מרכבת המשנה (חעלמא) - ב ח

הלכות יסודי התודה פרק ח

ה"א כל בית ישראל כו' לאפוקי בן נח כמש"ר פ"י מה' מלכים ה"ב

שם ה"ב או אנס אשה כו' עכ"מ והלח"מ נדחק. והנכון דרבנו ס"ל דאפי' א"א הנבעלת לנכרי זונה היא דנעשית ולא חשוב גילוי עריות וכ"ש חלוצה לכהן ואין דברי הרא"מ שהביא המ"ל מוכרחין דשאני הך שבפרקין ה"ט דאיהו גרם לעצמו האונס שנתן עיניו בה וכדי שלא לפרוץ בעריות ומש"ה אפי' א"א להנאת עצמן שרי דאינו ג"ע וקי"ל כרבא

שם ה"ג והוא כו' לבטל דתם עיין בלח"מ. ולית' כן בר"ן פ' במה טומנין דודאי לא מצי הש"ס להק' לרב דימי מאסתר אלא לרבין. וכוונת רבנו דדוקא לבטל דת לרבים יהרג אפי' בצינעא מה שא"כ להעביר הדת ליחיד לא מיקרי שעת השמד ואינו נהרג אא"כ בפרהסיא בעשרה כדרבין ושאני אסתר אע"ג דהוי פרהסיא כדרבא

שם ה"ד ועבר ולא נהרג עמ"ש פ"א מהא"ב ה"ט ומש"ר ואם היה בעשרה עיין בלח"מ. ול"נ דאי ס"ד דבצינעא ליכא עשה דק"ה האיך רשאי ליהרג על מצוה קלה בצינעא בשעת השמד כנ"ל ה"ג לדרך רבי' דפליג על התו' לעיל ה"א וס"ל דמחייב בנפשו כשנהרג ולא עבר אלא ודאי דהא בהא תליי' דכל שמדינא יהרג ולא יעבור איכא ל"ת דחילול וגם עשה דק"ה דפי' ונקדשתי כולל אף בצינעא בשעת השמד. וה"ק רבינו דבתוך עדה ברבים עין לא ראתה

שם ה"ה נשים כו' עמ"ש ח"א. והנה הרב מהר"י הלוי שאל ממני על לשון זה וזאת שהשבתי לו. מכ"ת הבין בכוונתי דלישנא דמתני' תנו לנו א' מכם משמע אפי' ייחדו ולזה תפס עלי דבסוגיא דקידושין שאין מסורים לביאה משמע א' מכם בלא ייחדו ואדרבה מדנקיט א' מכם ולא נקיט א' משמע בלא ייחדו. ואין זה כוונתי דודאי אם אמר הנכרי בזה הלשון תנו לי אחת מכם היינו לא ייחד אלא דודאי הנכרי ייחד ואמר תנו לי פלונית מכם ומכל מקום שפיר נקיט מתני' אחת מכם דלישנא דמתני' הוא ולא שאמר הנכרי א' מכם. ועיקר הוכחתי וכוונתי מדחזינן שבתוספתא מחלק בין ייחדו ולא ייחדו ברציחה ובמתני' סתם ולא חילק מכלל דקי"ל כר"ל דבעינן חייב מיתה כשבע בן בכרי וזה לא שייך בטומאה דאי כר"י ה"ל למתני' לחלק דבייחדו מותר וא"כ אין מקום למ"ש מכ"ת דהל"ל א' ולמה נקיט א' מכם דודאי הוצרכה מתני' לומר מכם דאלו נקיט א' היה משמ' שאמר הנכרי שיתנו לו אחת שלא מהם ובאם לאו יטמא אותן ואין זה רבותא כלל דכה"ג ודאי מאי חזית ועיקר הרבותא שאמר א' מכם שהרי אם יטמא כלן יטמא ג"כ זו אפ"ה אסור למוסרה בידים ומדלא חילקה מתני' מוכח דאפי' ייחדה וכדר"ל זה פשוט בכוונתי. גם מ"ש מכ"ת על מ"ש ובהכי ניחא קו' הרמ"ך כו' וז"ל לא ידענא הלא זהו עיקר קו' הרמ"ך מדאמר ואי לא קטילנא לך ולא אמר לכם כו'. אומר אני אדמדייק מכ"ת בלשון מרי מדלא אמר לכם משמ' שלא יהרוג גם את חבירו. ואין זה הוכח' דאפשר ה"ק מרי דוראי זה הפלוני שאני רוצה להרוג עכ"פ ידך תהיה בו להמיתו ואם לא תרצה לפגוע בו אמיתך. ואדרבה נידוק מדלא שאל רבא להאי גברא כוונת המרי אם ר"ל קטילנא לך ופ' ינצל או ר"ל עכ"פ אהרוג את פלוני וגם אותך על שאינך רוצה לפגוע בו אלא ודאי דאעפ"כ אסור להציל א"ע ע"י עון מעשה ש"ד מחמת סברת מאי חזית. ויתר תמוה מ"ש מכ"ת ותו דהא בגמ' מייתי האי על דברי ר"י ולר' יוחנן ודאי איירי דרוצה להורגו לבדו דאי רוצה להרוג אף את חבירו מותר לר"י ע"כ. חלילה להאמין לנכרי ולעבור על ש"ד שמא משקר וע"כ לא פליג ר"י אדר"ל אלא למוסרו בידי' אבל להורגו בידים אין סברא אף לר"י דלמא משקר ושאני למוסרו בידים דלא שייך בכה"ג שמא משקר. ויותר תמוה מ"ש מכ"ת דמש"ה נקיט ר"י אף נערה תהרג ואל תעבור ואמאי לא אמר על הבועל אלא דהיינו טועים אפי' אמר תטמא אותה ואם לאו אטמאנה וגם אהרוג אותך משא"כ לגבי דידה א"א לטעות בכך ע"כ. דאפי' תימא דאין חוששין דמשקר אין זה דומה להאומ' קטול ואם לאו אהרוג את