מרכבת המשנה (חעלמא) - ב צ

ונשאלין בזאח"ז שניהם צריכין בדיקה. ומעתה נבא ליישב קושיית המ"מ ומש"ל דלמה יגרע ספק על מצבור א' חמץ ולפניו ב' בתים בדוקים דהוא תמיהת הר"י על הש"ס ונאמר דבאמת לק"מ עמש"ר פ"ך מהאה"ט ה"ט חנות טמאה פתוחה לר"ה ספק נכנס כו' ספקו טהור שכל החנות כמו שרץ המונח בר"ה כו' ובהשגות א"א כו' והוא שיכנוס למבוי או לבקעה כו' אבל אם לא ידע כו' טהור ועכ"מ דרק משמעות דורשין איכא בינייהו ובהכרח גם רבנו מודה לסברת הראב"ד. דבפ"א מה' זכייה הי"ב כ"ר כל דבר המפסיק לטומאה מפסיק בנכסי הגר כיצד נכנס אדם לבקעה זו וטומאה בבקעה בצדה אחרת וספק הגיע למקום הטומאה הרי כל מקום שמחזיקין אותו לטומאה הרי הוא כמקום א' מוחלק בפ"ע וכ' המ"מ דרבנו פסק כר' אסי א"ר יוחנן אלא דיליף בק"ו דכל שמפסיק לטומאה כ"ש בנכסי הגר. וכ' הלח"מ דע"כ רבנו מפרש דגם לרבנן דר"א שייך הפסק לטומאה ואולם מ"ש הלח"מ דפי' מש"ר וטומאה בבקעה בצדה אחרת ר"ל בבקעה אחרת שיש הפסק דרך ביניהם הוא דוחק אלא כוונת רבנו מבוארת ע"פ התוספתא שהביאה הר"ש פ"ו דטהרות מ"ה וז"ל נכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית אמרו לפני ר"א הרי היא של יחיד פירש ר' מרינוס משמו כל שיש לו שם בפ"ע ע"כ. ועיין תוספות ב"ב דנ"ו ע"א ד"ה אין שם כו' ומלשון רבנו פ"א מה' זכייה הי"ג בקעה גדולה כו' והחזיק במקצת הבקעה כו' כל הנקרא על שם אותו הגר קונה אותו ע"כ מבואר דאיננו מפרש כפי' התוספות דאטומאה קבעי הש"ס שהרי השמיט רבנו דין זה בה' טומאה אלא דרבנו מפרש הבעיא לענין נכסי הגר ומ"מ הא דפשט הש"ס מדר' מרינוס היינו הך שבתוספתא הנ"ל והכי פירושו לדרך רבנו דפלוגתא דר"א ורבנן דלרבנן כל הבקעה חשיב' רה"י והיינו דאמרו לפני ר"א כמ"ש הר"ש ולזה פי' רבי מרינוס בשם ר"א דלא מקרי ספק ביאה אלא כל שיש לו שם בפ"ע דהיינו למשל שכל הבקעה נקראת בקעה צפונית ויש חלק ממנו שנקרא בקעת ראובן ואמר נכנסתי לבקעה צפונית וספק אם נכנסתי לבקעת ראובן אז חשיב לר"א ספק ביאה וטהור משא"כ אם כל הבקעה של אדם א' ואין לחלק שם בפ"ע ואמר נכנסתי לבקעה צפונית וס' הגעתי למקום הטמא מודה ר"א דכה"ג חשיב ספק נגיעה וטמא. ומינה דלרבנן אין השם ורשויות מחלקות ואפילו יש בעלים הרבה כל הבקעה חשיב כרה"י א' וספק מגע ולא ספק ביאה מיהו הא ודאי דכל שאין לבקעה כלה שם כולל אלא שחלק ממנו נקרא בקעת ראובן וחלק השני שהטומאה בתוכה נקרא בקעת שמעון ואמר נכנסתי לבקעת ראובן וס' נכנסתי לבקעת שמעון מודים רבנן דספק ביאה כה"ג טהור תדע שבחנות פסק רבנו פ"ך מהאה"ט ה"ט דספק נכנס לחנות הוי ספק ביאה וטהור דאין לומר דעיקר הטעם משום שהחנות פתוח לר"ה. דזה אינו דאטו אדם העומד ברה"י זה וטומאה ברה"י שני ור"ה בינתים יהיה טמא בספק על הא ודאי בעינן שיהיה הוא והטומאה ברה"י אחד. דאטו נאמר דבימות הגשמים סדנא דארעא חד הוא וילך הדבר לאין סוף והרי בהדיא כ"ר פ"ך מהאה"ט ה"ט דבעינן שיאמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לאותו שדה. וא"כ הכי קפשיט הש"ס מדר' מרינוס דנהי דלענין טומאה אין רשויות מחלקות לרבנן מ"מ לענין נכסי הגר מודים רבנן לר"א דשמות מחלקין דכל שלא נקרא על שם אותו הגר לא קנה אע"ג שיש לו שם כללי א' וזהו מש"ר פ"א מה' זכיה הי"ב דכל שמפסיק לטומאה כ"ש בנכסי הגר כו' דכל מקום שנכנס תחת שם הכללי של בקעה זו שנקראת בקעת שעורים מחזיקים אותה לטומאה וצד השני שאיננו נכלל בשם זה מפסיק לטומאה וכ"ש שאין החזקה שבצד זה מהני בנכסי הגר לקנות צד השני וכמש"ר בפי' המשנה פ"ו דטהרות מ"ה הבקעה השדות כו' וידוע שדרך הבקעות שיש להן שם בקעה פלונית וכשאמר נכנסתי לבקעה פלונית ואיני יודע אם נכנסתי למקום הטומאה שבבקעה שיש לה שם אחר מודים חכמים דס' ביאה כה"ג טהור ואין אומרים סדנא דארעא חד הוא. ובזה אין צורך למ"ש המ"ל פי"ט מהאה"ט דטעמא דב' שבילין משום דהוי ס' טומאה בר"ה משא"כ בשרץ וצפרדע מוכרח לפרש שמונחין בר"ה דלפמ"ש אפילו שביל א' ר"ה ושביל השני רה"י ר"ל שביל היחיד מ"מ חשיב ספק ביאה וטהור אא"כ ב' השבילין המה שבילי היחיד אז יש להן דין שתי חנויות דטמא כיון דודאי נכנס לרה"י. ובהכי מתורץ תמיהת הר"י דה"ק הש"ס צבור א' כו' ולפניו שני בתים בדוקים היינו שני שבילין דודאי דין בדיקת חמץ לא דמי לספק טומאה בר"ה דטהור והכא ספקו לחומרא וכן לא דמי לספק טומאה ברה"י דאפילו ס"ס טמאה והכא ודאי ס"ס לקולא אלא ה"ק הש"ס דספק לאיזה בית נכנס חשיב ספק ביאה ולקולא דכיון שהעכבר הכניס החמץ לחצר וספק לאיזה בית עייל כה"ג אפי' לרבנן חשיב ס' ביאה דטהור אפי' ברה"י הילכך אפילו נשאלו בב"א מורין לו לבטל וא"צ בדיקה. משא"כ בספק על דאין שם אלא בית א' מכיון שנכנס העכבר לחצרו של ראובן וספק נכנס לבית היינו פלוגתא דר"א ורבנן דלרבנן לא חשיב כה"ג ספק ביאה וספקו לחומרא ותו לא מידי

שם הי"ב הניח החמץ בזוית זו עיין בהשגות מה שהשיג על בבא זו דהניח בזוית זו ונכפל לעיל הי"א ותמהנו שם על הר"א דפסק כרשב"ג שהרי לא פליג על רבנו פי"ב מהמו"מ הי"ו וליכא למימר דה"ק דלענין בדיקה דרבנן יש להקל כרשב"ג דהא לשון הר"א הי"א דמנה לי' בכלל דברי' דאף בדאורייתא אזלינן לקולא. ומ"ש הר"א הניח תשע אין זה השגה אלא ה"ק בזה שפיר פסק כרבנן והא דהשמיט רבנו הניח עשר ומצא תשע דלפרש"י צריך לחזור אחר כלן כרבנן עיין בתוספות ד"ה הניח עשר דלכאורה פסק רבנו בהך בבא כרבי דקיי"ל קבר שאבד הוא קבר הנמצא כנ"ל ה"א בבדק ומצא. ויותר נראה דאע"ג דודאי פסק רבנו כרבנן ואפילו בשני כיסין וכמ"ש ח"א פ"ב מהי"ט ה"ו. דיש לחלק דשאני שדה שאבד משא"כ בהניח במקום מיוחד ומצא חסר צריך לחזור אחר כלן מ"מ שפיר השמיט רבנו הניח עשר דנלמד בק"ו מהניח תשע ומצא עשר דצריך לבדוק כל הבית עד שימצא עוד ט' כ"ש הניח עשר וחסר דצריך לבדוק כל הבית דבהא מודה רבי דצריך בדיקה בשביל החסר. א"נ