מרכבת המשנה (חעלמא) - ב פג

פרק ב

ה"א אפרוח כו' עמ"ש ק"א. ונשאלתי על לשון זה שהוא סתום וזאת אשר השבתי בקצרה. תחלה אסיר את מסך המבדיל לבאר למה נטיתי מלפרש דברי המ"מ בעגל שכלו חדשיו שנולד בשבת. משום דא"כ אין טעם להיש אוסרין בי"ט הסמוך לשבת דהא לא דמי לביצה ואפרוח שנולד בשבת שאסור בי"ט משום הכנה דרבה דהתם אלו נולד בי"ט היה אסור והשתא שנולד בשבת אם נתירנו בי"ט חשיב שבת מכין לי"ט והוית הלידה הכנה מצד זה כמ"ש התוספות בסוגיין משא"כ בעגל שאלו נולד בי"ט הוא מותר שמוכן הוא אגב אמו נמצא אין על הלידה מה שנולד בשבת שם הכנה הא חדא. שנית דקשה קושיית הלח"מ ומ"ל דאין הבנה למ"ש המ"מ ואפילו ביומו מותר לחולה דכיון שידוע שכלו חדשיו אפילו לבריא נמי מותר א"ו דה"ק המ"מ ואפילו ביומו בשבת מותר לחולה ר"ל שיש בו סכנה ותיבת ביומו מוסב למעלה וא"כ קשה אפילו נבלות וטרפות נמי. וכדי ליישב זה פרשתי דברי, המ"מ דאיירי בעגל שנולד בשבת ולא קים לן שכלו חדשיו דכה"ג אם נולד בי"ט אסור באכילה מחמת ספק נפל ומותר בטלטול כיון שהיה מוכן אגב אמו אין מוקצה לחצי י"ט עמ"ש בפרקין ה"ך) ועכשיו שנולד בשבת נמצ' משחשכה ליל י"ט אינה מוכנת אגב אמו ואסורה באכילה משום ספק נפל אסורה נמי בטלטול כמש"ר פ"א מה' י"ט ה"ך וזהו טעם היש אוסרין שהביא המ"מ. וטעם היש מתירין בטלטול הואיל שהיה מוכן מעי"ט אגב אמו לאכלו בי"ט ולא אתקצאי מאתמול בשבת באכילה וטלטול אלא מחמת לתא דשבת שאסור לשוחטו ולטלטלו ואי לאו איסור שבת היה עומד לאכילה ומוכן אגב אמו ונמצא שלא היה מוקצה מדעתו ומופרש מאכילה בשבת ולא דמי למחובר שנתלש בשבת ואפרוח שנולד בשבת דהנך קודם תלישה ולידה אין עומדין לאכילה מש"ה הם מוקצין ביום טוב שלאחר שבת משא"כ הכא וזהו מה שכתבתי אפ"ה יש מתירין בטלטול הואיל והוכן אגב אמו. אך דעדיין קשה דנהי דמתורת הכנה לא התקצי בי"ט אכתי אסור בטלטול מתורת מוקצה דלא חזי למידי (דמוקצה זה חמור דאסור אפילו בשבת משא"כ מוקצה דהכנה אסור בי"ט ומותר בשבת) דכיון שהוא ספק נפל השתא לא חזי ולא מידי בי"ט וה"ז דומה לטבל שאסור לטלטלו בשבת וי"ט לזה מסיים המ"מ בטעם היש מתירין דשפיר מקרי חזי למידי בי"ט שהרי אפילו ביום לידתו דהוי ספק נפל וגם איכא חשש ריסוק אברים קודם שהולך מ"מ מותר לחולה ר"ל אפי' אין בו סכנה דאזלינן בתר רובא ואין להחמיר בספק נפל אלא לבריא וכיון שהוא ראוי לי"ט לחולה מותר בטלטול דלא דמי לטבל דלא חזי אלא לחולה שיש בו סכנה והו"ל כשברי זכוכית דמוקצים נינהו אע"ג דחזי לנעמיות הואיל שאין נעמיות מצויין משא"כ מידי דחזי לחולה שאין בו סכנה דשכיח לא גרע מחצב דראוי לצבאים דמותר בטלטול כמש"ר פכ"ו מה' שבת. שוב כתבתי מיהו אין צורך כו' ר"ל דא"צ לדחוק ולפרש דברי המ"מ בטלטול גרידא דשפיר מתפרש באכילה וטלטול בנולד בשבת ואין ידוע שכלו חדשיו וטעם היש אוסרין משום ספק נפל כנ"ל וטעם המתירין אף באכילה דס"ל כדעת קצת גאונים דלא חיישי לספק נפל וזה שסיים המ"מ ואפילו ביומו דאיכא חשש ריסוק איברים נמי מותר ספק נפל ואע"ג שנולד בשבת משכחת לחולה ר"ל שיש בו סכנה ואין לומר דא"כ נבלות וטרפות נמי הב"ע דאית ליה בהמה אחרת וקמ"ל דמותר בי"ט לשחוט ולאכול האי עגל לכתחלה ומ"ש א"נ דאיירי כו' ר"ל דלדעת היש אוסרין אפילו בעגל שכלו חדשיו שנולד בשבת דאף על גב דמוכן אגב אמו ס"ל דהלידה חשיב הכנה ואין י"ט מכין לשבת כמ"ש התוספות ביצה דף ד' ד"ה אלא בתירוצם הראשון ודעת היש מתירין כפי תירוצם השני הילכך בנדון דידן שאלו נולד בי"ט היה מותר אין משום הכנה דרבה ומה שסיים המ"מ ואפילו ביומו ה"ק דלדעת המתירין אפילו ביומו בשבת לחולה ר"ל שיש בו סכנה (ולא תקשה א"כ נבלות וטרפות נמי הב"ע דאית ליה בהמה אחרת וקמ"ל) דלא מהדרינן אבהמה אחרת דלא דמי לנולד דביצה בשבת שאסור משום הכנה דרבה משום גזרה דשבת אחר י"ט עיין תוספות ביצה ד"ו ע"ב ד"ה עגל. דכי היכי דעגל שנולד בי"ט מותר הואיל דמוכן אגב אמו לבריא ה"נ עגל שנולד בשבת מותר לחולה דמוכן אגב אמו לחולה זאת היא כוונתי ומחמת קיצור לשון וגם נשמט בדפוס בין תיבת לחולה ובין תיבת מש"ה ג' תיבות שאין בו סכנה גם בתירוץ השלישי נשמט עיין תוספות ביצה ד"ד ד"ה אלא וזוז"ג שלא עמד מכ"ת על כוונתי. ומ"ש מכ"ת וז"ל וכוונת המ"מ פשוטה אצלי דהרמב"ם ז"ל וסייעתו ס"ל שהשוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא וכמ"ש המחבר סי' שי"ח וא"כ עגל שנולד בשבת וכלו חדשיו יש אוסרין דס"ל השוחט לחולה בשבת אסור לבריא כל שלא היה חולה מע"ש והמתירין ס"ל דשרי כנ"ל אלא שהמ"מ קיצר בלשונו דהל"ל אגב חולה ע"כ. ואין דבריו מובנים דאי איירי בשחטוהו בשבת ופליגי אם מותר בי"ט מאי איריי' שור כי יולד ה"ל לאפלוגי בשוחט בהמה בשבת לחולה אי שרי לאכול מבשרו בי"ט הסמוך. אלא ודאי כוונת מכ"ת שלא שחטו העגל בשבת ואין כאן משום הכנה דשחיטה זולת הכנת לידה בשבת. וגם זה אין לו שחר אפילו אם נגיה בלשון המ"מ אגב חולה דאין הבנה להכנה זו של לידה בשום אופן. דלפי תירוץ ראשון שבתוספות ד"ה אלא הנ"ל דלידה חשוב הכנה אפילו תימא דמותר לבריא באומצא אסור בי"ט הסמוך ולא מיקרי שבת מכין לעצמו אלא שבת מכין לי"ט דלא עדיף מביצה שנולדה בשבת שלאחר י"ט דחשיב י"ט מכין לשבת כיון דמאתמול נגמרה בי"ט אע"ג שהיתה מוכנת בי"ט אגב אמה לבריא לא אגב חולה וכל שלא נולדה בי"ט תאכל היא ואמה מ"מ הגמר חשיב הכנה ה"נ כיון דלידה חשוב כגמר אסור דאין שבת מכין לי"ט. ולפי תי' התוס' השני אפילו תימא דאסור לבריא באומצא לא מקרי שבת מכין לי"ט כיון שאם נולד העגל בי"ט שרי לא חשיב הלידה הכנה ודבריו נפלאו ממני ובחלק שו"ת שי"א הארכתי. ועיין מ"ש פ"א מה' מילה דשם ביארנו דרבנו פסק פ"ד מה' מ"א ה"ד כרשב"ג בבהמה דהוי תוך ח' ספק נפל ולפ"ז עגל דהכא בהכרח בדקים ליה שכלו חדשיו כמ"ש המ"מ גם י"ל דלענין מוקצה דרבנן לא קי"ל כרשב"ג אפילו בסתם ולד וכן מסתבר