מרכבת המשנה (חעלמא) - ב צא

דסובר רבנו דלפי מסקנת הש"ס ביצה ד"י דמתני' דג' ומצא ב' מותרין אף לרבנן דגוזלות עשויין לדדות ה"ה הניח יו"ד ומצא ט' תולין שאכלתו העכבר עיין תוספות פסחים ד"ט ע"ב ד"ה היינו. ומ"ש הר"א תשעה צבורין כו' גם זה איננו השגה אלא הודאה דכפי הנראה גריס הר"א כגירסת המ"מ בדברי רבנו או שהיו ט' צבורין של חמץ וא' של מצה ופירש כו' ובא עכבר כו' ונכנס לבית בדוק וכפי הנראה דהמ"מ לא גריס לעיל הי"א או שהיו ט' צבורין של מצה כו'. א"נ דהראב"ד גריס ט' צבורין של מצה כו' כגי' הכ"מ ובא להשיג. ויותר נראה דלעיל הי"א גריס הראב"ד ט' צבורין של מצה כו' כגירסת הגהות מיי' והכ"מ וכאן גריס ט' צבורין של חמץ ומשיג דזה משנה שא"צ דפשיטא דסגי בבדיקה כפי קושיית הכ"מ אגי' המ"מ ומ"ש הראב"ד בא עכבר כו' א"צ בדיקה דמפרש כפרש"י דבספק על א"צ בדיקה דהוכרח לפרש כן כי היכי דלא תקשה בבא דב' שבילין דקיי"ל לקולא משום דה"ל ספק ביאה וזהו קושיית המ"מ וכבר יישבתי לעיל הי"א בטוב טעם

שם הי"ד היה חמץ בבור עיין השגות ובמ"מ. וברש"י שלפנינו ה"ג ככר בפי נחש בעיא באנפה נפשה היא ולא דמי להנך דלעיל ול"ג ואת"ל ע"כ. ר"ל דלא שייך לשון ואת"ל אא"כ הבעיא אחרונה תלוי בואת"ל כמו בעכבר נכנס ויוצא דאת"ל היינו האי דעל שייך למבעי בעכבר שחור ולבן משא"כ אי ס"ד אחריני נינהו אין מקום לבעיא דשחור ולבן וכן כלם וכה"ג את"ל זימנין דנפל הוא דאכתי איכא לספוקי בבור משא"כ אי אמרת כיון דלא נחית מנפשה לא אטרחוהו אין מקום לבעי' דבור לזה כתב רש"י דככר בפי נחש בעיא בפ"ע דאפילו תימא דלא עבידא דסלקה מנפשה מש"ה א"צ טירחא דסולם אע"ג שהוא מועט מ"מ יש בעיא בככר בפי נחש דכיון דשכיח דמשליך צריך לטרוח אפילו טרחא מרובה. ואף לדרך רבנו והגאונים דכל ואת"ל הוא פשיטות נמי כל ואת"ל תלוי בו הבעיא האחרונה דאל"כ ה"ל להש"ס לומר לשון בתר דבעי הדר פשטה ומוכרח גרסת רבנו דל"ג ואת"ל. וסוף דברי הר"א תמוהים כמ"ש המ"מ דהיינו הך דחור שבין אדם לחברו בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו דאין בזה משום מטמין בבורות כל שלא הטמין לדעת אלא מאליו נפל וכמ"ש המ"מ. פרק ג

ה"ג חל י"ד עיין השגות שסובר כהרי"ף ודברי המ"מ אינם מוכרחין די"ס דל"ג בדברי איש ברתותא מבערין את הכל מלפני שבת וכמ"ש המ"ע ועיין רז"ה ומלחמות והר"ן וכן רבנו בפי' המשנה פסק בהדיא כראב"צ. אמנם כאן בחיבורו חזר בו רבנו דהא בפסחים די"ג מסיק רב דהלכה כר"י דר"ג לאו מכריע הוא וטעמיה דנפשיה קאמר ובירושלמי פ' אלו עוברין עלה מתני' דראב"צ ה"ג ר"א בשם ר"י אתיי' דראב"צ כר"ג כמה דרג"א שני בין חולין לתרומה כן ראבצ"א שני בין חולין לתרומה וכמה דתימר הלכה כר"ג כן הלכה כראב"צ ע"כ. והירושלמי לשטתו דפסק בפ"ק כר"ג דמחלק בין חולין שנאכלין כל ארבע לתרומה שאוכליה מועטין צריך זמן טפי ונאכל כל חמש וזהו ג"כ טעמי' דראב"צ כמבואר בתוספתא פ"ג דפסחים אראב"צ תרומה מלפני השבת שאוכליה מועטין וחולין אוכליה מרובין כו' דלענין ע"ש לפי שאוכליה מועטין צריך ביעור תחלה כדי שלא יותיר ויהיה צריך לכפיית כלי. מבואר מזה דלדידן דקיי"ל כר"י ודלא כר"ג לית הלכתא כראב"צ. וניחא נמי דאין ראייה לפסוק כראב"צ ממעשה דזונין שבא לפני ר"ג ומעשה רב דשפיר ר"ג לשטתו דמפליג בין תרומה לחולין ואנן לא קיי"ל כוותיה. והיינו נמי מה דקאמר הש"ס מאי לאו אפילו לאכול דקס"ד הא בהא תלייא כדעת הירושלמי ואע"ג דדחי ר"פ אין סומכין אדחייה לדחות הירושלמי ותו לא מידי

שם ה"ד היה לו ככרות עכ"מ שהניח בצ"ע ועלח"מ. ותרווייהו אשתמיט להו לשון הש"ס ולשון רבנו בפי' המשנה דפסק שם כר"י דס"ל פסחים דט"ו ע"ב מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין דמפרש מאי מדבריהם מדר"ח סגן הכהנים והא דקאמר ר' יוסי אינו מן המדה ה"ק דמתני' איירי בבשר שנטמא במשקין שנגעו בשרץ ור' יוסי לטעמי' דטומאת משקין לטמא אחרים ד"ת מיהו אנן קיי"ל כר"מ דטומאת משקין לטמא אחרים מד"ס כמש"ר פ"ד מהאה"ט ה"א וא"כ שפיר שמעינן מדר"ח סגן הכהנים דכי היכי דבשר שנטמא במשקין דטהור לגמרי ד"ת מותר לטמאותו הואיל שטמא מד"ס ה"נ בשש דאיכא איסור דרבנן שרי לטמאותו עיין פרש"י דף ט"ו ע"ב ד"ה אי הכי. ובזה אין מקום לקושיית הלח"מ דשפיר לא חילק רבנו בין שש לשבע דנהי דמחלוקת בשש אכתי קיי"ל כר"מ דאף בשש שורפין הטהורה עם הטמאה. ולפ"ז דקיי"ל כר"י דפי' מדבריהם מדר"ח סגן הכהנים א"כ הא דקאמר ר' יוסי לר"מ מודה ה"ק אפילו לר' יהושע דמקיל כי מקיל בתלויין וטמאה אבל בטהורה וטמאה לא והרי בפסחים ד"כ ע"ב מפורש רב כהנא רמי פסחא אפסחא ומשני כו' ומפורש שם פלוגתא דר"מ ור' יוסי בי"ד שחל להיות בשבת ששורפין קודם שבת דלר' יוסי טהורה בפ"ע ותלוייה בפ"ע וטמאה בפ"ע והא דקאמר ר' יוסי במתני' ומודים ר"א ור"י ה"ק ואפילו ר"ש אליבא דר' יהושע דמקיל מודה בטהורה וטמאה ופסק רבנו כר' יוסי דס"ל אפילו תלוייה עם טמאה שמא יבא אליהו ויטהרו' והיינו דוקא בי"ד שחל להיות בע"ש דליכא למילף מדר"ח סגן הכהנים דשאני התם בבשר שנטמא במשקין דפסול מיהות מד"ס משא"כ הכא בי"ד שחל בע"ש דשורפין הכל לפני שבת דליכא אפילו איסור מד"ס אין שורפין אפילו תלוייה עם הטמאה ונתבארו דברי רבנו בפי' המשנה ומתורץ הצ"ע של הכ"מ ותו לא מידי

שם ה"ח לפיכך כו' עיין בהשגות ודברי המ"מ נכונים והראב"ד נדמה לו דמש"ר ושכחו בשעת הביעור