מרכבת המשנה (חעלמא) - ב סו

הוי הפסק גדול אין המברך המוציא זוכה בברכת היין שלאחר המזון וכ"ש שאין המברך המוציא זוכה במוגמר שבא אחר המזון אלא ה"ק מתני' והוא ר"ל זה שבירך המוציא הוא אומר על המוגמר שבא בתוך המזון (כמשמעות הירושלמי) וה"ק ואע"פ שאין דרך להביאו אלא לאחר הסעודה ר"ל לאחר המזון (קודם ב"המ ונקיט לאחר הסעודה ולא נקיט לאחר המזון דומיא דנקיט ברישא לפי דלענין מוגמר לא שייך לשון אחר המזון אלא לשון לאחר הסעודה כמ"ש ה"ר יונה) ואלו באמת הביאו אחר המזון לא היה זוכה בו המברך המוציא כיון שסילקו השלחן מ"מ עכשיו שהובא תוך המזון זוכה בו המברך המוציא ועיין מג"א סי' קע"ד ס"ק י"ז שכ' שכפי הנר' זהו דעת הראב"ד ולכך כ' בלשון שלילה ולא החליט שזהו דעת הראב"ד דהוקשה לו לשון הראב"ד מ"ש ואע"פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך ברכת המזון וזה דוחק דאין דרך ליתן רשות לב"המ קודם גמר סעודה. ובאמת דברי הכ"מ מגומגמין טובא דכפי הנראה דגם הוא סובר שדעת הראב"ד כדעת הגאונים וה"ר יונה א"כ מה זה ערבובי דברים שהצריך הראב"ד נתינת רשות לברכת המזון. והאמת יורה דרכו דהראב"ד מפרש כפי' הגאונים וט"ס נפל בדבריו שהי' כתוב ואע"פ שנתן הגדול רשות לברך ב"המ ר"ת ברכת המוציא וטעה המעתיק שהוא ר"ת ברכת המזון. א"נ דהראב"ד קורא לברכת המוציא ברכת המזון שהיא ברכה ראשונה דמזון וכן לשון המשנה הסבו א' מברך לכלן מתפרש בין ברכת המוציא בין ברכת המזון. דבהכי מפולש כוונת הראב"ד דמשיג על רבנו דס"ל שהמברך ב"המ הוא מברך על המוגמר שלאחר ב"המ והוא אומר דלא מבעיא מוגמר שאחר ב"המ שאין טעון ברכה כלל לדעת הראב"ד שאינו עשוי להריח כמ"ש אלא אפילו לפני ב"המ לאחר המזון חשיב הפסק והגדול מברך אע"ג שנתן רשות לאחר לברך ברכת המוציא כבר עברה רשותו דלא אמרה מתני' דזוכה בה המברך המוציא אע"ג דאיכא עדיף מיניה אא"כ בא המוגמר תוך המזון כדמוכח בירושלמי וכמ"ש וכן מבואר ברשב"א ברכות בכוונת הראב"ד ע"ש. וסיים שם הרשב"א וז"ל ולפי פי' הראב"ד והגאונים אין מתיישב מ"ש בגמרא מדקתני והוא מכלל דאיכא דעדיף מיניה מסייע ליה לרב כו' דפשטא דשמעתתא משמע דעל המברך בסוף קאי עכ"ל ואני אומר לפי גירסתו הזאת דל"ג הרשב"א ואמאי הואיל והוא נטל ידיו בתחלה באחרונה אלא גורס כגירסת הרי"ף והוא מכלל דאיכא דעדיף מיניה מסייע לרב. וכן הרז"ה יש לו שטה אחרת בפי' מתני' ע"ש וגם הוא אינו גורס ואמאי הואיל והוא נטל ידיו בתחלה באחרונה. וכן ניכר שאינו מלשון הש"ס אלא תוספת איזה מפרש מדלא קאמר הואיל שהתחיל במצוה וכמש"ל וא"כ לק"מ לדעת הגאונים והראב"ד דה"ק כיון דקתני שהזוכה בברכת המוציא זכה במוגמר שבתוך המזון אע"ג דאיכא גדול אלמא דהגדול אינו יכול לחזור מנתינת הרשות במידי דשייך אהדדי ושפיר הוי סייעת' לרב דכיון שנתן הגדול רשות שיטול ידיו תחלה במים אחרונים שוב הוא מזומן לב"המ ואומרים לו גמור דשייך אהדדי ואין הגדול יכול לחזור ובזה יצאנו י"ח ביאור השגת הראב"ד וזה ברור. ועתה נבא לבאר הירושלמי לדעת רבנו ע' במ"ע דמפרש דה"ק מה בין יין שלאחר המזון דאחד מברך לכלן איזה שירצה ומה בין מוגמר שאחר הסעודה שהגדול מברך ומשני שאני מוגמר שכלן נהנין כאחד מש"ה הגדול מברך. והנכון לפי הגירסא דידן דה"ק מה בין יין דקי"ל דוקא הסבו א' מברך לכלן ומה בין מוגמר שלאחר ב"המ שסילקו השלחנות והמטות ומ"מ א' מברך לכלן ותו דלא שייך הסבה במוגמר דאין הסבה אלא בפת ויין שהם מענייני הסעודה. ומשני דיין אחד טועם והוי הנאה בזה אח"ז מש"ה זה ששותה אינו מוציא את זה שאינו נהנה אלא א"כ הסבו שנעשו חבורה אחת משא"כ במוגמר שהנאתם בב"א שפיר אחד מברך לכלן בלא הסבה. והנה אנכי הרואה שזהו ג"כ דרך התוספות בפי' הירושלמי דבברכות דמ"ב ע"ב ד"ה אע"פ פירשו שזה המברך על היין שלאחר המזון הוא מברך על המוגמר שבא אחר ב"המ ולא הוי ב"המ הפסק וא"כ בהכרח לא מתפרש הירושלמי במוגמר שבתוך המזון דלדעתם אין המוגמר בא אלא לאחר המזון אלא דמפרשים כמ"ש לדרך רבנו וזהו שכתבו התוס' דמ"ב ע"א בד"ה הסבו וא"ת ומ"ש מוגמר דאפילו לא הסבו א' מברך לכלן (פי' דלאחר ב""המ לא שייך הסבה ודלא כמו שהקשה המהרש"א על דבריהם. ותירצו) בירושלמי פריך (פירוש דירושלמי סובר כר' יוחנן דקאמר דמ"ג ע"א דהא דתנן הסבו אחד מברך לכלן קאי אפת ועל יין דר' יוחנן הוא המסדר ירושלמי) ומשני משום דבמוגמר נהנים כלם כאחד מש"ה א' מברך לכלן אע"ג דלא שייך הסבה במוגמר וזה ברור ונסתלקה מעל רבנו השגת הראב"ד

שם הי"ד אם היה שם יין עיין השגות ואני אומר אדרבה מדאוחז הבושם בשמאלו מוכח להפך כדעת רבנו דיש הידור מצוה לברך על הכוס ועל הבושם חמרא וריחני פקחני דאי ביין ושמן של רשות אחיזת השמן למה הוה ליה לברייתא לומר בלשון הטור א"ח סי' רי"ב אוחז היין בימינו ומברך עליו תחלה ואח"כ נוטל השמן בימינו ומברך שהטור הרגיש בזה והשמיט אוחז השמן בשמאלו. גם מצאתי ראיה לרבנו בתוספתא פ"ה דברכות וז"ל ארבע דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה בש"א מברך על היום ואח"כ על היין כו' בש"א נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס כו' בש"א מקנח ידו במפה כו' בש"א מכבדין את הבית כו' הביאו לפניו שמן ויין בש"א כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו ובה"א כו' ואי ס"ד כפרש"י דיין ושמן של רשות לאחר המזון קודם ב"המ א"כ בפרטן את מוצא חמשה ולדרך רבנו ניחא דהך דהביאו לפניו יין ושמן לבה"מ לא קחשיב שאין זה בסעודה דמש"ה נמי השמיט תנא דידן בפ' אלו דברים פלוגתא זו וסובר רבנו דודאי לאו דוקא שמן אלא ה"ה כל מיני בושם והיינו הא דאמר רב אחא ס"פ אלו דברים דשמן טוב מעכב דסתם שמן הוא לסוך להעביר הזוהמא ושמן טוב במקום בשמים. מיהו דוקא דאיכא כוס יין אבל אי ליכא יין אין מביאין בשמים לבדם ומש"ה נזכר בש"ס כוס של ב"המ ולא נזכרו בשמים דאי ליכא יין לא בעינן בשמים לבדם. ולא נחלקו ב"ש וב"ה דיין קודם דהא אם אין יין אין בשמים אלא