מרכבת המשנה (חעלמא) - ב סח

הלכות מילה פרק א

ה"א ומצוה על האב כו' עכ"מ ובאמת הכל נכלל בעשה אחת המול לכם כל זכר ע' מעשה רוקח

שם ה"ב אבל אינו חייב כרת ובהשגות ועכ"מ בשם הרמ"ך ואשתמיטתי' לשון רבנו פ"ח מה' תשובה ה"א נכרת ברשעו ואבד כבהמה ע"ש ואולי זהו שסיים ואח"כ כ' הרמ"ך במותו יהיה נדון כו' והנכון כמ"ש. ובהכי מיושב השגת הראב"ד עמ"ש רבנו פ"ה מהק"פ ה"ב דהזיד בראשון ושגג בשני חייב כרבי ור"נ ולאפוקי מרחב"ע דפוטר אבל הזיד בראשון ועשה את השני לכ"ע פטור וכמש"ר שם הזיד ולא הקריב בראשון ה"ז מקריב בשני ובגמ' שם תני מזיד ואונן בהדייהו. וא"כ ה"ה הזיד במילה יום ראשון יש לו תשלומין כל ימי חייו שאינו בכרת לע"הב כל שנימול קודם מותו אא"כ לא נימול כל ימי חייו אפילו שוגג כיון שהזיד ביום ראשון דרבנו מדמה מילה לפסח ששניהם מ"ע שבכרת שיש לה תשלומין ודלא כמו שהבין הראב"ד משום התראת ספק וזה ברור

שם ה"ג אחד עבד כו' עמ"ש ח"א ביישוב ההשגות

שם ה"ו לקח עבד כו' עמש"ר ח"א. ומש"ר אבל אם לא קבל ע' בהשגות ודעת רבנו דכל שכבוש תחת ידינו נהרג על שבע מצות אף בז"הז וכמש"ר בהדיא פ"ח מה' מלכים ה"ט. ומ"ש הכ"מ ואין בדברי רבנו הכרע עכ"מ ולח"מ פ"ח מה' מלכים ה"ט ואני אומר מדהשמיט רבנו שאסור לקיימו בדלא פסקיה מכלל דאינו מפרש לא כפרש"י ולא כפי' התוספות אלא דרבנו מפרש היכא דלא פסק עליו לימול אבל אם מגלגל עמו והמניעה מן העבד מותר וזה בל"ז ידעינן דחייב הרב למול עבדו ואסור לקיימו כמשר"ל ה"א

שם הי"ג חוץ מיליד בית ובהשגות עמ"ש ח"א

שם הי"ג מי שנולד בחדש השמיני כו' עמש"ר פ"א מה' ייבום ה"ה ובמ"מ שם ועספ"ב מה' ייבום ועפ"א מהט"מ הי"ד. ופ"ב מה' רוצח ה"ו ובפ"א מה' נחלות הי"ג ופ"א מה' אבל ודברי הכ"מ בכאן אין מספיקין דלשון התוספתא בן שמונה ה"ז כאבן ואסור לטלטלו בשבת. איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו. רבי אומר סימניו מוכיחין עליו כל שלא גמרו שערו וצפרניו. רשב"גא כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש. ח' ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום ח' והלאה ע"כ ועיין שבת דקל"ו דאפסק' הלכה כרשב"ג וביבמות ד"פ מסיק דקיי"ל כרבי ורשב"ג דאיכא בן ז' דמשתהי. וקשה א' מנ"ל לרבנו לפסוק כרבי דסגי בגמרו גרידא לא מבעיא לפי מה שמצדד הכ"מ דרשב"ג מצריך שהה אע"פ שגמרו והא הלכה כרשב"ג דמ"ש הכ"מ דאין הלכה כרשב"ג אלא לענין שהיי' ליתא דאדרבא פשט הסוגיא מוכיח דעיקר פסק הלכה על הדיוק דכל שלא שהה הוי ס' נפל אפילו בסתם ולד שלא נודע שהוא בן ח'. גם מ"ש הכ"מ דרשב"ג ס"ל דשהה מהני וכ"ש גמרו ליתא דמנ"ל לרבנו הא וגם הוא הפך האמת דבפ"א מה' ייבום כ"ר דשהה גרידא מהני אפילו בודאי נולד לח' ולא גמרו אבל גמרו גרידא הוי ס' נפל אפילו בסתם ולד (והרי הכ"מ עצמו מפרש דאין מלין בשבת בן ח' שגמרו אלא מתורת ממ"נ ואפילו לדעת המ"מ פ"א מה' ייבום דמלין מדינא מודה דלשאר דינים אין סומכין אגמרו גרידא אע"ג דסומכין אשהה גרידא) ומנ"ל לרבנו דמודה רשב"ג בגמרו גרידא. ב' קשה האיך פסק רבנו דבן ח' ששהה ולא גמרו הוי ודאי בן קיימא דריהטא דסוגיא דיבמות ד"פ ובן ח' מי קחיי כו' אלמא דאין מציאות שיחיה בן שמנה שלא גמרו אפילו לרבי אא"כ בגמרו פליגי ת"ק ורבי דלרבי הוא דיש מציאות שיחיה דהוא בן ז' ואשתהי ומ"מ אין עושין מעשה עד שיהיה בן כ' כר' אבהו ודלא כרשב"א דס"ל דבגמרו ושהה ל' יום סגי וא"צ להמתין עד כ"ש ומנ"ל דסובר רשב"ג דיש מציאות שישהה ל' יום כשלא גמרו לא מבעיא לפרש"י אלא אף לשטת התו' ד"ה והתניא וד"ה כיון דהוכחת המקשה מדהוי כאבן ואסור לטלטלו מכלל דא"א שיחיה דאלו היה ספק שיחיה היה מותר לטלטלו אכתי למסקנא דבלא גמרו הוי ודאי כאבן לרבי אלא דבגמרו לרבי מהני שהייה ל' יום והוי מציאות קרוב שיחיה ל' יום מש"ה שרי בטלטול מיד ור' אבהו כת"ק דהוי ס' נפל עד כ' שנה אע"ג שגמרו דהוי מציאות רחוק שיחיה כ' שנה מש"ה הוי כאבן והרי פשט התוספתא דלכ"ע בן ח' הוא כאבן אלא דפליגי איזהו בן ח' ומוכח דמודה רשב"ג בלא גמרו דהוי כאבן דאי ס"ד דאפילו לא גמרו יוצא מתור' נפל לרשב"א. בדשהה ל' יום וה"ל מציאות קרוב א"כ לא משכחת לרשב"ג בן ח' שהוא כאבן ובהכרח לא בא רשב"ג אלא להוסיף דאפילו סתם ולד הוי ספק נפל עד שלא שהה וכמ"ש התו' ד"ה כיון ולפ"ז מש"ר דבשהה גרידא הוי בן קיימא הוא דלא כמאן. ג' קשה כיון דכ"ר דמהני שהה ולא גמרו אלמא דמשכחת לא גמרו שיחיה א"כ אמאי אסור לטלטלו דבסוגי' דיבמות משמע דהא בהא תלייא דאין איסור לטלטלו אא"כ ודאי ימות. ד' האיך כ"ר דבן ח' שגמרו הוי ולד שלם ובסוגי' משמע בין לפרש"י ובין לפי' תוס' דאפילו אליבא דרבי לא אהני גמרו אלא להיתר טלטול ועודנו ס' נפל לשאר מילי, ה' קשה למה השמיט רבנו מלתא דר' אבהו (וע' בית שמואל סי' קס"ד דלר' אבהו לא מהני שהה גרידא וכ"ש דלא מהני גמרו גרידא. פי' דנהי דלא גמרו הוי ריעותא טפי מלא שהה ודאי דשהה עדיף מגמרו כנ"ל. ומהתימה על יש"ש יבמות שכ' דהרי"ף ורבנו פסקו כר' אבהו דהא בהדיא כ"ר כאן דשהייה ל' יום מהני בבן ח' שלא גמרו) דאע"ג דנפשט במ' שבת דפלוגתא דת"ק ורשב"ג לאו דוקא בבן ח' אלא אפי' בסתם ולדות והלכה כרשב"ג דנקיט כל ששה כו' י"ל דהך