מרכבת המשנה (חעלמא) - ב פד

מדסתם רבנו כאן ולקמן ה"ד בבכור ולא ביאר דדוקא בידוע שכלו חדשיו מותר בטלטול

שם ה"ב בהמות כו' בצרור החיים שקיל וטרי אם האיסור משום דיש מוקצה בי"ט או משום איסור תחומין לזה שהובא בשבילו ונפקא מיניה דספק תחומין אסור ושייך אף בבהמת עכו"ם וספק מוקצה שרי ושל עכו"ם א"צ הכן ע"ש ועיין בפרקין ה"ו. שם ה"ג וכן עמ"ש ח"א ומש"ר אסור כו' כ' המ"מ ואם עבר וביקר כו' יש מתירין לשוחטו כו' הח"ץ שפ"ה האריך דאע"ג דאינו מן המוכן לכתחלה משום דן את הדין אם ביקרו ואמר שמום קבוע הוא מותר לשחטו דאינו מוקצה כשהומם מעי"ט ע"ש באורך. ולפמ"ש ח"א אין זה דעת רבנו אלא דחשיב מוקצה ודלא כדעת הראב"ד ועשו"ת בני משה סי' י"ז. שם ה"ד בכור עמ"ש ח"א. ועמ"ש בפרקין סוף ה"א דאפשר אפילו לא נודע שכלו חדשיו אינו מוקצה ע"ש. שם ה"ה אבל יוני שובך עמ"מ דמסיק דדעת רבנו כדעת בעל העיטור ועיין כנסת יחזקאל ש"ך שמיישב דברי המ"מ ודלא כפר"ח ע"ש. ומש"ר בפרדס עמ"ש ח"א. שם ה"ו וכל ספק מוכן עיין צרור החיים ובפרקין ה"ב ובמ"ש שם ועח"א. ומש"ר זימן עמ"ש ח"א. שם ה"ז דגים עמ"ש ח"א. ה"ט בית עמ"ש ח"א. ומש"ר העומד על מוקצה מעי"ט כ' המ"מ דשינה רבנו לשון המשנה דלשיטתו אין מוקצה בשבת ותמה הלח"מ דהא מודה רבנו במוקצה דגרוגרת וצמוקים כמבואר פכ"ו מה' שבת. ולכאורה נראה דהואיל דפסק רבנו כמסקנא דר' יוחנן דאין שבת קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו כמבואר פ"ג מה"מש ה"ג וא"כ לאו טעמא דמתני' משום דשבת קובע ואיירי בדאחזי ולא אחזי וכר"ש דא"כ בשאר שני שבוע נמי וגם לא רצה רבנו לפסוק דטעמא דמתני' דאמירת אני אוכל קובע דאיתמר דרך דחייה לפי מה שרצה לאוקים כר"ש ובדאחזי ולא אחזי מדחה דלמא שבת לא קבע אלא אמירת אני אוכל אבל למסקנא מנ"ל לפסוק דאני אוכל קובע כיון דאיכא לאוקים מתני' כר"י ומש"ה בשאר שני שבוע אסור דאיירי בלא יבשו כלל וכמ"ש דשפיר אהני אמירתו דחשיב גמר מלאכה ומש"ה לדידן דקי"ל כר"ש הוצרך רבנו לשנות לשון המשנה. מיהו אכתי לא פלטינן דהא ע"כ צ"ל תירוץ בעולם על קושי' ט' שהקשינו בחי' הו"ת דלמה באמת לא נקיט במתני' עי"ט ויהיה התירוץ קושיא לרבנו. וי"ל דסובר רבנו דודאי באמת פשט המשנה דנקיט ע"ש דאלו הוי נקיט עי"ט סד"א דאיירי בלא יבשו כלל דמש"ה באומר אני אוכל אחשבינהו וה"ל גמר פרי ונקבע משא"כ בדאחזי ולא אחזי אין אמירת אני אוכל קובע והיינו טועי' דטבל אינו מוכן אצל שבת והא דלא נקיט ה"ז מן המוכן משום דבשאר שני שבוע נמי דמוכן הוא ובמקומן לפי מה דקי"ל כר"י ומתורץ קושיא ט' וא"כ טעמא דמתני' דאני אוכל קובע ואולם רבנו ניחא ליה למינקיט עי"ט כי היכי דלא נטעה דשבת קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו ולא אצטריך לאשמועינן רבותא דטבל מוכן הוא שכבר ביאר זה בהדיא פכ"ב מה' שבת ופסק נמי בהדיא דין במקומן פ"ג מהלכות מעשר מש"ה ניחא ליה למנקט עי"ט. ועמ"ש ח"א פ"ה מה' מעשר הכ"ג. ויש ראייה לגי' של רבנו דגריס חשכה בליל שבת רי"א יגמור רא"א לא יגמור ואר"נ לא כשאר"י יגמור בשבת כו' דלפי מה שמחק רש"י גירסת רבנו וגריס לר"א יגמור למ"ש הוקשה ליה מתני' דתינוקת והוכרחו רש"י ותוספות לתרץ דיש חילוק בין ייחדום או לא ייחדום דתירוץ התוספות השני בד"ה רא"א יגמור אע"ג דודאי כן הוא האמת מ"מ גם לענין ייחדום יש לחלק וקשה קושיא ו' שבחי' הו"ת דמאי פריך ורמינהו דשאני מתני' דידן דעומד ואומר וחשוב ייחדום מש"ה שבת קובע. מיהו רבנו לא ס"ל כלל חילוק בין ייחדום או לא כמבואר פ"ה מה' מעשר ה"ך דפלוגתא בירושלמי הוא ופסק רבנו כר' יוחנן דאפילו לא ייחדום נמי שבת קובע מש"ה פריך ורמינהו מתני' דביצה אמתני' דאשכול וכמ"ש ח"א דהמקשה ס"ד דלא יגמור דר"א היינו בשבת ולמ"ש שרי והוקשה ליה דלפי מה דמסיק דר"א לטעמיה וס"ל דתרומה קבעה עולמית כ"ש דשבת קובע עולמית. ומשני כדר"נ דאה"נ לר"א לא יגמור עולמית ולק"מ ממתני' דתינוקת לר"א מיהו אנן קי"ל כר"י בתרתי דחצר קובע עולמית טפי משבת דשבת לא קבע רק בו ביום ויגמור למ"ש ולא תקשה מתני' דתינוקת די"ל כפי תירוץ השני שבתוספות ד"ה רא"א יגמור אליבא דר"י. וניחא נמי לדרך רבנו דאע"ג דפסק כר' יוחנן דכלן אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתן פ"ג מה' מ"ש ה"ג שפיר פסק דשבת וחצר קובעין שלא במקומן משא"כ מלתא דר' יוחנן במקומן וכמ"ש ח"א דבהכי ניחא פסק רבנו אף לפי גירסת רש"י ע"ש ובחי' הו"ת הארכתי. שם ה"י י"א י"ב י"ד י'"ו י"ח עמ"ש ח"א. פרק ג

ה"א ב' ג' ד' ח' י' י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו י"ו עמ"ש ח"א. פרק ד

ה"א ב' ג' ד' ו' ח' ט' י' י"א י""ב י"ג י"ו י"ז ך' כ"ג כ"ד כ"ה כ"ו עמ"ש ח"א. פרק ה

ה"א עמ"ש ח"א. שם ה"ב וכן עמ"ש ח"א ועמ"ש בזה פ"ג מה' שכירות ה"ב: שם ה"ג דה"י י"א י"ד ט"ו ך' עמ"ש ח"א. פרק ו

ה"א ב' ג' ה' ו' ז' ט' י' י"א עמ"ש ח"א שם הי"ג ואם אין לו עיין כ"מ ועמ"ש פ"ד מה' סת"מ ה"י. שם הי"ד הי"ו הכ"ב הכ"ג עמ"ש ח"א.