מרכבת המשנה (חעלמא) - ב עו

למ"ש אף לאחרים ע"ש בתו' ד"ה המבשל ע"כ נקיט בסיפא לא יאכל איידי דרישא מש"ה ניחא להו לפרש דמעשר כמבשל ואסור אף לאחרים משא"כ רבנו דפסק במבשל כר"י וא"כ סתמא דתרומו' כר"י כמבואר בפי' המשנה לרבנו דמפרש לה אליבא דר"י וא"כ לר"י קשה תרתי במבשל חדא דהל"ל בסיפא לא יאכל עולמית שנית למה נקיט ברישא בשוגג ויאכל במ"ש הא אף אחרים אסורים בשבת דבחולין דט"ז פרש"י בד"ה ר"י דנקיט ארישא יאכל בדידיה איידי דבעי למתני בסיפא לא יאכל עולמית א"ו דמש"ה נקיט במתני' דתרומות רישא וסיפא בדידיה משום דלצדדין קתני דבשוגג שרי המעשר עצמו בשבת ומש"ה נקיט יאכל ואה"נ דהמבשל בין הוא ובין אחרים יאכלו דוקא במ"ש ובסיפא נמי לצדדין נקיט דבמזיד המעשר לא יאכל בשבת ולאחריני שרי ובמבשל לא יאכל הוא עולמית ולאחרים שרי במ"ש וכדמסיק התי"ט דתני להו בהדדי משום דדבר אכילה נינהו. ולדרך רבנו מוכרת דבמעשר שרי לאחרים דהנה עבר ותיקנו משמ' במזיד דמש"ה חשיב מוכן (דודאי אין סברא שיהיה חשוב מוכן הואיל אם תיקנו בשוגג דמאן יימר שישגוג) וכיון דס"ל לרבנו דלדידיה אסור אפילו לית ליה פירי אחריני כמו שהוכחתי כאן ח"א והשגתי על הלח"מ אמאי טבל מוכן הוא ובהכרח אם הזיד ותיקנו שרי לאחריני. ועיין בב"ח א"ח סי' רנ"ג סי"א דמסיק דבדרבנן אם הזיד שרי לאחרים וכן משמע מדנקיט הש"ע אסור דמשמע לדידיה ולא לאחריני והכי נקטינן ע"כ. ודלא כמג"א סי' רנ"ג סקי"א וע"כ לא פליג המג"א אלא בלשון הש"ע דנקיט אסור עד מ"ש די"ל דה"ק התבשיל אסור משא"כ בלשון רבנו פ"ג מה' שבת ה"ט שכתב אסור לאכלו עד מ"ש בודאי אגברא קאי מדלא נקיט אסור באכילה וכמ"ש שם בח"א וא"כ הא ודאי המעשר ומטביל דינו כעבר ושהה ומותר לאחרים כמ"ש. ומ"ש מכ"ת דמשום איידי אין לשנות טעות והביא ראייה מתוספות כתובות ד"ב ד"ה אלא לא נשאו כו' לא דמי דהתם הוכיחו התוס' דלא נישאו משמע בין דמעכבי אינהי או אינהו דאי ס"ד דלא משמע כלל דמעכבי אינהו רק אינהי א"כ אין סברא דמשום איידי יאמר לשון שמשמעותו בהפך משא"כ לשון לא יאכל שהוא אמת אלא הדיוק אחרים יאכלו אינו אמת שפיר נקיט איידי כדפרש"י חולין דט"ו ולא תידוק מיניה הא אחריני דאיידי נקיט כי היכי דלא תידוק דנקיט נישאו שיתפרש דמעכבי אינהי אלא אפ"ה מתפרש אינהו משום איידי וכדפרש"י בהדיא וזה סוגיא בכל הש"ס ובחלק שו"ת כת"י שי"ט וש"ך הארכתי. פרק ז

הלכות א"ב ה"ו ז"חט עמ"ש ח"א. פרק ח

הלכות אב"ג דה"ו זחט"י י"א י"ב י"ד ט"ו י"ו עמ"ש ח"א. פרק ט

הלכות א' ג"ד הוז"ח י' י"א י"ב י"ד ט"ו י"ו י"ח י"ט כ' עמ"ש ח"א. פרק י

ה"א וה"ב וה"ג ובהשגות וה"ד וה"ה עמ"ש ח"א

שם ה"ו מותר לקשור עמ"ש ח"א. ומש"ר למדוד שיעור משיעורי התורה עיין ביאור ענין זה בפי' המשנה לרבנו סוף מס' שבת ובארתיו באופן נחמד פט"ו מהט"מ ה"ב ע"ש

, שם ה"ח ט"י י"א י"ב י"ג י"ד י"ו י"ז עמ''מ **(עמ"ש.)** ח"א

שם הי"ח ובהשגות עמ"ש ת"א. שם הי"ט וה"ך עמ"ש ח"א. שם הכ"א אחד שמנה שרצים עמ"ש ח"א וכן צ"ל עיין בהשגות פ"א ה"ז ועמ"ש פ"א ה"א. שם הכ"ב המשלח עמ"ש ח"א. והרי קיי"ל פ"ך מה' שבת ה"ב דפי' אתה ובהמתך מלאכת חרישה שהאדם ובהמה שותפין בה וא"כ ה"ה בשותפין בצידה חייב. שם הכ"ג והכ"ד והכ"ה עמ"ש ח"א. פרק י"א

ה"א ב' דה"ו ז"ח ט"י י"א י"ג י"ד ט"ו י"ו י"ז עמ"ש ח"א. פרק י"ב

ה"א וה"ב עמ"ש ת"א. שם ה"ג דליקה כו' עיין בהשגות ועיין בהשגות פ"א ה"ז ובמ"ש שם ובפ"א ה"א. שם ה"ד עמ"ש ח"א. שם ה"ו טלית הראב"ד השיג שתי השגות עיין מ"מ ועמ"ש ח"א. שם ה"ח וה"י עמ"ש ח"א. שם הי"א המוציא כו' עמ"ש ק"א ועמ"ש פי"ג מה' גנבה ה"ה. שם הי"ב י"ג י"ד ט"ו י"ו י"ז י"ח י"ט עמ""ש ח'"א. פרק י"ג

ה"א ב"ג. ו' חט"י י"ב י"ג י"ד ט"ו י"ו י"ז י"ח ך' כ"א כ"ב עמ"ש ח"א. פרק י"ד

ה"א בג"ד ו' ח"ט י' י"ד ט"ו עמ"ש ח"א. שם הי"ו עמוד כו' עמ"ש ח"א. ומש"ר תל המתלקט ברלב"ח שי"ט מסתפק אם האורך ד"א קאי על השפוע דהיינו אורך התל דנמצא לפ"ז הקרקע פחות מכ"ב טפחים בהנדסה או שהאורך ד"א הוא בקרקע שנמצא קו השפוע כ"ו טפחים והכריע דעל אורך התל קאי מלשון רש"י עירובין דכ"ה ומלשון הרשב"א. ואני אומר בכוונת רבנו דעל אורך הקרקע