מרכבת המשנה (חעלמא) - ב סט

הלכה כרשב"ג רק בסתם וולדות ומנ"ל לדחות מלתא דר' אבהו בבן ח' דאין עושין מעשה עד כ"ש ואפילו תימא דרבנו פסק כרבי דגמרו מהני ד"ת י"ל דמד"ס הוי ספק עד כ"ש אפי' גמרו וכר' אבהו וכ"ש בלא גמרו. ואפילו תימא דסובר רבנו דפי' הלכה כרשב"ג אפי' בבן ח' ששהה ולא גמרו אכתי בפ"א מה' אבל ה"ח דפסק רבנו כדברי המקיל באבל דלא מהני בבן ח' שהה ה"ל לבאר הקצבה דר' אבהו עד כ"ש ולמה השמיט דרבי אבהו לגמרי (גם מ"ש הכ"מ לקמן הי"ד להצריך גמרו בבן ז' לא יתכן דהא בברייתא נקיט בן ח' ומה שנדחק דבבן ז' וגמרו הוי ודאי בן קיימא ובבן ח' ספק ליתא דהא אפילו סתם ולד הוי ס' נפל עד שלא שהה. ותו דלפי פירושו פתח בכד וסיים בחבית דפי' ספק בן ז' וס' בן ח' הוא בזמן לידה ופי' ואם בן ז' ואם בן ח' ר"ל בטבע והבן זה. ותו למה לא נקיט רבנו האי ממ"נ בבן ח' ודאי או בן ז' ודאי א"ו העיקר כמ"ש המ"מ פ"א מה' יבום דבבן ז' א"צ גמרו (ע' הגמ"יי וכן פסק הטור ובש"ע י"ד סי' רס"ה ודלא כט"ז שהחמיר כדעת הכ"מ) ולקו' הכ"מ למה נקיט רבנו בבן ז' שיהיה שלם י"ל דרבנו מפרש הא דאמר רבי בבן ק' שלא גמרו ר"ל אע"ג שיש לו שער וצפרנים אלא שהשער לקוי והצפרנים לא גמרו כראוי חזקה שהוא בן ט' נפל דאלו היה בן ז' דאשתהי היו נגמרים הסי' לגמרי בחדש ח' מש"ה סובר רבנו דבבן ז' נמי חוששין שהוא בן ט' ונפל הילכך כל שאין לו שער וצפרנים כלל תולין שהוא נפל אא"כ נולד שלם בשער וצפרנים כדרך בן ז' אע"ג ששערו לקוי ולא גמרו כראוי לבן ט' ה"ז ולד מן התורה. ולפ"ז יש מקום להסתפק לפי שלא מצאנו לרבנו החילוק של גמרו זולת כאן לענין מילת בן ח' דיש לצדד דדוקא בבן ח' אהני גמרו דחזקה דהוא בן ז' דאשתהי דאין בן ט' גומר סי' בחדש השמיני משא"כ בידוע שנולד בתשיעי למקוטעין אע"ג שגמרו הוי ס' נפל דעביד לגמור סי' בתחלת חדש התשיעי והיינו דאמר הש"ס הלכה מכלל דפליגי דכיון דסובר רשב"ג דבן ח' שגמרו הוי ס' נפל כ"ש בסתם ולד. מיהו י"ל איפכא דבסתם ולד אין מציאות דלא גמרו. ומש"ר דספק בן ז' או בן ק' מלין ממ"נ אע"ג דבגמ' אר"א דבסתם ולדות מוהלין בשבת מתורת ממ"נ. י"ל דהיינו לפי הס"ד דסתם ולד לרשב"ג הוי ס' נפל מד"ת אבל לפי מה דקי"ל פ"א מה' יבום דבנתקדשה לכהן לא תחלוץ אלמא דלא קי"ל כרשב"ג אלא להחמיר מד"ס שתחלוץ בנתקדשה לישראל משא"כ לענין מילה דלא שייך להחמיר מד"ס לדחות מילה בזמנה שפיר בסתם ולד או בן ק' שגמרו נימול בשבת מדינא לזה לא זכר רבנו האי ממ"נ זולת בספק בן ח' או בן ז'. (וליישב דברי רבנו נראה דאינו מפרש מלתא דר' אבהו כפרש"י ותוספות לענין ספק נפל דהוא דבר תימה שיהיה אסור בטלטול עד כ"ש ותו דאטו נפל עדיף מן טרפה דאינו חי יב"ח (ולפמש"ר פ"א מהט"מ דהוא כאבן ואינו מקבל ט"מ וזיבה וצרעת לענין תרומה וקדשים מכלל שאינו חי יב"ח וגרע מטרפה. ועפ"א מה' אבל דבן ח' ששהה ה"ז ס' נפל דאין מתאבלין עליו ואין מתעסקין עמו ואפ"ה כ"ר סתם דכל בן יב"ח יוצא במטה דמשמע אפילו בן ח') אלא רבנו מפרש הך דר' אבהו לענין גדלות דומיא דסי' סריס ואיילונית וה"ק כל שלא הביא ב' שערות אע"ג שהביא סי' סריס אינו גדול ודאי עד שיהיה בן כ' ויביא סי' סריס וכן בן ח' שמזגו וכחו חלש אפילו לא הביא סי' סריס הוי גדול לכ"ש. ומש"ה השמיט רבנו מלתא דר' אבהו דקי"ל פ"ב מה' אישות דבלא הביא סי' סריס לא סגי בכ' שנה ובעינן רוב שנותיו דלא כר' אבהו ולפ"ז קו' הש"ס דאין לזה מציאות דבן ח' מי חי כלה האי ומשני בגמרו כרבי דה"ל בן ז' ואשתהי (וכדמות ראייה לפי' זה מצאתי בב"ש סי' ק"מ בשם הנ"י ע"ש) ומ"מ מזגו חלש לאחר סי' גדלות ובהכי ניחא קושייא ה' הנ"ל, גם ניחא קו' א' הנ"ל דמש"ה פסק רבנו כרבי בגמרו הואיל דר' אבהו ס"ל כוותיה (דאין קו' התוספות מכרחת דאי ס"ד דר' אבהו כרבי למה פריך לרבה תוספאה ולא פריך לר' אבהו די"ל דקו' הש"ס ארבה תוספאה דעביד עובדא להקל נגד ת"ק והוצרך לחדש דאפילו לקולא קי"ל כר' ורשב"ג דאיכא בן ז' דאשתהי. ור' אבהו ס"ל דוקא כרבי בגמרו) דלרשב"ג אע"ג דנפל לא הוי בשהה ולא גמרו פסיקא להש"ס דלכ"ע לא חי כלה האי. ומה שהקשו התוספות ד"ה כיון דהאיך הוכיחו בשבת הלכה מכלל דפליגי בסתם ולדות לענין חליצה דלמא ה"ק הלכה דמהני שיהוי בבן ח' ודלא כרבנן דפליגי דלא מהני שיהוי בבן ח' (דתי' ראשון **(הראשון)** שבתוס' דא"כ הל"ל הלכה כרבי ורשב"ג אינו מספיק לדרך רבנו דרשב"ג פליג אדרבי בשהה ולא גמרו. וכן ליתא לתירוץ שני שבתוספות דקי"ל בבן ח' כר' אבהו ודלא כרשב"ג דהא רבנו מפרש מלתא דר' אבהו לענין גדלות. אך) י"ל כתי' ועוד **(צ"ל ועוד)** של התוספות דקים ליה להש"ס דלענין סתם ולדות פסקו כרשב"ג גם י"ל דפסיקא להש"ס דהא בהא תליא כיון דת"ק ורבי פליגי ארשב"ג לחומרא דאין שיהוי בבן ח' מוציא מידי ספק נפל והא דכתיב ומיום השמיני והלאה היינו משום דסתם ולדות אינן בחזקת נפל ומכלל דפליגי נמי לקולא דסתם ולד הוי בן קיימא מדינא אפילו לא שהה דהא לדידהו שהייה לא מהני בבן ח' ולא בעי הש"ס אלא דלמא ת"ק ורבי איירי בבן ח' ורשב"ג בסתם ולד ולא פליגי דלכ"ע ספק סתם ולד בעינן שהה ולכ"ע בן ח' אסור בטלטול עד שלא שהה. ופשיט כיון דאמר הלכה כרשב"ג מכלל דלת"ק ורבי נפל חי שלשים יום ולא מהני שהייה בבן ח' וממילא פליגי בסתם ולד דהוי בן קיימא אפילו תוך ל' כנ"ל. ויותר נראה דהנה הרא"ש כתב ותמהני על האי פיסקא דהא לא קי"ל כרשב"ג באשת כהן. לכן נ"ל דהלכה כרשב"ג רק בבהמה דלהכי פשיט הש"ס הכל מבהמה משניות **(ממשניות.)** דעגל ודבכור ולא פשיט ממתני' דהמפלת דתנן תינוק בן יומו ה"ז כחתן שלם ופריך התם כמאן דלא כרשב"ג ומדחה הב"ע בדקים ליה שכלו חדשיו. והבעיא אי פליג ת"ק ורבי בבהמה ונפשט דפליגי והלכה כרשב"ג בבהמה אבל באדם לא קי"ל כרשב"ג באשת כהן רק באשת ישראל לחומרא ומתורץ תמיה' הרא"ש (ואע"ג דקי"ל כרשב"ג בבהמה שפיר פסק רבנו פ"ב מהי"ט ה"ב וה"ד דהוי מוכן דהיינו בדקים לן שכלו חדשיו כמ"ש המ"מ. א"נ דוקא לענין אכילה דאורייתא קי"ל כרשב"ג ולא לענין מוקצה דרבנן ולא רצה