מרכבת המשנה (חעלמא) - ב צה

הי"ד ועיין בפי' המשנה לרבנו שכתב נשער אותו בזולתו או בזמן כו' והבן

שם ה"כ מותר ליתן התבלין כו' וכן מותר כו' עיין השגות ומ"מ. ועלח"מ ונראה שהיה גורס וחכ"א תאפה מיד ואפשר שכן גי' הראב"ד ומדקאמר עלה ואר"ע משמע כדעת הר"א דר"ע ורבנן לא פליגי מיהו גי' רש"י וחכ"א יאכל ומוחק תיבת מיד דמשנאפה לא תחמיץ ושפיר שייך לשון ואר"ע כיון דסובר כרבנן דתאכל אע"ג דפליג להקל לכתחלה דאי ס"ד דמודה ר"ע דמי שאינו זריז כמותו לא ילוש לא הוצרך הש"ס לומר אתאן לת"ק דשפיר אתי כר"ע באינם זריזין. וכל זה איירי בתערובת מים ע' בתוספות פסחים דל"ה ע"ב ד"ה מי פירות ועמש"ר פי"ב מה' מעה"ק הי'"ז. פרק ו

ה"ב בלע מצה כו' ובהשגות ודברי המ"מ נכונים דרבנו נותן טעם לחלק בין סיב דחוצץ למרור שאינו חוצץ הואיל דמרור טפל למצה ושייכא אהדדי ומ"מ ידי מרור לא יצא אע"ג דליכא קציצה הואיל דהבולע מרור לבדו כמי לא יצא. משא"כ לגי' הלח"מ שנמשך אחר המ"ע דבלע מרור יצא אין כאן בנ"ט דלמה הטפלה איננה חוצצת על העיקר והעיקר חוצץ על הטפלה דהסברא נוטה להפך

שם ה"ה העושה עיסה כו' כ' המ"מ דהיינו משום גרירה אע"ג דקי"ל פ"א מה' חמץ ה"ז דטעם כעיקר לאו ד"ת ובבית יעקב שס"א הקשה דא"כ אין מקום לקושיית הגמרא זבחים דע"ח מתיב רבא עשה עיסה כו'. ולענ"ד לק"מ דאי אמרת דהאיסור בטל ברוב היתר מדאורייתא אפילו מין בשאינו מינו א"כ אינו בדין לצאת י"ח ברוב אורז אע"ג דגריר וזה פשוט. ועיין בהשגות ודבריו כבדים דמה בכך שיש כבא"פ הרי א"צ לאכול פרס ויוצא בכזית משום גרירה ולפי הנראה מלשון הראב"ד שסיים ויאכלנו דמצריך שיאכל פרס דנמצא אכל כזית חטין ובעינן תרתי טעם חטין וכבא"פ וכל זה דחוק בלשון המשנה. והעיקר דהכל תלוי בטעם דגן ופסיקא לי' להתנא דכל שרוב טעמו דגן בודאי הוא יותר מכבא"פ וא"צ למ"ש המ"מ ועמ"ש פ"ו מה' בכורים הי"א. ומש"ר מצה שלשה במי פירות ובהשגות ואין זה השגה דודאי מודה הר"א דיוצאין במצה מתובלת מדלא השיג על רבנו אבבא דמותר ליתן תבלין דלעיל פ"ה ה"ך אלא כוונת הר"א לקיים דברי התוספתא בין שתבלה בקדרה בין שתבלה באלפס דמשמעותו שעושה מעשה מרחשת בשמן ודלא כר"ע ולזה תי' דהתם אחר אפייה. ואולי רמז דה"ל לרבנו לבאר דלאחר אפייה נותן בה שמן ומקרי לחם עוני ורבנו מפרש מעשה אלפס בלי שמן כדלקמן ה"ו ותבלין שרי דלא מקרי מצה עשירה בשביל תבלין כנ"ל פ"ה ה"כ ודברי המ"מ תמוהים ועמ"ש ה"ו

שם ה"ו אחד מצה כו' עיין בהשגות (ועיין מ"ש ה"ה והר"א ומ"מ היו סוברים דדעת רבנו דאין נותנין תבלין לתוך המצה בלילה ראשונה ומש"ר פ"ה ה"ך דביום ראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד מוסב גם אתבלין דרישא וזה דוחק להעמיס בלשון רבנו א"ו דתבלין אף בי"ט ראשון שרי דאין זה לישה (ואם גם הראב"ד הבין כן בהכרח השגתו לעיל ה"ה דמפרש התוספתא שמתבלה בשמן באלפס כמ"ש המ"מ אלא דכאן משמע דמפרש נמי מעשה אלפס במים לבד ובהכרח ס"ד דסובר דמודה רבנו דתבלין בראשון אסור ומש"ה לא השיגו פ"ה ה"כ) ועיין מ"מ וכפי הנראה דהר"א סובר דמעשה אלפס נותנין בהם מים הילכך אפילו מצה חדא נמי אסור אפילו לרבא ובפסחים ד"מ ע"א א"ל רבא אי הכי אפילו חדא נמי דלמא נפקא מהאי רישא ובלע אידך רישא וע"כ לא שרי רבא אלא בתרי שבלי חריכי דליכא מיא אלא מי פירות אבל בנדון דידן אפילו חדא אסור ומ"ש הר"א אא"כ עשה אותן באלפס וכפה עליו את הכיסוי למד כן מהא דקאמר הש"ס והדר בי' אביי מההיא דכל אגב מדלייהו לא מחמצי ומפרש הר"א דה"ק דאע"ג דאביי סובר מי פירות מחמיצין מכל מקום מותר לחרוך יחד ב' שבלים דאע"ג דנפקו מיא מהאי ובלע אידך מ"מ כיון שהולך הקילוח מזה לזה דרך רתיחה והיינו אגב מדלייהו הקילוח רותח מאד אינו מחמיץ דה"ל כחליטה דקי"ל חולטה ברותחין והיינו דמסיק דהדר ביה אביי מדאמר אביי חצבא דאבשונא **(דאבישנא)** (ובערוך ערך אבושנא **(אבשונא.)** פי' שבלי דשערי רטיבי) סחופה שרי זקיפא אסור פי' אם הכיסוי סחוף על הקדרה דמעלה רתיחה כלפי מעלה ולא מחמיץ אבל אם כיסוי הקדרה זקוף שפיה למעלה שנמצא אין הרתיחה יכולה לעלות אגב מדלייהו אלא נדחק לעלות דרך מטה מצד זה לצד שני ואינו רותח כ"כ ומחמיץ ומזה למד הר"א בנדון דידן דלא הוי מי פירות דבעינן דוקא סחופי כיסוי דקי"ל כרבא דאפילו חדא נפק מהאי רישא ובלע אידך רישא וזה ברור בכוונת הראב"ד ורבנו ס"ל דלא אמר אביי אלא בחצבא דאבישנא דיש לחות מעט ושלא אגב מדלייהו מתקרר משא"כ באלפס מלא מים חלק א' מחמם את חברו ואפילו שלא אגב מדלייהו חשיב חליטה והבן זה

שם ה"ח וכן עמ"ש ח"א. פרק ז

ה"ג וחוטפין מצה ובהשגות ובחר הר"א בפי' הזה כמ"ש רש"י הואיל דמייתי הא דר"ע בהדיה ומ"מ הלשון דחוק ועיין רשב"ם דלשון התוספתא חוטפין מצה לתינוקות שלא יישנו דחוק לפי' הראב"ד ורבנו מפרש התוספ' דלא כפרשב"ם אלא ה"ק חוטפין מצה כדי שיראו התינוקות שינוי ולא יישנו מחמת תמיהה וישאלו: ומה שפרש"י חוטפין מגביהין את הקערה אין הלשון מכוון וע' פסחים דקט"ו ע"ב שהוא בברייתא בלשון אחר.