מרכבת המשנה (חעלמא) - ב עד

סברת המג"ש נכונה דמקרי מלאכת מחשבת דזה דומה לאין כאן אלא תינוק א' של אחר השבת וטעה שנולד בשבת דדעתו על אותו דבר כמ"ש ה"נ בשעה שמל את שלאחר השבת סבור שהתינוק הראשון נימול שלא כדין וזהו שנולד בשבת ודעתו על זה ומקרי מלאכת מחשבת ולק"מ הדיוק לשמואל אלא ע"ד הנ"ל. אלא די"ל דרבא דפריך מתינוקת ס"ל אליביה דרשב"א דאפילו קדם ומל את של שבת דלא טריד מקרי טועה בדבר מצוה ופטור לר"י דלק"מ לרבא דליכא למידק הא מתעסק דהתירא דלאו טועה בדבר מצוה חייב דאין זה במציאות במילה כמ"ש משא"כ לשמואל ובמתעסק דאיסורא משכחת ליה שפיר וכמ"ש. איברא לפמ"ש המהרש"א בסנהדרין דס"ב בתוס' ד"ה רישא בע"ז דר' יהושע דמפיק בה לדרשא אחריתא לית ליה כלל בה פרט למתעסק וכל מתעסק שנעשית מחשבתו אפי' דהיתרא חייב לרבי יהושע ולא מימעט ממלאכת מחשבת אלא מתעסק שלא נעשה מחשבתו אפילו דאיסורא הדרא קושיא לדוכתא דמאי פריך לשמואל די"ל דהיכא דלא נעשית מחשבתו פוטר ר"י אפילו מתעסק דאיסורא והא דלא קמ"ל רבותא במתעסק דאיסורא כגון ב' תנוקת א' שלאחר שבת וא' של ע"ש כנ"ל די"ל דהאי תנא ס"ל דלא קפטר ר"י אא"כ קדם ומל שלאחר השבת דטריד כנ"ל וא"כ קמ"ל רבותא טפי בהא דנקיט א' שלאחר השבת וא' של שבת כי היכי דנידוק הא קדים ומל את של שבת חייב אע"ג דהוי מתעסק דהיתרא הואיל שנעשית מחשבתו כמ"ש וכן נידוק מיניה הא ליכא אלא תינוק שלאחר שבת חייב הואיל שנעשית מחשבתו אע"ג דנתכוון להיתרא וכן לק"מ מדר"א דאמאי מחייב והא הוה ליה מתעסק דהתירא ולא נעשית מחשבתו וע"כ ר"א דריש בה פרט למתעסק די"ל דודאי ר"א מחייב אפילו במתעסק דהיתרא והא דקאמר בה פרט למתעסק היינו בנתכוון לעשות מלאכה זו ועשה מלאכה אחרת. ואולם כל זה אליבא דר' יהודה אבל אליבא דר"ש דדריש אליבא דר"א בה פרט למתעסק דאיסורא כמבואר בש"ס לקמן לפי הס"ד דמתעסק איכא בינייהו א"כ מכ"ש דפוטר מתעסק דהיתרא וקשה האיך מחייב ר"א בתינוקת א"ו דהך דתינוקת איירי בקדם ומל את של שבת דחשיב נעשית מחשבתו דכה"ג לא מקרי מתעסק לדעת ר"א והא דפטר במתני' דידן מדרשא דבה אפילו מתעסק דאיסורא היינו בלא נעשית מחשבתו וא"כ מוכרח דאפילו בקדם ומל את של שבת פוטר ר' יהושע וה"ה לתינוק א' שלאחר השבת דהכל נקרא טעה בדבר מצוה וכנ"ל ושפיר קשה לשמואל הדיוק כמ"ש דליכא לדחויי דבדיוק הנ"ל א' שלאחר השבת וא' של ע"ש אף ר"א פוטר הואיל שלא נעשית מחשבתו דא"כ למה נקיט רישא לא נחלקו בב' תינוקת א' של ע"ש וא' של שבת לימא אפילו בשתים של ע"ש. ובהכי ניחא קושייתנו הנ"ל דשפיר מותיב רב יהודה לשמואל כיון דכל עיקר הקושיא מתינוקת אינה אליבא דר' יהודה רק אליבא דר"ש וכמ"ש. שם הי"א וכל עמ"ש ח"א. שם הי"ב אבל אם נתכוון עמ"ש ח"א. ועיין בלח"מ ומ"ש ח"א והנכון דיש ט"ס בלשון הלח"מ וצ"ל ובא לו לאחריו חייב. ולענין השגת הראב"ד שהביא המ"מ הכוונה פשוטה דכה"ג לא מקרי ונעשית דמשמעותו שנעשית באופן אחר ממחשבתו אלא מקרי התחיל בה במקצת כדלקמן הי"ד. שם הי"ד בשבת עמ"ש ח"א. שם הי"ו ואם אין כו' עלח"מ ועמ"ש ח"א. ועמ"ש פי"ד מהלכות שגגות ה"ח ודוק. שם הי"ז כל והי"ט בשבת עמ"ש ח"א. פרק ב

הלכות ג"ד ה"ו עמ"ש ח"א. שם ה"ט אבל השוחט עיין במ"מ בשם השגות ועיין בפי' המשנה לרבנו פ"ק דחולין ותמצא יישוב. שם ה"י חולה ושם הי"ג משיתחיל עמ"ש ח"א. שם הי"ד עושין מדורה עיין מ"מ שהביא ב' השגות ועמ"ש ח"א ועמ"ש פ"ב מה' מילה ה"ח. ומש"ר אבל עמ"ש ח"א. שם הי"ו כיצד כו' עמ"ש ח"א. ומש"ר והעלה דגים ע' בהשגות ומ"מ והנכון דגירס' רבנו הפוכה דשיטת רבנו לפסוק כרבה נגד רבא דכללא דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי הוא עד בכלל דוקא כשהן חולקין עם תלמידיהם עיין שבת דף פ' ע"א והמ"מ שכח דברי עצמו מ"ש פי"ח מה' שבת הכ"ד ע"ש (וכן הוא בכמה דוכתי). שם הי"ט עד חוטמו עיין מ"מ ודברי הכ"מ תמוהים אולי גרסתו היתה הפוכה. הכ"א נעקרו עמ"ש ח"א. שם הכ"ב המהלך עמ"ש ח"א. ולענין השגת הראב"ד עמ"מ וכמדומה שכוונת הראב"ד להשיג על מה שסיים רבנו ושאר הימים כו' עושה כדי פרנס' שהרי עושה בו ביום כל היום כלו ואולי אה"נ דכוונת רבנו כשאין מפסיק מלאכת אותו היום דנמצא יעשה בכל יום ששית די מחסורו. שם הכ"ג או והכ"ד ואפילו עמ"ש ח"א. פרק ג

הלכות ב' ד"ה זח"ט עמ"ש ק"א. שם ה"י כל שמותר כו' עמ"ש ח"א בכוונת ההשגות דס"ל דאפילו באגו"ק מותר להחזיר מצטמק ורע לו ורבנו סובר כדעת הרמב"ן דלהחזיר לעולם אסור כמ"ש המ"מ: שם ה"יא אסור להכניס כו' עמ"ש ח"א ביישוב ההשגות דבמתכוון להגיס כדי לתקן התבשיל הוא דאסור אפילו עקור' שם הלכות י"ב י"ג י"ד ט"ו י"ו י"ח עמ"ש ח"א. פרק ד

ה"א כגון עמ"ש ח"א. שם ה"ב ויצטרך עמ"ש ח"א וע' במ"מ בשם השגות דגם הראב"ד גורס כגי' הרי"ף איברא בירושלמי מוכח כפי' רבנו וכמ"ש ח"א. שם הלכות ג"ד ה"ו עמ"ש ח"א. פרק ה

הלכות א' דה"ו ח' ט"י י"ב י"ג י"ד י"ו י"ז י"ט כ' כ"א עמ"ש ח"א.