה כהירושלמי וכל"ק דר"י לחומרא וכדר"נ דר"י מפרש דבריו דבנפחת רובו בין שלא סתמו ובין שסתמו אפילו במינו פסול. ובפחות מרוב אם לא נשתנה קולו כלל לא מבעיא לא סתמו אלא אפילו סתמו ואפי' שלא במינו כשר ואם נשתנה קולו אם לא סתמו כלל או שסתמו במינו כשר סתמו שלא במינו פסול ודעת הראב"ד נראה דמפרש הירושלמי כהרז"ה דר"נ לקולא פליג ומשיג על רבנו דאם סתמו במינו מיהות כשר. וגם משיג למה השמיט רבנו דניקב ולא סתמו כשר והנה הרמב"ן במלחמות לקח לעצמו דרך אחר דפי' הא דנקיט בירושלמי אם היה מעכב משמעותו עיכוב הקול שקודם הסתימה וה"ק הירושלמי שופר שנסדק ודיבק שברים אתאן לר"נ דלרבנן כל שניקב וסתמו פסול אע"ג שסתם היטב ואינו מעכב התקיעה אחר סתימה הואיל שהי' מעכב קודם סתימה וכ"ש בבי דרישא. וכן מתני' דניקב וסתמו דוקא כר"נ דתני בתוספתא ניקב וסתמו אפילו במינו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר (כן גורס הרמב"ן בברייתא שבירושלמי אם מעכב ול"ג אם היה מעכב אלא) ר"ח בשם ר"י מסיק להגיה הברייתא אם היה מעכב התקיעה פסול והיינו דקאמר כיני מתני' כו' ועלה פליג ר"נ לקולא דבמינו כשר אפילו היה מעכב ושלא במינו פסול אם היה מעכב וסתם מתני' בהכרח בסתם נקב גמור שהיה מעכב ואפ"ה קאמר שאם אינו מעכב אחר סתימה כשר והיינו ע"כ כשסתמו במינו וכר"נ דלת"ק לעולם פסול אע"ג שאינו מעכב אחר סתימה במינו הואיל שהיה מעכב קודם סתימה. וגם שיטה זו לא יתכן לדרך רבנו דמוכח מיהות כל שלא היה מעכב קודם סתימה לכ"ע כשר אפילו סתמו שלא במינו ומשמעות רבנו דכל סתימה שלא במינו פסול אפילו לא היה מעכב קודם סתימה ותלתא בעינן. גם למסקנת הרא"ש דהא דנקיט בירושלמי אם היה מעכב לאו דוקא אלא ר"ל שמעכב אחר הסתימ' ולפ"ז בהכרח הא דקאמר בירושלמי כיני מתני' קאי אסיפא דברייתא דר"נ דשלא במינו פסול דוקא במעכב אחר סתימה כיון דמפורש בברייתא דלת"ק אין חילוק בין במינו ושלא במינו ליכא למימר דרבנו פסק כת"ק וה"ל לפסוק כר"נ דפליג לקולא דבמינו כשר אפילו מעכב אחר סתימה ולמה פסק רבנו דצריך תלת. וי"ל דשיטת רבנו כדעת הי"א שברא"ש דהיינו שיטת רש"י דר"נ פליג לחומרא דהש"ס איירי בנסתם יפה ולר"נ במינו כשר אם לא היה מעכב קודם סתימה ושלא במינו פסול אפילו לא היה מעכב קודם סתימה ולפ"ז פי' הירושלמי דבבי דרישא נסדק ודיבקו והמדבק שברי' משמע בדבק דהוי שאינו במינו ומדלא התנה במתני' והוא שהיה מעכב מכלל דאפילו לא היה מעכב התקיע' והיה ראוי לתקוע בשופר שנסדק ושברי השופרות אפ"ה פסול הואיל שדיבקו בדבק דה"ל שאינו מינו והיינו דקאמר עוד היא דר"נ פי' דמשכחת שברי שופרות הראויין לתקיעה. ואח"כ מסיק דסיפא דניקב וסתמו נמי דר"נ היא דלשון וסתמו משמע במינו הילכך אם לא היה מעכב כשר ונקיט לשון סתימה דהיינו במינו דאז אם לא היה מעכב כשר וקמ"ל כדר"נ משא"כ בדיבקו בדבק שאינו מינו אפילו לא היה מעכב פסול והא דאמר ר"ח בשם ר"י כיני מתני' כו' מלתא באפיה נפשי' הוא להגיה לשון המשנה אם מעכב את התקיעות פסול דר"ל אם היה מעכב קודם סתימה וכלשון הברייתא וזה ברור וכן הגירס' במשנה ירושלמית אם עיכב את התקיעה פסול. (וזה ברור בכוונת רבנו כפי מ"ש הגהות מיי' ודלא כהבנת המ"מ וכ"מ ולח"מ דכן משמעות לשון רבנו שדקדק וכ' ולא עיכבו הנקבים לשון עבר כלשון המשנה ירושלמית דלדרך הכ"מ הל"ל ואין הנקבים שנסתמו מעכבין את התקיע' וכן לשון רבנו בפי' המשנה ואם נקב כו' ולא עיכבו הנקבים את התקיעה ע"ש והא דנקיט רבנו הנקבים שנסתמו ה"ק לסימנא אותן הנקבים שעתה נסתמו לא עיכבו קודם סתימה וגם הראב"ד הבין כוונת רבנו דמעכב קודם סתימה קאמר כהרמב"ן אלא דהר"א מפרש כהרז"ה דר"נ לקולא פליג ומשיג דא"צ תלת וכמ"ש) והא דמסיק בירושלמי ראב"ז בשם ר"ז והוא שסתמו כו' ס"ל לרבנו מדלא קאמר אראב"ז אר"ז משמע דבא לחלוק על הסוגייא הנ"ל ור"ז סובר דכל שופר שניקב ולא סתמו כשר כלישנא בתרא דר"י בבבלי והוא שלא נפחת רובו דשופר מקרי וכל הקולות כשרים בו אלא שהסתימ' מגרע דה"ל כב' שופרות דקס"ד ר"ז דודאי מתני' איירי בסתם נקב שלא נפחת רובו ואפ"ה פסול מכלל דהסתימה גורמת הפסול היכא שהיה מעכב דנמצא נשתנה קולו על ידי הסתימה נמצא לר"ז דאפילו נקב המעכב התקיעה ואין ראוי לקול שופר כשר דכל הקולות כשרים אין טעם לדברי ר"נ דחילק בסתם במינו בין היה מעכב או לא דממ"נ אי חשיב סתימה כשופר א' הואיל שהוא במינו א"כ אפילו היה מעכב כשר ואי לחודא קאי אפילו לא היה מעכב פסול אפילו במינו משום תערובת קול של דבר אחר כיון שאינו שופר א' ובהכרח פליג ר"ז אדר"ח בשם ר"י וס"ל לר"ז דר"נ פליג לקולא דכל במינו חשיב סתימה מעלייא ושופר א' וכשר אפילו היה מעכב את התקיעה ובשלא במינו יש חילוק לר"נ דאם היה מעכב פסול דנמצא יש כאן תערובת קול שאינו מינו ואם לא היה מעכב כשר דאין כאן אלא קול שופר לבדו. ורבנן אפילו סתימה במינו לחודא קאי ולא מהני אא"כ לא היה מעכב ונמצא פליג ר"ז אדר"ח אר"י דלר"ז בהכרח תנא דידן דנקיט שסתמו דמשמע במינו פליג אדר"נ דלר"נ אפילו מעכב קודם סתימה כשר כשסתמו במינו. ור"ת בשם ר"י פליג אדר"ז וס"ל דבעינן שופר דחזי לקול שופר הוא דכל הקולות כשרים בו משא"כ נקב המעכב דלא חזי לקול שופר פסול ולא מהני ביה סתימה לכ"ע אפילו במינו דזהו קול סתימה אלא דוקא נקב שאינו מעכב הוא דמכשיר רבי נתן בסתמו במינו אבל שלא במינו גרע מניקב ולא סתמו שהרי מעורב בקול דבק שאינו מינו ולת"ק כשר אפילו שלא במינו כיון דלר"ח בשם ר"י ניקב עד דלא חזי לקול שופר פסול שפיר פליג ר"נ לחומרא ומתני' כר"נ דס"ל לר"נ דדוקא כשלא היה לו קול שופר לא מהני סתימ' להכשירו שהרי אין בסתימה כשיעור שופר וה"ל קול סתימה לבדו וה"ל זוז"ג ופסול מה שא"כ כשהיה לו קול שופר וסתמו כשר דה"ל זה יכול וזה אינו יכול והרי הקול לא נשתנה דגם הסתימה אין שופר הוא מה שא"כ כשסתמו בשאינו מינו דאיכא:

עירבוב קול דבק גרע מלא סתמו ופסול ות"ק לא