מרכבת המשנה (חעלמא) - ב ט

שניכם דשרי לדעתו אכתי באומר בעול ואם לאו אבעול ואהרוג ודאי אסו' דמה איכפ' לי' שיבעול הגוי את הנערה וקרקע עולם היא. ותו מה עלה על דעתו דגביה דידה אי אפשר לטעות בכך דמשכחת שא"ל שתביא הערוה על עצמה ואם לאו אטמאך באונס ואח"כ אהרגך א"ו דאין זה סברא דאטו בטומאה קפדינן בעבירה תליא מילתא ומה שיטמאנה לא מעל ולא מוריד וה"ל כאומר אהרגך לבד וא"כ ה"ה מה שאומר ואם לאו אבעול לא מעלה ומוריד ובחלק שו"ת הארכתי בסתירת דברי הרב מהר"י הנ"ל. ועיין בית יעקב שק"ז דהביא ראיה דהלכה כר"ל מסוגי' נדה דס"א הנהו בני גלילאי דנפיק עלייהו קלא דקטיל נפשא כו' ובתו' שם בשם השאלתות דחשש שיצטרך למוסרו ואינו חייב כשבע ב"ב והאריך ועיין בשו"ת ב"ח שמ"ג

שם ה"ו ואם עבר ונתרפא עמ"ש ח"א

שם ה"ח בד"א שאין מתרפאין כו' עיין במ"ל שנדחק מאד ליישב מש"ר פ"ח מהמ"א ה' י"ו דקשה מסוגייא דמס' פסחים דכ"ד ובאמת תמוה טובא עוד ראיתי בירושלמי פסחים פ' כל שעה והוכפל פ"ג דערלה מ"א וז"ל ר' אבהו משום ר"י העושה אספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח (פי' דבחמץ בפסח תפוק לי' דלקי משו' בל יראה כיון דעביד מעשה) אינו לוקה שאין ל"ת שלו מחוור (פי' דאע"ג דכ"מ שנ' לא תאכל אסור בהנאה ד"ת מ"מ אין הלאו שלו מפורש לענין מלקות) מכלאי כרם לוקה דאר"ח פן תוקדש פן תוקד אש מערלה צריכא (פי' הרי בעייא כדמסיק) עשה לרחקו כתיב (פי' וערלתם הוי עשה לאסור בהנאה) ל"ת לאוכלו כתיב לרחקו לא כתיב (פי' מש"ה איבעייא לן מי נימא כיון דגלי קרא עשה להנאה ה"ז בכלל הל"ת דאכילה לא יאכל א"ד מ"מ ליכא ל"ת מפורש בהנאה וקם בתיקו) ע"כ וא"כ היאך סתם רבנו פ"ח מהמ"א הי"ו דאין לוקין על שום הנאה דמשמע אפי' בכלאים ובב"ח. וראה זה מצאתי במנין המצו' לרבנו לאו קצ"ג וז"ל ובשני מפסחים כשאמרו כל אסורי' שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן ר"ל שכל מה שנאסר' אכילתו הוא חיי' באכילתו כשיהנה בו ואמר אח"כ הכל מודים בכלאי כרם שלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתן כו' ע"ש. ולכאור' תמוה דלפי פי' רבנו זה שהוא כמ"ש המ"מ פ"ח מהמ"א הי"ו אלא דרך הנאתן וכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתיקונו ע"כ א"כ היאך קאמר הש"ס עלה דלישנא בתרא למעוטי שאם הניח חלב שור הנסקל ע"ג מכתו כו' דאין לזה הבנה לפי פי' רבנו והרב המגיד אין זה אלא דגי' רבנו והמ"מ הפוכה דבלישנ' קמא גרסי' אין לוקין אלא דרך הנאתן דשפיר קאמר למעוטי אכל חלב חי דה"ל אכילה שלא נהנה ובלישנא בתרא גרסינן אלא דרך אכילתן ושפיר קאמר למעוטי חלב שור הנסקל ע"ג מכתו דאע"ג שנהנה דליכא מלקות בהנאה. דלפ"ז ללישנ' קמא איירי באיסורי אכיל' כמו חלב וחזיר דאין לוקין על אכילתן אא"כ אכלו דרך הנאה למעוטי חלב קי דה"ל בדמיון שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור אבל באיסורי הנאה שפיר לוקה בהניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו דחשיב הנאה כדרכה (והירושלמי כל"ק אלא דס"ל דאין מלקו' להנאה מחוור אא"כ בכלאי כרם) ולל"ב איירי באיסורי הנאה וקמ"ל דאין לוקין על הנאה אא"כ דרך אכילה וא"כ ממעט אפי' רטייה דכלאי כרם דמחוור) וכ"ש חלב חי ונקיט הש"ס רטייה של חלב שור הנסקל דהש"ס דידן אינו מחלק בין מחוור או לא ופוטר לגמרי הנאה מן מלקות. היינו דקאמר אביי הכל מודי' בכלאי כרם שלוקין עליו שלא כדרך הנאתן פי' דל"ק מודה בזה אם אכלו שלא כדרך הנאה וה"ה בב"ת הואיל דלא אפקיה רחמנא בלשון אכילה אבל לא אמר אביי הכל מודין שלוקין על כ"כ שלא כדרך אכילתן משום דסוב' אביי דלל"ב אין לוקין על רטייה דכ"כ. ופסק ר' כל"ב דכפי הנראה להירושלמי ולל"ק דלוקין על הנאה לוקין על טעמו ולא ממשו וכיון דאמוראי נינהו אליבא דר"י הא דר"י במס' ע"ז דאמר דאין לוקין על טעמו ולא ממשו וקי"ל הכי אתאן לל"ב דכ"ש דאין לוקין על הנאה והא דאמרן בפסחים דכ"ה ע"ב מידי דרך הנאה קעבידנ' שפיר אתייא ללישנא בתרא דאין לוקין על הנאה מיהו ודאי אסו' ד"ת לזה קאמ' מידי דרך הנאה דהו"ל דשא"מ שרי שאין זה כוונתו להנות אלא לרפואה ויגיד עליו ריעו דין הנאה הבאה לאדם בע"כ דשרי מדין דשא"מ. ואע"ג דפסק רבנו דלוקין על כ"כ שלא כדרך הנאתן ואין לוקין על רטייה דכ"כ מ"מ שפיר קאמר הש"ס למעוטי רטייה וכ"ש חלב חי דאין זה מתורת ק"ו אלא ממשמעות הלשון אלא כדרך אכילתן משתמע דאין לוקין על הנאה של רטייה שלא כדרך אכילה וכ"ש דמשתמע מלשון זה למעט אכילה שלא כדרך אכילה דהיינו חלב חי וזהו ישוב נכון לפסק רבנו לפי גירסתו כדמוכח מלשונו במנין המצות וכמ"ש. ועמש"ר פי"ד מהמ"א הי"ט דסידר חלות האיסורים חלב ומעילה ונותר וטמא ויה"כ ושינה מן סדר הש"ס כריתו' די"ד שסידרו חלב וטמא ומעילה ונותר ויה"כ וזהו במכוון דודאי אם נטמא קודם דאקדשיה אין מקום לאיסור טומאה לחול על איסור חלב חולין. גם בגמ' פרש"י דאקדשי' שנתוסף איסור הנאה חשיב איסור מוסיף ועיין בחולין דק"א ע"א ובתוס' ד"ה איסור כולל דלדרך רבנו המשך הסוגי' דלר"מ חשיב ג"ה של נבלה איסור כולל דמעיקרא נאסר הגיד וכשנתנבלה מיגו דחל איסור נבלה אבשר חל אגיד בכולל אבל לרבנן לית להו כולל אלא באיסור חמור כשאוכל ג"ה של עולה ושור הנסקל דאיכא כולל ומוסיף שהרי חל על הבשר איסור אכילה והנאה אז חייב ב' על ג"ה והש"ס מוקי דרבנן כרי"הג מש"ה פס' רבנו פ"ח מהמ"א ה"ו כר"מ דהיינו חכמים דטמא שאכל קדש ע"ש. ולפ"ז הא דקאמר הש"ס אקדשי' מיגו דאתוסף איסור הנאה איתוסף בי' לגבי חלב אע"ג דודאי לדרך רבנו א"צ דתפוק ליה כיון שנאס' הבשר משום קדש נאסר החלב בכולל משום קדש לרווחא דמלתא נקיט הש"ס איסו' הנאה דשפיר חייל אפי' למ"ד דאין איסו' כולל חייל אלא א"כ חמור איסור הנאה גורם שיהיה חמור ויחול דרך כולל דודאי משום איסור הנאה