מרכבת המשנה (חעלמא) - ב פב

שהכריחו כן כדי לתרץ קושייתם ואדרבה לשון הש"ס משמע שהדבר שקול מדלא קאמר כי לא בדק אזלינן בתר רובא אך דרך התוס' להמציא סברא כדי שלא לעשות סוגיות חלוקות ולהפך דרך רבנו והרי"ף רבו לומר שהסוגיות חלוקות מלהמציא סברא חדשה כידוע לבקי בדרכי ראשונים מה גם דיש ליישב קושיית התוספות באופן מרווח כדלקמן ס"ה. ומ"ש מכ"ת דלא איצטריך להקשות לר"נ כו' כן מצדד מהרמ"ש ובסוף מסיק כמ"ש מהרש"א בשם תוס' ישנים והלא גם מכ"ת מודה דמוקצה חמור ולמה לי' להרבות בראיות כיון שהוא מפורש בת"י. ד' גם מ"ש מכ"ת וז"ל גם מ"ש מר דהמיי' פסק דלא כר"י בל"ב לא יתכן דאע"ג שהמיי' תופס בכל המקומות כל"ב שאני הכא שחייב לפסוק כל"ק חדא דאף לל"ב הוי מחלוקת רב ור"י והלכה כר"י. ותו דכל הסוגיי' מהדר לאוקים מימר' דריב"ש א"ר כר"י ע"כ. אומר אני הלא רמזתי בלשוני לתרץ זה דאע"ג דרב ור"י הלכה כר"י מ"מ מדמהדר באוקימתא שנייה כו' ותו מדנקיט לאפוקי מדר"י ולא קאמר ופליגא דר"י מכלל דבעל האוקמתא מפיק דר"י מהלכתא. ואם זה אינו מספיק לו לא עלי תלונתו כי אם על רבנו שעינינו רואות דפסק דלא כר"י דלא אשתמיט להודיענו חידוש זה דכל שיצאה רובה כילוד דמי ומותר לאכלה בי"ט וצריך ליתן טעם למה לא פסק כר"י ותיתי מהי תיתי שפיר מיושב השמטה זו מה שהשמיט סוגיא דבדק בקינה. ה' מ"ש מכ"ת וז"ל וקושיית הלח"מ לענ"ד לק"מ מטעמא אוחרא דלפי דברי מר שכל פלפול הש"ס אינו על נתערבה באלף א"כ היה לו לרב אשי לומר הכי רב אשי אמר כו' ודשיל"מ אפי' בדרבנן ספקו אסורה אבל אנו מפרשים קושיית הגמרא אי הכי כו' דה"ק בשלמא ספק י"ט ספק חול שפיר שאין לו הכרח להקשות מסיפא דהאי טעמא שתתן שיש להחמיר בספק מהאי טעמא נמי יתורץ למה נתערבה באלף יהיו אסורין הואיל והוא דשיל"מ. אבל כשרצית לאוקים בספק טרפה א"כ למה אם נתערבה באלף לא בטל. לזה מתרץ רב אשי דזה הטעם דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל הוי אפילו בדרבנן וא"כ כיון דאפילו נתערב באלף לא בטל כ"ש דספקו אסור ולפ"ז דברי המ"מ צודקין לגמרי גם מ"ש הלח"מ למה כתב המ"מ ומסיק רב אשי כו' כבר כתבתי דלדידן הכנה דרבנן וכמ"ש מר ע"כ אומר אני שאין לשון רש"י סובל זה דבהדיא כ' וכי היכי דבבטלה כו' מהאי טעמא בספק' נמי ולא כ' וכ"ש בספקא. ותו דר"פ דמוקים כתנא דליטרא קציעות דס"ל כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטל ואפ"ה ס"ל דספק דבר שבמנין מדרבנן מותר מדמוקים בביצת טרפה כדפרש"י ולא מוקים בספק י"ט וספק חול וכן מוכרח מלשון הגמרא דר"פ מוקים וספקא אסורה בספק טרפה כדמפורש בגמרא וכ"ש בדאורייתא. ותו דודאי קושיות הגמרא הכי מתפרש' אא"ב ספק י"ט ספק חול וכדרבה הכל ניחא דמש"ה ספקו אסו' בדין ספק דאורייתא ותערובתו אסור כדין דשיל"מ דאורייתא משא"כ לר' יוסף ור' יצחק דליכא לאוקים בספק י"ט וספק חול דא"כ קשה תרתי דספקו וגם תערובתו מותר דקס"ד דדשיל"מ דרבנן מותר דלא כר' אשי מאי אמרת דסיפא אתאן לספק טרפה אכתי קשה מתערובת. ולזה מחדש רב אשי דדשי"למ בדרבנן לא בטל וה"ה ספקא כפרש"י משא"כ לפי דברי מכ"ת אא"ב ספק י"ט ספק חול ותשיבני דאפילו לר"נ ור"י ספקו אסור משום דשל"מ אע"ג שהוא מד"ס בהכי ניחא נמי דתערובת לא בטל לפ"ז לא מחדש רב אשי מידי דהן הנה דברי המקשה הגם שיש מזה קצת סתירה לדברי הלח"מ מ"מ דברי מכ"ת מופרכים טפי ותו דהמקשה מעיקרא מאי קס"ד דפריך לרב יוסף ורבי יצחק והדר קאמר אא"ב ספק י"ט ספק חול ניחא לר"י ור' יצחק. ותו שהרי הבאתי ראיה מפורשת מן הירושלמי דספק קיל מתערובת בדשיל"מ מד"ס. ואולם הדקדוק של מכ"ת נכון הוא דה"ל לרב אשי לחדש דדשיל"מ מד"ס ספקו אסור כיון דהוי רבותא טפי ועכ"פ ה"לל ודשי"למ בדרבנן ספקו אסור ותערובתו לא בטל. ואנא אשכחנא מרגניתא תותי' דבאמת מפרש רבנו דלא קאמר רב אשי אלא בתערובת גרידא בדשיל"מ מד"ס דלא בטל אבל ס' דשיל"מ מד"ס מודה רב אשי דמותר אלא דרב אשי מפרש הסיפא דספקו אסור בספק טרפה אבל ספק י"ט ספק חול מותר כמ"ד בירושלמי ספק הכן מותר וסיפא דסיפא ואם נתערבה באלף כלן אסורין מוסב על הרישא בנתערבה ביצה שנולדה בי"ט. והמקשה ס"ד דאף תערובת דשיל"מ מד"ס מותר לזה הקש' אא"ב ספק י"ט ספק חול וכדרבה שפיר בסיפא ספיקא אסור דאיירי בי"ט אחר שבת וכמ"ש מהרמ"ש דה"ל ספק דאורייתא וניחא נמי סיפא דסיפא דמוסב על הסיפא וה"ל דשיל"מ ד"ת דבאלף לא בטל משא"כ לר' יוסף ור"י דסיפא אתאן לספק טרפה קשיא סיפא דסיפא דאי קאי אסיפא נהי דהוי דאורייתא לא הוי דשיל"מ ובטל ואי קאי ארישא נהי דהוי דשיל"מ הא הוי מדברי סופרים ובטל. לזה חידש רב אשי דלעולם דמוסב ארישא אלא דדשיל"מ אפילו מד"ס ספקו אסור וכמו שייעדתי לעיל ס"ג ומתורץ קושייתו ס"ג. ו' מ"ש מכ"ת וז"ל אלא נשאר עלינו לידע מנ"ל להמיי' דהכנה דרבנן כיון דרבה ס"ל שהוא ד"ת. לכן נראה דהוקשה להרמב"ם קושיית התוספות דבעירובין מייתי לה בלשון בריית' ולא ניחא ליה למחוק דתניא כדמוחק ר"ת וגם תי' התוס' דרבה תני הך ברייתא דוחק דלשון דתניא משמע דנשנית ברבים ולזה מפרש רבנו דבעירובין נשנית הברייתא בהכנה בידי אדם דהוי ד"ת וכאן בהכנה בידי שמים ס"ל מסדר הש"ס דאין זה כוונת הברייתא אלא מימרא דרבה ולא קי"ל כרבה אלא לאיסורא ולא שיהיה ד"ת ע"כ:

וכבר בארנו ס"א דאף הכנה בידי אדם הוי מד"ס לדרך רבנו מהך דרפ"ו מהי"ט והנכון לפמ"ש ס"ה דאף רב אשי ס"ל דסיפא אתאן לספק טרפה הוקשה לרבנו הא דמסיק רב אשי לתרץ הברייתא שלא אליבא דהלכתא כר' יוסף ור"י ואנן קי"ל כרבה אלא ודאי דסובר רב אשי דהכנה דרבה מד"ס ורק לענין איסור קי"ל כרבה ועיין בתוספות ביצה ד"ב ע"ב ד"ה והיה וא"כ גם לדידן קשה הברייתא למה ספקו ותערובתו אסור והוצרך רב אשי לחדש דתערובת דשיל"מ דרבנן לא בטל וסיפא דסיפא מוסב ארישא כנ"ל וסיפא אתאן לספק טרפה ותו לא מידי ועמ"ש בחלק שו"ת כת"י שי"א. שם הכ"א הכ"ד עמ"ש ח"א.