מרכבת המשנה (חעלמא) - ב עג

פרק ג

ה"א ואין ראוי עיין השגות ובהג"מיי וכן מסתבר דהאיך יברכו ב' ברכות אמצוה א' ועפ"י מהלכות ברכות הי"ד ושאני האב שמיוחדת המצוה בו לעשות שליח

שם ה"ו וכן אנדרוגינוס ע' השגות וכ"מ ובתי כהונה בית ועד סי' א' תמה על הכ"מ ושם סי' ב' מיישב רבו מהר"י קונקו דברי הכ"מ ומחלק דבספק נתחייב אינו מברך אבל בספק יצא י"ח ונפטר חייב לברך ושאני דמאי שרוב ע"ה מעשרין. ובסי' ג' סותר דברי רבו מהך דספק ערלה כבושה אין מברכין. ואין זה סתירה דגם זה ספק חיוב דחיוב המילה חל משיצא לאויר העולם וכבר הרגיש בזה קצת. ומה שמדקדק בלשון הכ"מ דתופס החבל בתרי ראשין כאביי ורבא הוא אמת והנכון כמ"ש פ"ג מה' מגילה ה"ה ע"ש. סליק ספר אהבה סכום ההשגות בס' אהבה פ"ד וסי' למען ילמד לאהבה את ה' הלכות שבת פרק א

ה"א הקדמה לה' שבת. ושם הלכות דהוז"ח עמ"ש ח"א

שם ה"י היו לפניו עמ"ש ח"א. ועיין כריתות ד"כ ע"א בתוס' ד"ה אלא כו' והא דפשיט ליה כו' דהכי משמע לישנא דמתני' דר"י מחייב טפי כו' ותירוצם דחוק דהא לפי תירוץ הגמרא ר"י מקיל טפי דלא כהוכחתם דר"י מחייב טפי אמנם לפמ"ש ק"א ביישוב ההשגה דמש"ה פסק רבנו במתעסק דאיסור' בשם א' חייב דלא כר"נ הואיל דפסק מקלקל בחבורה פטור הרי איתותב ר"נ ממתני' דתינוקת. ניחא קושיית התוספות דשפיר ליכא למימר איפכא דר"י פוטר לר' יהושע מתעסק במין א' דהא לר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור מוכח ממתני' דתינוקת דמתעסק במין א' חייב לר' יהושע. ובהכי ניחא נמי קושיית התוספות פסחים דע"ג ד"ה לדברי שהקשו אליבא דר"י מדס"ל מקלקל בחבורה פטור פוטר נמי במתעסק ששוחט זבח זה וכסבור שהוא אחר כו' דלפמ"ש ניחא. אך דלפ"ז קשה מאי האי דקמותיב ר"י לשמואל מדיוקא דר"י דמתני' דהא אליבא דר"י בל"ז איתותב שמואל ממתני' דתינוקת ולא קפטר שמואל במתעסק אלא אליבא דר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב. ונ"ל דבמגני שלמה הקשה דמאי פריך רבא לשמואל ממתני' דתינוקת דתקשה דהא מתני' דתינוקת חשיב נתכוון לחתוך את התלוש ונמצא מחובר אחר דהא בשעה שמל את שלאחר שבת כסבור שהוא של שבת א"ו דלק"מ לרבא דאע"ג דמילה דוחה שבת מ"מ מקרי מתעסק דאיסורא וא"כ גם לשמואל לק"מ דלא פטר שמואל אלא ממחובר למחובר משא"כ הך דתינוקת הרי נתכוון לאותו התינוק ומקרי נתקיים מחשבתו והניח בצ"ע לדרך התוספות. נראה כוונתו שמפרש דמה שפירשו התוס' דמתעסק דשמואל היינו ממחובר למחובר הוא דוקא בנתכוון לחתוך מחובר זה והלכה ידו על מחובר אחר בלי שום כונה לחתוך במחובר אחר דאז לא מקרי מלאכת מחשבת אבל היה בדעתו לחתוך מחובר זה ואחר כך טעה במחובר אחר וקסבר שהוא מחובר זה וחתכו מקרי מלאכת מחשבת הואיל שבשעת חתיכת המחובר אחר היה בדעתו לחתכו. אמנם זה אינו דהא מבואר בתוספות שבת דע"ג ד"ה אלא דהשוחט בהמת קדשים והיה סובר בדעתו ששוחט בהמה אחרת של תולין לא מקרי מלאכת מחשבת אא"כ מתכוון לחתוך אותו דבר וכסבור שהוא תלוש והרי הוא מחובר אז מקרי מלאכת מחשבת ודכוותיה באין לפניו אלא תינוק א' שלאחר השבת ונתכוון למולו שכסבור שנולד בשבת מקרי מלאכת מחשבת משא"כ המתכוון לחתוך מחובר זה שחישב בלבו שהוא תלוש אחר אותו שהיה בדעתו לחתוך לא מקרי מלאכת מחשבת דהוי דומיא דב' תינוקת ומל את של אחר השבת שכסבור שזהו התינוק שנולד בשבת ונתחלף לו תינוק בתינוק ולא מל אותו שהיה בדעתו לימול וזו הסברא ברורה ובזה מתורץ קושיית המג"ש דודאי אין הש"ס מדייק ע"כ לא פטר ר' יהושע כו' אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה דליכא רק תינוק א' של אחר השבת דודאי כה"ג מקרי נעשה מחשבתו אלא ה"ק אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה שיש לפניו ב' תינוקת א' שלאחר השבת וא' של ע"ש ונתכוון למול את של ע"ש שכסבור היה דמותר למולו ומל את של אחר השבת דכה"ג דלא נעשית מחשבתו אימעט ממלאכת מחשבת וכמ"ש. והא דבאמת לא דייק הש"ס בכה"ג להקשות לרבא דנידוק דבדליכא רק תינוק א' שלאחר השבת דלא הוי טעה בדבר מצוה חייב דמקרי נתכוון לחתוך את התלוש ונמצא מחובר וכמ"ש המג"ש י"ל דכה"ג ליכא למידק דכל מתעסק דהיתירא גבי מילה הוי טועה בדבר מצוה ודלא כמ"ש המג"ש דכה"ג לא חשיב טועה בדבר מצוה. ואע"ג דודאי ק' לרבא מדר"א י"ל דאמר לך רבא אנא דאמרי כרבי יהושע ודלא כמג"ש שכ' דרבא כר"א וזה קשה לדרך רש"י. מיהו אכתי לפי מה דפליגי תנאי בפסחים דע"ב אי מקרי טועה בדבר מצוה היכא דקדים ומל את של שבת הואיל דלא טריד דדוקא קדם ומל את של אחר השבת דטריד. ולפ"ז אם נאמר דהך תנא דרשב"א דמייתי הכא ס"ל דלא פטר רבי יהושע אא"כ קדם ומל של אחר השבת ודאי קשה לרבא דה"מ למידק בכה"ג דבקדם ומל את של שבת מחייב ר' יהושע אע"ג דהוי מתעסק דהיתרא ואדרבה לשמואל לק"מ דבכה"ג שקדם ומל של שבת