מרכבת המשנה (חעלמא) - ב ס

חשיב הפסק דמש"ה ס"ל דאע"ג שהתחיל הטוב חוזר לברכת רחם א"כ מ"ט דר' מנשיא דקודם שהתחיל הטוב אומר ברוך אשר נתן ולאחר שהתחיל הטוב יחזור לברכת רחם ובדין הוא שיהיו שוין או אידי ואידי יחזור לרחם או אידי ואידי יאמר ברוך אשר נתן. וצ"ל דהראב"ד מוד' במקצת דהתחלת ברכת הטוב חשוב הפסק בין רחם אל ברוך אשר נתן אבל אין ברכת הטוב הפסק בין ב' ברכות לברכת רחם. ומ"מ דרך רבנו יותר מרווח

שם הי"ד קודם שיתעכל עכ"מ ומ"ל וכוונת הכ"מ פשוטה דמדקדק לשון ותאב אותן פירות דהכל תלוי ברעב לחודא דהיינו שנתעכלו ומעולם לא עלה על דעתו לחלק בין אכילה לשתייה דה"ה בשתיה הכל תלוי בשהוא צמא אע"ג שאינו תאב ליין. ודברי המגיה בכוונת הרא"ש נכונים דכל שהוא תאב לאותו פרי או ליין אע"ג שאינו רעב או צמא לא יברך דכה"ג חשוב לענין תאות פרי זו. ועלח"מ שהניח בצ"ע ולק"מ דלא עדיף קדש הלולי' מקדושי כסף שהן לרבנו מד"ס אע"ג דנפיק מקרא דכי יקח וכל השיקלא וטיריא אי משכחת אסמכתא מקרא לברכת הנהנין אע"ג דודאי מקרי אליבא דכו"ע מד"ס ועיין בתוס' ד"ה אלא סברא. פרק ג'

ה"ב אכל דגן שלוק עכ"מ ולח"מ. והנכון בכוונת רבנו דסובר דאין סברא כלל לברך בפ"א על דגן וקמח חי ע' תוס' ברכות דל"ו ע"א ד"ה קימחא אלא פי' הכוסס את החטה והכוסס את האורז היינו שאכלן שלוקים וההבדל בין שלוק ומבושל הוא כמ"ש הרמ"א א"ח סי' ר"ק דלא מיקרי מבושל אא"כ נתמעך ורך ממש ואם קשה קצת ה"ז שלוק והיינו שדקדק רבנו בפרקין ה"י אורז שבישלו דדוקא נתמעך יש לו חשיבו' במ"מ משא"כ אורז שלוק אע"ג שדרך לבשלו שלם ואין מסירין ממנו הקליפה כיון שעדיין קשה ה"ל שלוק ומקרי כוסס אורז ומברך בפ"הא ולא במ"מ והוא ק"ו מדגן שלוק שאין מברכין עליו במ"מ וכן ליכא למטעי דעל אורז שלוק יברכו שהכל דהשתא דגן שלוק בקליפתו מברך בפ"הא מכ"ש אורז שלוק שהרי אין לו קליפה ודרך לשלקו שלם דמברך בפ"הא וזה ברור. גם סובר רבנו דדוקא לענין תרומה ממעטינן הכוסס שעורים שלוקין מן כי יאכל פרט למזיק משא"כ לענין ברכת הנהנין כיון שנהנה חייב לברך וכמ"ש פ"י מה' תרומות ה"ז ע"ש

שם ה"ו כיצד כו' אבל אם עירב כו' ע' ח"ץ שקכ"ט דמסיק דדברי הכ"מ בזה וכן דברי הרמ"א וב"ח א"ח סי' ר"ד תמוהי' הן דודאי מודה רבנו אפילו יש דבש הרבה במרקחת וטעמו וממשו ניכר מברך על העיקר שהוא הרוב אלא רבנו למד כן מהא דריש כיצד מברכין רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו במ"מ וכמשר"ל ה"ד ועל זה קאי המשך דברי רבנו דדין זה מיוחד בה' מינים מחמת חשיבותייהו ע"ש שהאריך ודפח"ח

שם ה"ח הפת כו' עמ"ש ח"א

שם הי"א כל שמברכין כו' עכ"מ שדבריו מגומגמים ואולי ה"ק הירושלמי מהפך הכלל דנמצא כל שמברכין מעין ג' מברך במ"מ ואין כאן חוץ מן האורז. ולזה קאמר דרבנו סובר דהש"ס שלנו פליג על הירושלמי ולפ"ז יש להגיה בלשון הכ"מ ונתינת טעם לדבריו דאין למדין מן הכללות (ובמעשה רוקח מגיה א"נ לא פליג אגמרא דידן ואין למדין מן הכללות) וכל זה מגומגם דודאי כלל הירושלמי לענין ברכת המזון משא"כ לענין ברכה מעין שלש בלתי אפשר להפך דהא חמש מיני פירות שנשתבחה הארץ ויין מברכין בפ"הע ובפ"הג אע"ג שמברכין לאחריו מעין ג'. פרק ד

ה"א כל המברך עכ"מ ואין הכרח שרבנו יחלוק על הרי"ף אדרבה משמע דס"ל כהרי"ף מדלא הזכיר בפ"ח גבי ברכה מעין ג' דפירו' שיהי' צריך לברך במקומו

שם ה"ג היה אוכל כו' ע' השגות וכתב המ"ע שלמד הראב"ד הפרש שרואה את מקומו מדין גוזלות שבמסכת ביצה די"א והדר חזי לקיני' ודבריו תמוהין והנכון שהראב"ד למד כן מדין זימון דקי"ל פ"ה מה' ברכות הי"ג דשלשה שאכלו כאחד ויצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו והוא בשוק ויוצא י"ח ולכשיחזור לביתו יחזור ויברך בה"מ לעצמו אלמא דעמידה בשוק לא חשיב שינוי מקום וכן למד הראב"ד דכל שרואה חשוב מקומו מהא דקי"ל פ"ה מה' ברכות הי"ב שתי חבורות שאוכלין בבית א' כל שרואין זא"ז מצטרפין לזימון. ולדרך רבנו אין זה ראיה דזימון תלוי בראיה משא"כ בב"המ דקי"ל פ"ה הי"ג שאינו רשאי לברך בשוק בהב"מ אלמא דחוץ לפתח ביתו לא חשיב מקום לענין דין הנ"ל ה"א והוא הדין דחשיב שנוי מקום לענין שצריך לברך למפרע עה"ה

שם ה"ה במזרחה של תאנה ובהשגות וכ"מ. ורבנו לשטתו דלעיל ה"ג ס"ל דכל שיצא חוץ לבית המוקף חשיב שינוי מקום הילכך בתאנה דליכא היקף מחיצ' חשיב שינוי מקום ממזרחה למערבה והראב"ד לשטתו דס"ל ה"ג דלא חשיב שינוי מקום הוצרך לאוקים הירושלמי כשהיה בדעתו בתחלה לגמור הסעודה במזרחה

שם ה"ו בירך על הפת כו' עכ"מ ולח"מ. ובירושלמי פ' כיצד מברכין א"ר מרינוס בר"י אהן דאכיל גרזימתא וסלית אע"ג דאיהי מברך על גרזימתא בסופה לא פטיר סולתא. מה כב"ש דב"ש אמרי אף לא מעשה קדרה א"ר יוסי ד"ה היא בירך על הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדרה כדברי ב"ה בש"א לא פטר את מעשה קדרה אבל אם בירך על פרפרת תחלה כ"ע מודים דלא פטר את הפת ולא מעשה קדרה. ר' אבא בריה דר"פ מיבעי אהן