מרכבת המשנה (חעלמא) - ב סג

שם ה"י נוטלין כו' עלח"מ ועמ"ש פי"א מה' מקואות ה"ז

שם הי"א וכלים שנשברו עכ"מ ולח"מ והנכון דודאי לענין קידוש מי חטאת ונט"י כל הכלים שניקבו בכונס משקה פסולין אע"ג שמקבל טומאה עיין בפי"ט מה' כלים ה"ב וכרבא במ' חולין וה"ק רבנו דכל שבירה דאשכחן שמטהרת מידי טומאה פסול לנט"י הילכך אפילו כלי העשוי לאוכלין נפסל לנט"י בכונס משקה שהוא שבירה המטהרת בכלי העשוי למשקין. והא דלא כ"ר בהדיא שיעור כונס משקה משום דרצה להורות לנו דין חדש דגיסטרא דכלי עץ טהור אע"ג דמקבל רביעית עמ"ש פח"י מה' כלים ה"י ביישוב ההשגות דשם דמש"ה נקיט רבא בשבת דצ"ה חמש מדות בכ"ח דבשאר כלים לא משכחת גיסטרא ולא משכחת צמיד פתיל ומש"ה נקיט רבנו פ"ו מה' פרה ה"י לישנא דרבא בשבת דצ"ה כ"ח שניקב לענין מי חטאת וכ"ש לענין נט"י דקפדינן אמנא מד"ס. ונקיט כאן כלים שנשברו לכלול גיסטרא דשאר כלים וכ"ש לענין מי חטאת דבעינן כלי ד"ת ודין החרסים שכ"ר עיין פי"ח מה' כלים הי"ג והי"ד דהיינו גיסטרא של כ"ק וא"כ ה"ק רבא במוצי' משקה חשיב שיעור נקב לענין טומאה דגיסטרא ולא לענין כלי שלם שניקב במוציא משקה לקידוש אבל הא ודאי דאפילו גיסטרא שלמה פסולה לקידוש וסובר רבנו דה"ה לנט"י מד"ס דאין סברא להכשיר גיסטרא של כ"ח לקידוש ולנט"י ולפסול של עץ והבן זה (והכ"מ לא הראה מקום לחרסים שהזכיר רבנו והנכון כמ"ש) ואולי עיקר הגירסא חרסית דהיינו דבר שממרחין בו בצ"פ עמש"ר פכ"ג מהט"מ ה"ח והוציא זה רבנו מהך דרבא הנ"ל דלצמיד פתיל עד שיפחות רובו אלמא דכלי שנפחת מיעוט ומוקף צ"פ פסול לקידוש דאין החרסית עושאו כלי והבן. ולפ"ז י"ל דגיסטרא של כ"ח כשר אף לקידוש ונט"י ודוקא גיסטרא של כלי עץ פסול לקידוש ונט"י ואולם מצד הסברא שאני לענין טומאה דדרך לייחד כ"ח לגיסטרא ולא כלי עץ אבל לענין קידוש ונט"י דבעינן כלי אין סברא לפסול גיסטרא דעץ ולהכשיר של כ"ח וכמ"ש

שם הי"ב כלי כו' עלח"מ ועמ"ש פי"א מה' מקואות ה"ז

שם הי"ג והקוף עיין בהשגות ובכ"מ ועיין בתוס' חולין דק"ד **(דק"ז.)** ע"א ד"ה דלא אתו מכח גברא בשם בה"ג וכ"כ הרשב"א חולין מדקאמר הש"ס קפדיתו אמנא אחזותא ואשיעורא ולא הזכיר כח גברא אלמא דלאו דוקא כח גברא וסגי בכח הנותן וכח הנותן מקרי נמי קפדיתו אמנא דדוקא אריתא דדלאי דלאו מנא הוא מש"ה פסול אא"כ מקריב ידו לגבי' דוולא דקאתי מכח גברא ר"ל וה"ל כאלו נטל ידיו מתוך הדלא **(הדוולא.)** ע"ש

שם הט"ו מים שנסתפק לו עיין בהשגות וכ"מ והלח"מ נדחק וכבר האריך בזה המ"ל פ"ד מה' בכורות ה"א. ומתוך דבריו למדנו דמי שהלך ליטול ידיו וספק נטל דה"ל דומיא דמי שירד לטבול וספק טבל בודאי ספקו טהור ולולי דבריו הייתי אומר דגם הראב"ד אינו מחלק בין ספק נטל לספק נעשה בהן מלאכה דהכל חדא דכל שהמים ספק פסולין או ספק כשיעור היינו ספק נטל אלא דסובר הראב"ד דלא אמרו ספקו טהור אלא בדיעבד דהיינו אם נגע בטהרו' אבל לכתחלה כל שיש לו מים צריך ליטול ידיו שנית. ואפשר דגם רבנו מודה בזה ואיירי בדיעבד דכן משמעות לשון ספקו טהור אלא דדוחק לומר כן מדהביא רבנו דין זה כאן בהנט"י דלדרך הראב"ד אף בספק נעשה בהם מלאכה יש להחמיר שיחזור ויטול ידיו. ואפשר דאין להחמיר עליו ליטול ידיו שנית משום גזרה שיגע בטהרות ויאמר שהן טמאין מפני שרואין שאתה מצריכו ליטול ידיו שנית ורבנו דינא קאמר. והראב"ד מחמיר בז"הז דליכא טהרות ועמ"ש המ"ל פ"י מה' מקואות ה"ו

שם הי"ו צריך שישפיל ע' בהשגות וכ"מ ולח"מ. ואני אומר דזהו מש"ר כדי שיצא כל כח המלח כו' לכף היד דאע"ג שדרך הנגיעה באצבעות היד חוששין שישאר כח המלח בכף ואח"כ ירד לאצבעות

שם הי"ח לט אדם ע' השגות והכ"מ נדחק. והנכון בכוונת רבנו עפ"ח מהאה"ט ה"ט לט אדם ידיו ובמ"ש הכ"מ שם. ודברי המ"ע בכאן נכונים וכ"כ הג"מיי

שם הי"ט אסור להאכיל כו' עמש"ל פ"ז מה' ברכות ה"ז. פרק ז

ה"ז ואם נתנו לו יין עכ"מ וע' ברכות דמ"ה דמפורש בברייתא דאין שמש אוכל עם שלשה ולפ"ז הא דאמרן בכתובות דספו ליה מכל מין היינו מכל תבשיל מעט כדי טעימה משום קיוהא ואפשר דמש"ה השמיט רבנו דין מברך על כל פרוסה דרב ור"י באדם חשוב דאין כאן ענין לברך על כל פרוסה כיון שאינו אוכל עמהם (מה גם עיין במהר"ם שיף שפשט הסוגיא מגומגם ואפשר לדחוק דאדם חשוב אשמש קאי וה"ק אא"ב דצריך נט"י לא תקשה לך דרב ודר"י האיך נותנין לו כל שלא נתברר שנטל ידיו די"ל דאיירי שהשמש אדם חשוב אבל אסור להאכיל לאינו חשוב אלא אי אמרת דא"צ נט"י מאי האי דקאמר אא"כ ידוע שנטל ידיו דהא סגי בידוע שזהיר ליגע. ומשני שמש דטריד שאני ורבנו פסק לעיל פ"ו הי"ט דדוקא בידוע שלא נטל ידיו אסור להאכיל לו י"ל דלפי המסקנא דאין השמש אוכל עמהן מסתמא אינו נוטל ידיו ומש"ה מצריך רב בידוע שנטל ידיו) ועמ"ש פ"ד מה' ברכות ה"ז והוא הנכון

שם ה"ט ואין זורקין את הפת בכלל זה אפילו גלוסקאו' בימות החמה ובחנם נדחק הכ"מ

שם הי"ב הביאו להם מים ע' בהשגות וכ"כ הרשב"א ברכות דמ"ו וז"ל בקיצור בזמן שהן ה' מתחילין