מרכבת המשנה (חעלמא) - ב פז

כזית בכא"פ שפיר י"ל דגם רבנן מודים דכל מחמצת מרבה עירובו שיש בו כזית בכא"פ למלקות ולא לכרת וכמש"ר דלרבנן לוקין על כותח שיש בו כזית בכא"פ דהא דקאמר הש"ס אי דקשריף ליה משריף בטלה דעתו אין הפירוש דאי מתרמי הכי מפטר שאין זה דרך אכילה אלא הכוונה כמ"ש התוס' נזיר דל"ו ע"ב ד"ה הנח וז"ל ונראה דמ"מ אי מתרמי הכי דמודים רבנן דחייב ובהכי לא איירי ע"כ פי' ולא נחלקו רבנן אדר"א בכות' אא"כ ליכא כזית בכא"פ כי משטיר דזה נכון בכוונת רבנו ומיושב השגת הר"א דשפיר פסק רבנו כרבנן דר"א ומ"מ פסק כסתם משנה דהן באזהרה ולא בכרת דלפי המסקנא שפיר רבנן נמי דרשי כל עיין תוס' פסחים דמ"ג ד"ה מאן שמעת אלא דס"ל לרבנן דליכא לאוקים קרא דכל מחמצת אא"כ בדאיכא כזית בכא"פ בעירובו שהרי אין בדין שיהיה תערובת חמור מחמץ בעין שאם אכל כזית ושהה יותר מכא"פ אינו לוקה וכ"כ רבנו בפי' המשנה. ובהכי ניחא הא דרבנו השמיט לגמרי הך ברייתא דמחמצת אין לי אלא שנתחמץ מאליו מחמת דבר אחר מנין כו' מפני דרבנו מפרש כפי' הריב"א בתוס' פסחים דכ"ח ע"ב ד"ה מחמת דבר אחר דהיינו שלא במינו דומיא דשמרי יין דאי בנתחמץ ע"י שאור ודאי מקרי חמץ טפי ולפ"ז ברייתא זו מפקה ברייתא זו מהלכתא דהא קי"ל מי פירות אינם מחמיצין ואפי' נוקשה לא הוי ובמנחות ריש דנ"ד ת"ר אין מחמיצין בתפוחים כו' ובהכרח עיקר הלאו כל מחמצת לא תאכלו פשטיה דקרא לתערובת ומש"ה לקי וכ"ש לדרך רבנו בשרשי מנין המצות דאין לוקין על דבר הנלמד בי"ג מדות ע"כ דאמר הש"ס דטעמא דר"א דדריש כל היינו דסובר דפשטא דקרא כל מחמצת היינו בנתחמץ ע"י דבר אחר דהיינו ע"י תערובת. ויש כאן סוגיות חלוקות דבפסחים דכ"ח ע"ב מפיק נתחמץ מחמת דבר אחר מקרא דכל מחמצת ובדמ"ג מפיק כרת לנתחמץ מחמת דבר אחר מקרא כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וקאמר דלאו נמי להכי קאתי איברא במכילתא מפיק קרא דכי כל אוכל מחמצת לחייב כרת על השאור דפי' מחמצת שאור אלא דקרא דכל מחמצת לא תאכלו מיותר לתערובת ושפיר סמך רבנו על המכילתא כיון דלרבנן נמי פשטא דקרא בתערובת שיש בו כזית בכא"פ. מעתה לא נשאר עלינו חומר בקודש זולת מה שהקשו כל הגדולים וגם המנחת כהן הניח בצ"ע דא"כ דרבנו פסק כרבנן וס"ל דאינהו נמי דרשי כל לתערובת שיש בו כזית בכא"פ דא"כ קשה ל"ל קרא בחמץ תיפוק ליה ממשרת דנזיר וכל האיסורים וכמש"ר פ"ה מה' גזירות ותו למה מנה זה רבנו ללאו מיוחד בחמץ כיון דכזית בכא"פ נוהג בכל האיסורין דקי"ל כר' יוחנן בע"ז דס"ז דכל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו. ומקום הניחו לי להתגדר בו דבפט"ו מהמ"א כ"ר דבכל האיסורין שבתורה בעינן טעמו וממשו ופי' ממשו שיהיה בו כזית בכא"פ כמש"ר פט"ו מה' מ"א ופי' טעמו כפשוטו שיהיה טעם נרגש בו לאפוקי מין במינו דליכא טעמא בטל ברוב אע"פ דאיכא כזית בכא"פ וכן אפילו מין בשאינו מינו ואיכא כזית בכא"פ אי לא יהיב טעמו בטל ד"ת בכל אסורים שבתורה זולת חמץ יצא לדון בדבר חדש בלאו מיוחד על התערובת שיש בו ממשו דהיינו כזית בכא"פ אע"ג דליכא טעמו כגון מין במינו ואפילו תימא דחמץ במצה חשוב שאינו מינו מ"מ אהני קרא דלוקין על ממשו אע"ג דא יהיב טעמא משא"כ בשאר איסורין וזהו שכ"ר פט"ו מהמ"א הי"ב יראה לי כו' ואל תתמה על חמץ בפסח שהתורה אמרה כל מחמצת לא תאכלו לפיכך החמירו בו כמ"ש ר"ל שבחמץ החמירה תורה לאסור ממשו ולא טעמו לפיכך החמירו בשאינו מינו ולא נתן טעם וזה ברור בכונת רבנו בס"ד. ועמ"ש פט"ו מהמ"א ה"ג בשם הרלב"ח ולפי מ"ש כאן מסתבר להפך דבאין בו כזית בכא"פ בטל ד"ת אפילו בחמץ ובדאיכא כזית בכא"פ ואכל פחות מפרס חשיב בחמץ חצי שיעור ובשאר איסורין יש להסתפק והבן זה. ותו לא מידי

שם ה"ח אסור עיין בהשגות ומ"מ וראיית הלח"מ נכונה ועיין בהגהות מיי'

שם ה"ט שעה חמישית כו' שמא יטעה כו' הלח"מ הניח בצ"ע. וברדב"ז שנ"ו מסיק דרבנו פסק כר' יהודה ללישנא בתרא דאביי דהא דפריך ומה אלו דייקינן אינו קושיא כ"כ אלא לל"ק דאביי ע"ש. ועמ"ש פי"ט מה' עדות ה"א דעיקר דלענין עדות פסק רבנו כרבא אליבא דר"מ עיין בתוס' ד"ה אלא אמר רבא דעד א' טועה שעה. ולענין חמץ גזרינן חמישית אטו ששית משום יום המעונן דאל"כ ליכא למטעי בין חמישית לששית שהחמה באמצע רקיע. והשיקלא וטיריא אר"פ ד' זמן סעודה לכל אליבא דר"י כי היכי דלא תקשה מר"י לר"י ואנן דקיי"ל בעדות כר"מ ניחא בפשיטות כמש"ר דששית אסור מדינא ביום המעונן ושפיר גזרינן חמש אטו שש דלא חשיב גזרה לגזרה דשש אסור ביום המעונן מדינא. פרק ב

ה"ו ואוצרות שמן עיין השגות ובמ"מ. והכ"מ העיר מדלא כ"ר שכר באינו מסתפק ועלח"מ ולדרך רבנו י"ל דה"ק דסתם אוצר שכר בבבל הוא כאוצר יין בא"י שמסתפקין הימנו. ובא"י ליכא שכר כלל דרוב שתייתם יין שהוא מצוי אצלם ועיין במ"ע מיהו נראה עיקר כמ"ש הר"ן הביאו הב"י דגם הרי"ף גורס אי הכי שמן נמי ומש"ר ובית המורייס זהו גרסתו במקום בי תמרי וכן מסתבר

שם ה"י הניח תשעה עיין בהשגות ומ"מ וכ"כ המגיני שלמה ליישב שטת רש"י ז"ל דכל ספק קבוע דאסור ד"ת דנמצא ככר זה דינו כודאי חמץ לחומרא והרי ידוע שנכנס ככר זה לבית ודאי צריך בדיקה. ואני אומר דדין קבוע כמחצה על מחצה הוא ד"ת דלא כשאר ספק דאורייתא שהוא לדעת רבנו פ"י מהט"מ לחומרא מד"ס והיינו מש"ר לקמן הי"א שאין כאן קבוע פי' הילכך אע"ג דבב' שבילין מחמירין בדאורייתא יש להקל בחמץ דרבנן אפילו נשאלין בב"א ועמש"ל הי"א ועיין בדברי רבנו פ"ב מה' חמץ