מרכבת המשנה (חעלמא) - ב עא

שגמרו שקולים הן ודלא כרמב"ן בחדא וגם י"ל דאף בודאי בן ח' שגמרו מודה רבנו להרמב"ן דהוי ס' ד"ת ומש"ר ספ"ב מה' ייבום ולד שלא כלו ר"ל שידוע שנולד למקוטעין וגמרו הוא דהוי ס' מד"ס כמו סתם ולד שלא גמרו דאיירי פ"א מה' ויבום דהוי ס' מד"ס. ולפ"ז י"ל דגם ברוצח נקיט רבנו מלתא דפסיקא דבכלו חדשיו נהרג אפילו לא גמרו אבל אם ידוע שנולד למקוטעין אינו נהרג אפילו גמרו אבל בסתם ולד וגמרו אפשר דנהרג) ועלח"מ פ"א מה' ייבום ה"ה שהקשה וא"ת לדעת רבנו כו' וי"ל דה"ק כו' ודבריו תמוהין דהא בהדיא קאמר רבי דאיזהו בן ח' שאסור לטלטלו כל שלא גמרו אלמא דבן ח' שגמרו מותר לטלטלו מיד. וקושייתו מעיקרא ליתא כמ"ש דקס"ד דת"ק ורבי איירי לענין טלטול ורשב"ג איירי לשאר דיני ס' נפל ולא פליגי. גם מ"ש הלח"מ וא"ת אמאי פשיט כו' לק"מ כמ"ש דכיון דת"ק איירי לענין טלטול או דתרווייהו מודים לרשב"ג דמהני שהייה בשאר דיני נפל או דשניהם פליגי. גם מ"ש הלח"מ וכתבו שם התוספות דע"כ תרי מחלוקת כו' והשתא הראב"ד כו' ותירץ ורבנו נראה כו' נ' כוונתו דה"ק דלרשב"ג מהני שהה בבן ח' ולזה הוכיח הש"ס דסובר רשב"ג דבן ז' משתהי אבל גמרו גרידא לא מהני לרשב"ג בבן ח' ורבי פליג לקולא דמהני גמרו גרידא בבן ח' וקיי"ל כוותיה לענין חליצה בדיעבד באשת כהן. ות"ק פליג על רשב"ג לחומרא לענין שהה בבן ח' וקיי"ל כת"ק דמקיל באבל אע"ג דמודה רבי בשהה. מיהו הא ליתא דודאי פליג רבי אפילו בסתם ולדות כדהוכיחו התו' שבת דק"מ **(צ"ל דקל"ו.)** ד"ה מימהל דליכא לפרש מימהל בן ח' שגמרו האיך מהלינן דא"כ מאי בעי מי פליגי. וליכא למימר מי פליגי בבן ת' דדלמא רשב"ג איירי בסתם ולדות ומא"ח **(ר"ת אלו אינם מובנים.)** קאי ולא פליגי דא"כ מאי פשיט ת"ש עגל שנולד ביו"ט דהתם איירי בסתם עגל א"ו הבעיא בסתם ולד ונפשט דרבי פליג אף בסתם ולד לקולא דא"צ שהה והך דאשת כהן לא תחלוץ איירי אף בסתם ולד כמש"ר ה' ייבום פ"א אם לא נודע לכמה נולד. ואם כוונת הלח"מ דרבי פליג לקולא בין בסתם ולד ובין בבן ח' אלא ת"ק מחמיר דבבן ח' לא מהני שהה. א"כ היה ראוי להיות סדר התוספתא להפך ת"ק אמר כל שלא כלו ורשב"ג כל שלא שהה ורבי אומר כל שלא גמרו. אלא העיקר דת"ק ס"ל דאין בן ז' משתהי. מש"ה כל שלא כלו ה"ז נפל אפילו שהה וגמרו אבל סתם ולד הוי בחזקת בן קיימא אפילו לא גמרו. ורבי ס"ל כל שגמרו הוי בן קיימא אפילו בן ח' ובלא גמרו אפילו סתם ולד הוי ס' נפל (ואפשר דלרבי לא מהני שהה בסתם ולד שלא גמרו דס"ל לת"ק ורבי דלריעותא בגופא שלא גמרו לא מהני שהה) ורשב"ג אפילו סתם ולד שגמרו הוי ס' נפל אא"כ שהה מהני אפילו בבן ח' ולא אפסקה הלכה כרשב"ג אלא בבהמה כמ"ש דלא קיי"ל כרשב"ג בשהה ולא גמרו או גמרו ולא שהה אלא כרבה תוספאה דבן ז' משתהי הילכך גמרו ושהה לכ"ע פוטר אפילו בן ח' ואף בגמרו גרידא אין אשת כהן חולצת ואין חילוק בין בן ח' לסתם ולד (אלא לענין שהה ולא גמרו דפוטר בסתם ולד משום דרכיה דרכי נועם כמ"ש) ימ"ש הלח"מ מהך דנחלות עמ"ש בסמוך בענין נחלות. וראיתי ביש"ש יבמות דמקשה על המ"מ דס"ל דלרשב"ג מהני שהה בלא גמרו דהא בנדה דמ"ד פריך כמאן דלא כרשב"ג ומשני הב"ע בשכלו חדשיו ומדלא קאמר הב"ע בשגמרו מוכח דאפילו גמרו מצריך רשב"ג שהה וכן משמעות התוספתא והא דקאמר רשב"ג כל ששהה ולא קאמר כל ששהה וגמרו משום דס"ל בסתם ולד לא מהני גמרו גרידא ומהני שהה גרידא אבל בבן ח' מצריך רשב"ג שהה וגמרו אלא דבשהה גרידא הוי ספק נפל ובגמרו גרידא ופיהק ומת הוי ודאי נפל ורשב"א. פליג ארבי בגמרו והלכה כרשב"ג ע"ש. ואין זה הכרע דכיון דרבי מיירי לענין בן ח' דבגמרו אשתהי ואינו כאבן ורשב"ג לא פליג בהא דאשתהי אם כן מנ"ל דפליג רשב"ג דגמרו לא מהני דלמא לרבי הוי גמרו ודאי בן קיימא ולרשב"ג ספק נפל ועמש"ל בענין נחלות דרבנו משווה פיהק ומת לאכלו ארי דבתרווייהו אשת כהן לא תחלוץ ואשת ישראל חולצת ובשו"ת הארכתי בענין זה. והנה בפ"א מה ט"מ הי"ד כ"ר דדוקא כלו חדשיו (וה"ה סתם ולד או בן ח' ששהה וגמרו כמ"ש) ה"ז קטן בן יומו מטמא לכ"ע וה"ק דכלו גרידא מטמא ודאי וה"ז שורפין עליו תרומה וקדשים ובן ח' ודאי וכמבואר כאן בה' מילה דלא מקרי בן ח' אא"כ לא שהה ולא גמרו ה"ז כאבן ואינו מקבל טומאה כלל. ומדלא נקיט לא כלו חדשיו ולא גמרו משמע דסתם ולד שלא גמרו (וכ"ש סתם ולד או בן ח' שגמרו) הוי ס' נפל דתולין ואין שורפין ומוכח נמי דיש הבדל בין סתם ולד שלא שהה ולא גמרו ובין בן ח' שלא שהה ולא גמרו. ובפ"ב מה' רוצח ה"י כ"ר דכל שכלו נהרגין עליו אפילו לא שהה ולא גמרו כדמוכח סוגיא דנדה אבל אם נולד לפחות מט"ח ההורגו תוך ל' יום אינו נהרג עליו ומשמע דאפילו סתם ולד וגמרו אינו נהרג עליו כל שלא שהה מדלא נקיט אבל בן ח' ומדנקיט דרך שלילה משמע דאין נהרג על בן ח' ששהה אא"כ שהה וגמרו (כדקיי"ל לענין אבלות וה"ה רציחה וכ"ש בן ח' שגמרו ולא שהה ורבנו איירי מסתמא בגמרו) ועמ"ש בה' אבל. ואפי' ספק ולד שגמרו ולא שהה נראה דאינו נהרג דדוקא למאן דמחלק בין פיהק ומת לאכלו ארי הוא די"ל דזה שהרגו ה"ל כאכלו ארי ויש לו חזקת חיים אבל לפמש"ר בפ"ק מה' ייבום דאין חילוק ודאי הוי ספק נפל אע"פ שגמרו. אבל סתם ולד ששהה ולא גמרו י"ל דנהרג עליו דמש"ה כ"ר דנולד פחות מט' ה"ז כנפל עד ששהה ואחר ששהה ה"ז ספק נפל לאפוקי סתם ולד סגי בשהה גרידא. וסיים רבנו וההורגו אע"ג דפתח בתרתי נהרג וגולה משום דדוקא אינו נהרג תוך שלשים דספק נפשות להקל אבל ודאי גולה על סתם ולד או בן ח' שגמרו ולא שהה דכיון דהוי ס' ד"ת אם יהרגנו גואל הדם אין לו דמים ועמש"ל בענין נחלות וענין אבל. ובפ"א מה' נחלות הי"ג כ' המ"מ ומש"ר בלא כלו חדשיו הוציא דבנדה דף מ"ד פריך באבלות כמאן דלא כרשב"ג ומשני בדקים ליה שכלו חדשיו ומדלא הקשו כן בשאר דינים זולת באבלות למד רבנו דבכלהו אפילו לא כלו ומ"מ אין זה מוכרח (פי' די"ל כפרש"י דנטר הש"ס עד דמסיים לכלה מלת' והדר פריך וכ"כ היש"ש ותו דנהי דבכלהו לא בעינן בידוע שכלו בסתם ולד מנלן דבידוע שהוא בן ח' נוחל ומנחיל. ותו דבה' רוצח כ"ר דודאי