מרכבת המשנה (חעלמא) - ב נט

התוספתא מגומגמת דמשנה שא"צ היא דמהיכי תיתי יענה אמן אחר יוצר אור גרידא ותו דה"ל להתוספתא לומר בקצרה דאין עונין אמן אחר ברכה ראשונה ולדרך רבנו ניחא דקמ"ל למעט ברכה אחרונה דפירות ומצות כמ"ש

שם הי"ט כל האוכל כו' ע' בהשגות ויפה השיב הכ"מ ומשנה ערוכה היא ספ"ק דדמאי וז"ל הדמאי מערבין כו' ומברכין עליו ומזמנין עליו משמע משא"כ בודאי והר"ש בפירושו נדחק מאד ונמשך אחר דעת הראב"ד ולדרך רבנו אתייא מתני' כפשוטו וכן משמעות פרש"י במ' שבת דכ"ג. והראיה של הראב"ד איננה כ"כ מכרח' דאע"ג דהא דתנן נשים ועבדים אין מזמנין מתפרש אבל מברכין מ"מ הא דנקיט בסיפא עד כמה מזמנין עד כזית מתפרש דה"ה דאין מברכין על פחות מכזית וכמ"ש תוספות ברכות דמ"ט ע"א ד"ה עד כמה. ומ"ש הלח"מ דאי ס"ד דנקיט זימון לרבותא ה"ל לרבנו לבאר לקמן פ"ה האי רבותא דהנך דמזמנין. י"ל דס"ל לרבנו דהא בהא תלייא דכל שמברכין מזמנין וקמ"ל ברישא דבדמאי מזמנין דא"כ ודאי דמברכין ובסיפא נקיט לרבותא דאין מזמנין דסד"א דאע"ג דאסור לברך על הנאה שבאה בעברה משום בוצע ברך מ"מ הוי צירוף לזימון לאחרים כיון שנהנה ואינהו לית בהו משום בוצע ברך קמ"ל דאינו מצטרף וכ"ש שאינו מברך וברישא קמ"ל דגם דמאי הוי אכילה חשובה לזימון לאפוקי מסברת הראב"ד. וסוגייא דב"ק שנדחק בה הלח"מ פשוט דרבנו מפרש אלא מנאץ ואיכא איסורא וכמש"ר פ"ו מה' חמץ ה"ז שאין מברכין בה"מ על הגזל (והתם איירי בלא שינוי וכמ"ש המ"מ והש"ס מיירי לענין ברכת חלה דאין זה ברכת הנהנין אלא ברכת המצות הילכך אע"ג דשינוי קונה חשיב מצוה הבאה בעברה כמבואר פ"ח מה' סוכה ה"א לענין לולב הגזול וע"ש בלח"מ והבן זה. פרק ב

ה"ב וכולל בה בונה ירושלים עלח"מ. והנכון דכיון שירושלים הוא חלק מהארץ מש"ה אם כוללו יצא ד"ת אע"ג דלכתחלה מצוה לפורטו ובפועלים חשיב כדיעבד ומש"ה לכתחלה המסופק אם בירך חוזר ומברך ג' ברכות שהן ד"ת שהרי לכתחלה ד"ת שצריך לפרוט משא"כ ברכת הטוב שהוא מד"ס ספק ברכות מד"ס להקל משום לא תשא

שם ה"ג וכל שלא אמר ארץ חמדה עלח"מ ופשוט הוא דר' אבא פליג ואנן קי"ל כר"א ואינך תנאי דאין ברית ותורה מעכב וכמ"ש הרשב"א בש"ש דמ"ט דברי' ותורה מד"ס ועיקר הברכ' ד"ת ארץ חמדה. והא דהשמיט רבנו דהפוחת מא' ה"ז מגונה היינו כיון דמגונה מקרי ועיכובא ליכא ודאי דה"ה הפוחת משתים נמי מגונה דצריך שיאמר הודאה תחלה וסוף כתקחז"ל ואולי ה"ק הש"ס והפוחת דהיינו פועלים שכוללין בונה ירושלים כנ"ל ה"ב ומקצרין ואין מסיימין בהודאה אלא בברכת הארץ וזה נכון

שם הי"ב שכת כו' ע' בהשגות והרשב"א בג' שטות השיג ג"כ על רבנו דאי ס"ד דכיון שגמר כל הברכות ד"ת חשוב כעקר רגליו א"כ אפילו לא התחיל עדיין הטוב בדין הוא שיחזור לראש ומש"ה פסק כדעת הראב"ד ולענ"ד י"ל אחרי שום לב לקושיית הל"מ דלמה בשכח יעל' ויבא בתפלה ונזכר קודם שעקר רגליו חוזר לרצה דה"ל לחז"ל לתקן שיאמר ג"כ ברוך אשר נתן. אך דבאמת אין זה קושיא דהאיך יאמר ברוך אשר נתן קודם שעקר רגליו ואנן בעינן שיזכיר יעלה ויבא תוך ברכת רצה ואיכא הפסק ברכת מודים ושים שלום. ואפילו נזכר עד שלא התחיל מודי' אין סברא שיאמר ברוך אשר נתן שיהיה זה הפסק בין רצה למודים ואנן בעינן שיהיו סמוכים זה לזה (אלא דלדעת הש"ע א"ח סי' תכ"ב ס"א צריך לחלק דאמירת ברוך אשר נתן שהיא נוסח ברכה חשוב הפסק אבל שפיר יעלה ויבא בלא ברכה בין המחזיר שכינתו לציון ובין מודים ה"ל כחתימה ארוכה ואינו הפסק מיהו הרש"ל חולק דגם יעלה ויבא בלא ברכה חשוב הפסק ועיין בב"ח סי' קי"ד ובט"ז שם וכן נראה דעת רבנו פ"י מה' תפלה ה"י דכל שסיים המחזיר שכינתו לציון חוזר לרצה) וכל זה בתפלה משא"כ בברכת המזון שפיר לא חשיב ברוך אשר נתן הפסק בין ג' ברכות לברכת הטוב דהא ברכת בונה ירושלים אחרונה של תורה חשיב סיום ועונה אמן אחר ברכת עצמו. מיהו להפך קשה למה תקינו ברוך אשר נתן בב"המ נהי דבונה ירושלים לא חשיב כעקירת רגליו ה"ל לתקן שיחזור לברכת רחם אך דגם זה אינו קושיא לא מבעיא לדעת הרא"ש דס"ל דג' ברכות דבה"מ כחדא חשיבי דאי אפשר לחזור לברכת רחם אלא אפילו לדידן לק"מ דודאי מדהתקינו ברוך אשר נתן ולא התקינו שיאמר נוסח יעלה ויבא קודם שהתחיל ברכת הטוב מוכרח כדעת הרש"ל ורבנו דלא כדעת אבי העזרי שהביא הש"ע סי' תכ"ב דנמצא אין תקנה שיאמר יעלה ויבא אחר סיום בונה ירושלים בב"המ והמחזיר שכינתו לציון בתפלה כיון שנתקנה אמירת יעלה ויבא באמצע ברכה אלא דתקינו ברוך אשר נתן בב"המ כדי שלא יצטרך לחזור לברכת רחם ומוטב שיאמר ברוך אשר נתן בדרך ברכה סמוך ונראה לברכת רחם דהא אין בב"המ משום הפסק בין בונה ירושלים לברכת הטוב דבונה ירושלים הוי סיום כמ"ש משא"כ בתפלה שא"א להפסיק בין רצה למודים מוכרח לחזור למודים והיינו טעמא דאם נזכר אחר שהתחיל ברכת הטוב דחוזר לראש משום דברכת אשר נתן מהני דוקא סמוך לבונה ירושלים דה"ל שתי ברכות סמוכות וכאלו הזכיר יעלה ויבא כתיקנו בתוך ברכת רצה משא"כ משהתחיל הטוב ה"ל ברכת הטוב הפסק בין רחם לברוך אשר נתן (ואע"ג דבתפלה הרגיל לומר תחנונים חוזר לרצה שאני תחנונים דלא חשיב הפסק בין שומע תפלה לרצה) וכן לא מהני שיחזור לרחם דברכת הטוב חשוב הפסק בין ב' ברכות ראשונות לשלישית מש"ה בהכרח חוזר ומתורץ קושיית הרשב"א. ודעת הראב"ד נפלאה דכיון דברכת הטוב חשוב כתחנונים דלא