מרכבת המשנה (חעלמא) - ב ע

הש"ס לפשוט אלא מדלא פי' במתני' אבל אסור באכילה. אבל רבנו שכתב בהדיא איסור אכילה פ"ד מהמ"א ה"ד שפיר פסק דלענין טלטול שרי. וכשתסתכל מיושבין קו' אבג"ד. ולפ"ז דלא נפסק הלכה כרשב"ג אלא בבהמה לולי דברי המ"מ היה מקום ליישב כל פסקי רבנו דאיהו מפרש התוספתא דלת"ק כלו עיקר ומ"מ סתם ולד הוי בחזקת בן קיימא ולא ס' נפל אא"כ ידוע שלא כלו הוי נפל ואסור בטלטול עד י"ב חדש אפי' שהה וגמרו. ולרבי גמרו עיקר והוי בחזקת בן קיימא אפילו בן ח' ולא שהה ואינו ס' נפל אא"כ לא גמרו אפילו סתם ולד הוי בחזקת נפל. ולרשב"ג שהה עיקר והוי בודאי בן קיימא אפילו בן ח' ולא גמרו וכל שלא שהה אפילו סתם ולד וגמרו הוי ספק נפל מיהו בהכרח מודה רשב"ג דכל שלא גמרו הוי בחזקת ודאי נפל עד שלא שהה דודאי מודה רשב"ג דאיכא בן ח' שהוא כאבן ואסור בטלטול וכיון דס"ל לרשב"ג כרבי דאיכא בן ז' דאשתהי אין חילוק בין בן ח' לסתם ולד ואנן קי"ל כרבה תוספאה דעביד עובדא עד יב"ח אלמא דבן ז' אשתהי. נמצא לפ"ז יש לנו ט' בבות וה' חלוקי דינים. א' בידוע שכלו אפילו לא גמרו ולא שהה. ב' וכן סתם ולד שגמרו ושהה דהוי לכ"ע בן קיימא ודאי אפילו מד"ס ולענין אבלות. ג' סתם ולד שגמרו ולא שהה דהוי לת"ק ורבי בן קיימא ולרשב"ג ספק נפל. ד' וכן סתם ולד ששהה ולא גמרו דהוי לת"ק ורשב"ג בן קיימא ולרבי נפל. ה' וכן ודאי בן ח' שגמרו ושהה דהוי לרבי ורשב"ג בן קיימא ולת"ק נפל וקי"ל מדינא כרבים דהוי בן קיימא ד"ת לרציחה ונחלות וס' נפל מד"ס ומקילין לאבלות ומחמירין לחליצה בבן ח' ודאי אע"ג דגמרו ושהה ומש"ה כ"ר פ"א מה' יבום ה"ה אבל אם לא נודע לכמה נולד דדוקא סתם ולד שגמרו ושהה פוטר אף מחליצה מד"ס כמ"ש (ו' וכן בן ח' ששהה ולא גמרו דהוי בן קיימא לרבי ורשב"ג ונפל לת"ק ואנן קי"ל כרבה בר תוספאה מש"ה פסק רבנו כאן דהוי כשאר נולדים לכל דבר אלא דלענין אבלות הלכה כרשב"ג דמקיל באבל ומחמירין לחליצה מד"ס כמ"ש) ז' אבל בן ח' שלא שהה וגמרו כיון דהוי פלוגתא דת"ק ורבי ולרשב"ג הוי ס' נפל הו"ל ספק גמור מד"ת ומד"ס הילכך קי"ל ספ"ב מה' יבום דפוטר מחליצה ד"ת דלא אסרה תורה יבמה לשוק אא"כ ודאי זקוקה וחולצת מד"ס והרוצח פטור מספק. ולענין נחלות דכתיב ובן אין לו עיין עליו הרי הספק יורש ד"ת דהולכין אחר רוב ולדות ונוחל ומנחיל. ח' סתם ולד שלא גמרו ולא שהה דהוי בן קיימא לת"ק ונפל לרבי ולרשב"ג הוי ודאי נפל ד"ת וספק נפל מד"ס. ט' בן ח' שלא שהה ולא גמרו דהוי נפל לכ"ע אף מד"ס וה"ז כאבן לטומאה ואסור בטלטול ומתייבמת ובחלק שו"ת ש"י הארכתי. אמנם דעת המ"מ פ"א מה' ייבום ה"ה דרבנו ס"ל (יולדת לתשע' אין יולדת למקוטעין ואין הפרש בין בן ח' ודאי או פחות מט' ודאי דלא כלו דהוי ס' נפל שמא הוא בן ז' דאשתהי וכן משמעות התוספתא איזהו בן ח' כל שלא כלו חדשיו. גם ס"ל דאין חילוק בין ודאי לא כלו או סתם ולד דכיון דקי"ל דבן ז' משתהי ליכא בעולם ודאי בן ח'. ולפ"ז אין כאן אלא ה' חלוקות. א' שידוע שכלו. ב' סתם ולד או בן ח' שגמרו ושהה דהנך פטורין מחליצה אפילו מד"ס. ג' סתם ולד או בן ח' ששהה ולא גמרו. ד' או להפך שגמרו ולא שהה דהנך פטורין מחליצה ד"ת וחולצת מד"ס אשת ישראל ולא אשת כהן. ה' סתם ולד או בן ח' שלא שהה ולא גמרו דהוי ודאי נפל וזהו שכ"ר פ"א מה' ייבום דאם הפילה ר"ל שלא שהה ולא גמרו תתייבם אבל אם ילדה ולד ר"ל דגמרו סי' פטורה ד"ת אבל מד"ס דוקא בידוע שכלו חדשיו פטור' אע"פ שלא שהה ולא גמרו אבל בסתם ולד ולא שהה (וה"ה שהה ולא גמרו שלא הזכיר רבנו בביאור) חולצת אשת ישראל מד"ס. ולפ"ז אין הפרש בין לשון לא נודע לכמה נולד שבפ"א מה' ייבום ה"ה ובין לשון ולד שלא כלו חדשיו שבספ"ב מה' ייבום דאידי ואידי דוקא בגמרו דליכא ריעותא בגופו הוא דאשת כהן לא תחלוץ ונקיט רבנו ספ"ב מה' ייבום לרבותא דאפילו ודאי לא כלו לא תחלוץ באשת כהן אבל בלא גמרו אפילו בסתם ולד הוי ספק ד"ת ואפילו אשת כהן חולצת ורבנו איירי מסתם ולדות שגמרו מסתמא (והנה אפשר לצדד דס"ל לרבנו דשהייה גרידא פוטר מחליצה משום דרכיה דרכי נועם. ואולי היינו דוקא בסתם ולד דמש"ה כ"ר אם לא נודע לכמה נולד הוא דמהני שהה אפילו לא גמרו אבל בידוע שלא כלו אין שהה גרידא פוטר מחליצה מד"ס) ולשון המ"מ דבחד מתלת כלו או שהה או גמרו הוי בן קיימא ד"ת ואשת כהן לא חולצת ונוחל ומנחיל. מיהו בגמרו גרידא הן בבן ח' או סתם ולד הוי ס' נפל מד"ס ואשת ישראל חולצת ואינו נהרג עליו דספק נפשות להקל וכ"ש שאין מתאבלין ובשהה גרידת הוי בן קיימא לכל מילי אף מד"ס (חוץ באבלות לא מהני שהה גרידא) אבל כלו גרידא מהני אף לאבלות. ואי ליכא שום חדא מתלת אם ידוע שלא כלו ה"ז כאבן (דאינו מטמא) ואסור בטלטול ובסתם ולד שלא שהה ולא גמרו הוי ספק ד"ת ואפילו אשת כהן חולצת. ודלא כהרמב"ן דס"ל בסתם ולד שלא שהה ולא גמרו הוי ספק מד"ס דאשת כהן לא תחלוץ ובן ח' אפילו גמרו הוי ס' ד"ת דלא קי"ל כרבי ואפשר דלר' נמי לא מהני גמרו גרידא אלא להוציאו מודאי נפל שאינו כאבן אבל מודה רבי דהוי ס' ד"ת דאפילו אשת כהן חולצת ע"כ הרי דפליגי בתרתי דלדעת המ"מ סתם ולד שלא גמרו הוי בספק בן ז' או בן ח' שהוא ד"ת ואין נימול בשבת אלא מתורת ממ"נ אבל בן ח' שגמרו הוי רק ס' מד"ס דאין אשת כהן חולצת (וכמ"ש הלח"מ פ"א מה' ייבום בדעת המ"מ) ולהרמב"ן בהפך דסתם ולד שלא גמרו הוי ס' מד"ס ובן ח' שגמרו הוי ספק ד"ת. ומלשון רבנו בפרקין הי"ד משמע לכאורה דדוקא בידוע שלא כלו דה"ל ספק בן ז' דאשתהי או בן ח' הוא דנימול בשבת מתורת ממ"נ אבל סתם ולד נימול מדינא דלא אמר בש"ס סתם ולדות האיך מהלינן אלא לפי מה דקס"ד דאשת כהן חולצת וכמ"ש משא"כ למסקנא. וכן משמע לשון אבל אם לא נודע לכמה נולד שכ"ר פ"א מה' ייבום (דלדרך המ"מ דאיירי בגמרו מאי איריא סתם ולד אפילו בן ח' נמי וה"לל אבל אם נולד לפחות מט' א"ו) דאיירי בסתם ולד שלא גמרו וקמ"ל רבותא כדעת הרמב"ן ובספ"ב מה' ייבום נקט לרבותא ולד שלא כלו ולשון סתם ולד משמע שגמרו דמהני אף בבן ח' דנמצא סתם ולד שלא גמרו ובן ח'